טענת ליקויים בבניה בעבודות ריצוף

העובדות העולות מן המסמכים וטענות הצדדים: התובע עוסק בעבודות יזמות נדל"ן והוא היתקשר עם הנתבעים בהסכם המכר לרכישת 388/740 חלקין במקרקעין המהוים את שטחה המזרחי של החלקה, עליו התחייב התובע לבנות בית דו משפחתי בין 4 מפלסים למגורי הנתבעים.

הנתבעים טענו גם לליקויי בניה הקיימים בבית.

מהם השידורגים בסכומים כה גבוהים שלטענת התובע ביקשו הנתבעים מעבר לעבודות שנרשמו בהסכם? עיון בחשבונית שהוציא התובע מלמד שהנם עבור החלפת ריצוף בכל הבית, החלפת גדרות, הנמכות גבס וחשמל, החלפת ריצוף חוץ, שיש – לטענת התובע הנתבעים ביקשו להחליף הריצוף מגרניט פורצלן לשיש – ראה עמ' 10 שורה 27.

...

עובדות אלה מביאות אותי למסקנה שחלק מהשידרוגים שפורטו על ידי התובע בחשבונית אינם בגדר שידרוגים אמיתיים אלא הינם חלק מהתמורה בהסכם.

אם סבר התובע שהנתבעים לא שילמו סכום ניכר בהתאם להסכם המכר מדוע הסכים להעביר להם החזקה? סוף דבר – איני סבורה שהתובע הרים נטל ההוכחה להוכחת תביעתו בכל הנוגע לסכומים נוספים שעל הנתבעים לשלם לו מעבר לסכומים שננקבו בהסכם ושולמו על ידי הנתבעים במלואם ומעבר לסכומים נוספים ששולמו על ידם כפי שפירטתי לעיל.

משכך דין התביעה בענין זה להדחות.

במסמך סיכום סיור מיום 7.1.2016 שנערך כאמור לאחר חוות דעת מומחה התובעת, צוינו הליקויים הנטענים בחוות דעת מומחה התובעת כליקויים שיש לתקן כולל הליקוי בהתקנת דלת הממ"ד. מומחה הנתבעים שערך חוות דעת בשנת 2018 טען כי חלון הממ"ד הותקן ונעשה גימור סביב חלונות כנדרש, אך לא מצאתי היתייחסות לנושא תיקון הליקוי בהתקנת דלת הממ"ד. בהעדר פירוט עלות כל אחד מהליקויים, מצאתי לחייב את הנתבעים רק בגין תיקון הליקוי בדלת הממ"ד, על דרך האומדן בסכום של 500 ש"ח. ארונות מטבח (עבודות אלומיניום, נגרות ומסגרות בסעיף 3) – דלתות ומגירות מטבח לא מכוונות, אותרו שריטות או צבע פגום וכן נמצא כי השיש לא מפולס.

פיצוי עבור עבודות ייבוש, איבחון, איטום וריצוף מחדש בשל ליקוי רטיבות בדירה לטענת התובעת , לאחר השלמת העבודות התגלו ליקויי רטיבות חמורים בתוספת הבניה שביצעו הנתבעים, ליקויים אלה כללו הופעת פטריות ועובש על קירות הדירה, אשר הסבו לתובעת נזקים בריאותיים וכן נזקים לציוד האישי של התובעת שהיה בדירה.

...

בעדותו של מנהל התובעת שכנגד השיב כי הייתה דרישה מצד הנתבעים שכנגד לשינוי בחלוקה הפנימית של הדירה על דרך של הוספת חדר (עמ' 183-184 לפרוטוקול), אך הגשת מסמך להוכחת הדרישה לא אושרה מאחר שהמסמך לא גולה בשלביו המקדמיים של ההליך, עם זאת כפי שנכתב בהחלטה שוכנעתי על בסיס עדותו כי אכן התקבלה דרישה לשינוי בחלוקה הפנימית בדירת הנתבעים שכנגד.

לסיכום, מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד עבור עבודות נוספות סכום של 27,378 ש"ח (23,400 ש"ח בצירוף מע"מ).

מהסכומים שנפסקו במסגרת התביעה שכנגד רשאים הנתבעים שכנגד לקזז את הסכומים שנפסקו לחובת התובעת שכנגד בתביעתם בסכום של 63,550 ש"ח. לאור האמור לעיל ונוכח התוצאה שאליה הגעתי בתביעה ובתביעה שכנגד, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורכי הדין.

התובעים טענו לליקויי בנייה שהתגלו בדירה, אשר עקרם ליקויים בריצוף, בעבודות אלומיניום, ליקויי רטיבות במקומות שונים וכדומה, ואמדו את סך הנזקים המצטברים שלהם ב- 175,805 ₪, בלא שצרפו חוות דעת מומחה מטעמם, אלא רשימת ליקויים (נספח א' לתביעה).

...

לעניין הבדלי הגוון בריצוף בין החדר בו יבוצע פירוק הריצוף ובין יתר חלקי הדירה, אני סבור כי ענייני גוון הינם 'בעיני המתבונן' והינם סובייקטיביים, ויש קושי רב להגדיר שוני שכזה במסגרת ליקוי בנייה.

עגמת נפש: בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ ואח' נ' אברמוביץ' ואח' (פורסם בנבו, 1.12.2008) נקבע – "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)." במקרה אשר בפניי, אני סבור כי סך של 7,500 ₪, יש בו כדי לשקף את עגמת הנפש שנגרמה לתובעים.

סיכומם של דברים: אני מחייב את הנתבעת לשלם לידי התובעים סך של 57,535 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 13,463 ₪, וכן סך 2,200 ₪ בגין אגרת בית משפט, ובסה"כ = 73,198 ₪.

דיון והכרעה בחנתי את העדויות ואת הראיות, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים והגעתי למסקנות הבאות; תביעת התובעים - ת.א 9583-12-20 בין הצדדים התגלעה מחלוקת לאור טענת התובעים כי בשל עבודתו הלקויה של הקבלן נידרש להחליף את הריצוף ולבצע את העבודות מחדש בעלות גבוהה פי 3 ממחיר העבודות שהוסכם בין הצדדים, וטענת הקבלן מנגד שאין ליקויים ואין לגלל לפתחו את האחריות לבצוע הריצוף מחדש.

התובעת אישרה בחקירתה כי בעוד שלעבודות בניית הבית הם נעזרו במפקח בנייה, עבודות ריצוף השביל בוצעו ללא פקוח וכי היא ובעלה – עו"ד ומהנדס תכנה, שאינם בעלי ידע בתחום - הם שפיקחו על עבודות הקבלן.

...

טענת הקבלן כי העבודות המוסכמות כללו רק ריצוף של שביל בשטח של כ-250 מ"ר כולל חניות, וכי ריצוף המדרכות ולוח הזמנים שצוין הן תוספת שהוספה על ידי התובעת ללא ידיעתו וללא הסכמתו, מעוררת קושי ואין בידי לקבלה.

סוף דבר התוצאה, אפוא, היא שבתביעת התובעים בת"א 9583-12-20 על הנתבע לשלם לתובעים סך של 44,195 ₪ ובתביעת הנתבע בתיק תא"מ 74019-12-20 על התובעים (הנתבעים באותו הליך) לשלם לנתבע/התובע בתא"מ 74019-12-20 סך של 21,975 ₪.

לאור התוצאה אליה הגעתי, בשים לב שההליך נוהל עד תום, הפער בסכום התביעות לסכום שפסקתי, לכך ששתי התביעות היו כרוכות זו בזו ולא הצריכו ברור עובדתי נפרד וכן לכך שבחישוב הכולל על הנתבע לשלם לתובעים כספים - הנתבע (מר אבו טחישר) ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 6,500 ₪ וכן את חלקם של התובעים בעלות שכרו של מומחה בית המשפט והתובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך של 3,500 ₪, כך שהנתבע ישלם לתובעים סך של 3,000 ₪ בתוספת חלקם בשכרו של מומחה בית המשפט.

עדי יעדים לא ביצעה את עבודות הריצוף בדירה כנדרש, לא תיקנה את הליקויים, והתובעים נאלצו להוציא מכיסם לצורך תיקון הליקויים בריצוף.

נאור טען בתצהירו כי הליקויים הנטענים לא דווחו לעדי יעדים בזמן אמת (סעיף 40).

עם זאת, בשים לב לכך שארבל נידרש להקדיש מזמנו בהתנהלות מול הנתבעות בסוגיית ביצוע הבנייה בדירה ובסוגיית התארכות העבודות, וכן בבצוע חלק מהעבודות או תיקון ליקויים באופן פרטי, ייפסק לארבל פיצוי גלובלי עבור הוצאות אשר בדרך של אומדן יועמד על 5,000 ש"ח. ג(6) פיצוי חוזי מוסכם בסעיף 42 להסכם נקבע: "אם המוכרים או היזם יפרו את ההתחייבויות שלהם בהפרה יסודית וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום מדרישה, יהיה על הצד המפר לפצות את הצד הנפגע בפצוי קבוע ומוסכם מראש, בסכום בש"ח השווה ל- 50,000 $. בכפוף לאמור לעיל יהיה כל צד חייב לשפות את מישנהו בגין כל נזק, תביעה ו/או הוצאה, שייגרמו לו כתוצאה מהפרת התחייבות כלשהיא מהתחייבויות הצד השני עפ"י חוזה זה. הפיצויים שנקבעו לעיל אינם מונעים כל צד מלתבוע את הנזק הממשי שניגרם לו, אם הוא עולה על הפצוי הקבוע והמוסכם מראש..." למן הגשת התביעה ולאורך כל הדרך התובעים טענו כי במקרה של הפרת חוזה על ידי הנתבעות, בהתאם לסעיף הנ"ל על הנתבעות לשלם לבעליהם של כל אחת מהדירות את מלוא הפצוי הנקוב, כלומר 50,000 דולר ארה"ב לבעלים של כל אחת מהדירות.

...

סיכומו של דבר, התובעים אינם זכאים למלוא הפיצוי החוזי המוסכם הקבוע בהסכם, אלא לחלקם היחסי.

סוף דבר סיכומו של דבר, התובעים זכאים לפיצויים בסך של 34,462 ש"ח בגין הרכיבים כדלקמן: 14,462 ש"ח עבור אריחים (12,346 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה).

בהתאם, הנתבעות יישאו בגין האגרה בסך של 1,200 ש"ח. הנתבעות ישלמו לתובעים, בתוך 30 יום, סך של 34,462 ש"ח בצירוף אגרה בסך 1,200 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 5,160 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.