לטענת התובע זכויותיו במקרקעין נמכרו לנתבעת 1 ע"י הנתבע 2 אשר הציג עצמו כמיופה כוחו של התובע, על פי יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 12.12.18 (להלן – "יפוי הכח") והעסקה הושלמה ברשום הנתבעת 1 כבעלת הזכויות ביום 22.2.21.
בנוסף, וזה לעמדתי העיקר, צורף כאמור לכתב התביעה, תצהיר של הנוטריון, אשר על פי יפוי הכח אימת את חתימת התובע, והלה בנוסף להצהרתו לפיה מעולם לא אימת את חתימתו של התובע, ומעולם לא פגש אותו, פירט אידיקציות ברורות לכך שמדובר ביפוי כח מזויף ובכלל זה שימוש ביפוי הכח באות העברית "א" בעוד שהנוטריון מצהיר כי הוא משתמש באות הלועזית "A", שימוש בחותמת שאינה חותמתו של הנוטריון, ואף זיוף חתימתו.
סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, ובהנתן התשתית העובדתית המבססת כבר היום את טענת הזיוף, ובהיעדר טענה ו/או ראיה נגדית כלשהיא, ובהיעדר כל בסיס משפטי לטענת הנתבעת 1 לזכותה ליהנות מ"תקנת השוק" הקבועה בסעיף 10 לחוק המקרקעין, לאור יפוי הכח המזויף, המסקנה המתחייבת היא שסכויי הגנתה של הנתבעת 1 להיתקבל בכל הנוגע לטענת תום הלב הנם אפסיים, ואין בטיעוני הנתבעת 1 כדי להצדיק את ניהול ההליכים בתיק ובהתאם יש מקום למתן פסק דין כנגדה כבר בשלב זה של ההליך.
לפיכך ניתן בזאת פסק דין הצהרתי ולפיו יש לבטל את העברת זכויות התובע במקרקעין הידועים כגוש 11511 חלקה 45 (להלן: "המקרקעין") לנתבעת 1 (על פי שטר מס' 11257/2021/1) ויש להחזיר לשם התובע את רישום הזכויות ב-1014/11678 חלקים מזכות הבעלות במקרקעין שהיו רשומות על שמו על פי שטר מס' 11289/1981.
...
ביום 18.10.22 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה שבה הבהרתי לצדדים כי אני סבור כי הונחו בפני בית המשפט די ראיות המצביעות על כך שיפוי הכח מזויף, ובנסיבות אלו סברתי כי על הנתבעת 1 ליתן הסכמתה למתן פסק דין לטובת התובע.
ביום 18.1.23 ניתנה החלטתי בה דחיתי את הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה אשר נומקה בכך שלעמדתי ההסדר המוצע במהותו הינו "עסקה במקרקעין" המחויבת בין היתר בדיווח מתאים למיסוי מקרקעין ותשלום מיסים בהתאם וקבעתי כי בית המשפט "אינו יכול לשמש כ"חותמת גומי" המאשרת הסכם "כספי" לכאורה בין הצדדים, שמשמעותו האמיתית היא "עסקה במקרקעין" החייבת בדיווח ובתשלום מיסים".
כמו כן אני מורה לרשם המקרקעין לבצע את הפעולות המפורטות בסעיף 36 לעיל, וב"כ התובע יגיש פסיקתא לחתימתי במידת הצורך.
בנוסף, ובשים לב לשלב המקדמי בו ניתן פסק הדין, ולנכונות הראשונית של הנתבעת 1 לקבלת התביעה שעליה הצהירה הנתבעת 1 כבר בכתב הגנתה, אני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות התובע (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום מופחת של 12,000 ₪.
בנוסף אני מחייב את הנתבע 2 אשר לא הגיש כתב הגנה ועל פי הראיות שלפני ביצע פעולת זיוף חמורה שבעטיה נדרש התובע לכל ההליכים בתיק זה בהוצאות התובע (כולל שכ"ט עו"ד) בסך של 40,000 ₪.
