טענת זיוף דוח נוכחות על ידי העובד, המהווה הפרת חוזה

עוגמת נפש ופיצויים עונשיים טענותיו של העובד להלנת שכר, זיוף תלושי שכר, עושק וניצול רב שנים וכיו"ב, אשר בהם נקטו המעסיקים לכאורה כלפיו, נדחו במלואן על ידי בית הדין ומדובר בקביעות עובדתיות שאין הצדקה להתערב בהן.

על כן, מבוקש לפסוק לזכות העובד פצויי הלנה מרביים ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה ביום 14.6.2015, הרי שלא חלה היתיישנות בגין רכיב זה. אשר לטענת המעסיקים לפיה תלוש השכר לחודש יוני 2014 הונפק בטעות על ידי המזכירה, ולכן אין לזקוף טעות זו לחובתם, סבור העובד ש"שלוחו של אדם כמותו", ודי בכך שמנהלת החשבונות לא הובאה להעיד מטעמם כדי לדחות טענה זו. כמו כן, סבור העובד שטענה זו מהוה הרחבת חזית מצד המעסיקים, שכן העלימו את תלוש השכר לחודש יוני 2014 אף מבית הדין קמא.

בנגוד לגירסת המעסיקים, טענות העובד לזיוף תלושי השכר וההסכמים עליהם הוחתם אינן טענות חדשות ואינן מהוות שינוי/הרחבת חזית, שכן נטענו בכתב התביעה, בתצהיר העובד ובסיכומיו בהליך קמא.

העובד מוסיף וטוען כי המעסיקים הפרו חובתם לנהל רישום המפרט את שעות עבודתו, לרבות שעות מנוחה שבועיות, שעות נוספות, ושכר העבודה המגיע לו, ולא מסרו לו תלוש שכר מדי חודש בחודשו.

גם אביטן בעדותו מודה שלא נוהל רישום של שעות העבודה, וכלשונו: "התובע הוא דו"ח הנוכחות שלי. מה שאמר היה קדוש. הבעתי בו אמון מוחלט. מה שכתוב בתלושים משקף את מה שהוא אמר לי. אין לי דו"ח מסודר. עבדנו על בסיס אמון. הייתי משלם את כל מה שהוא אמר. זה גם בא לידי ביטוי בתלושי המשכורת שלו. זה שיש תלושים שזה לא מופיע, זה משהו אחר". שעה שאין חולק שהעובד עבד במשרה מלאה, ברור שמדובר בתלושים שאינם משקפים כלל ועיקר את הקף עבודתו של העובד, וממילא, לא רק שלא ניתן להסתמך עליהם, גם לא ניתן לקזז מכוחם סכומים כלשהם ששולמו כביכול עבור שעות נוספות.

...

דמי הבראה ופדיון חופשה דין ערעורם של המעסיקים ביחס לרכיבים אלו להידחות, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין קמא, מטעמיו.

לא מצאנו לנכון להתערב בקביעתו זו של בית הדין וספק אם היתה הצדקה לערער על סכום כה זניח.

על כן, לא מצאנו מקום להתערב בחיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו על ידי בית הדין האזורי.

הוצאת כספים במירמה על ידי הנתבע 1 מהחברה: התובע טוען כי בינו ובין הנתבע נכרת הסכם שלפיו הנתבעת 2 תהיה נוכחת בחברה על מנת לסייע לו, אולם היא לא תהיה זכאית לשכר ולא יתקיימו יחסי עובד מעביד מסוג אחר מול החברה.

שימוש בשיקים מזויפים: התובע טוען כי הנתבע 1, בידיעת הנתבע 3 ובעזרת הנתבעת 2 זייף את חתימתו על גבי למעלה מ- 260 שיקים רבים של החברה וכך הוציא במירמה סכומי כסף רבים מן החברה, המגעים לסך של 826,735.14 ₪.

לטענת הנתבע 1, דוח רואה החשבון שהוגש על ידי התובע, אינו משקף את הדברים כהוייתם, ואינו מהוה בדיקה נכונה וטובה של הדברים, שכן הוא רצוף שגיאות, כפל חיובים, נתונים ותשלומים חסרים המסתמכים על טענות ועובדות לא נכונות שמסר התובע.

עוד ציינה המומחית כי נכון ליום 31.12.2014 עיקר התחייבויותיה של החברה היו לבעלי מניותיה, וכי הפרת החוזה מול עריית ת"א, הדיווח עליה וכן הפסקת החוזה על ידיה היו "בבחינת הקש ששבר את גב הגמל". מכאן, שחוות הדעת מעלה את הממצאים הבאים: מבדיקות בספרי החברה לא נמצא דבר המעיד על כך שהם אינם משקפים את מצבה הפינאנסי האמתי של החברה, או שנפל פגם בעריכתם או בניהולם, והתובע לא הציג אסמכתות המעידות אחרת; כל ההמחאות שנטענו על ידי הצדדים כמשיכות פרטיות – התבררו ככאלה שנרשמו לכרטסת על שם המוטב בהמחאות ולא הוכח על ידי התובע שאינן מהוות הוצאות של החברה, או משיכות בעלים שלא נרשמו בספרי החברה; התובע לא הרים את נטל ההוכחה בכל הקשור לטענות רישום חשבוניות פיקטיביות, שכן לא הציג את האסמכתאות המעידות על כך שאין מדובר בהוצאות החברה; טענות התובע למשיכה של דמי ניהול על ידי הצדדים, בסכומים שאינם זהים, התבררה כלא נכונה (פרט להפרש לא מהותי); בהתאם לתחשיב האיזון, כדי לאזן בין משיכות הכספים שביצעו הצדדים מהחברה, על הנתבעים 2-1 לשלם לתובע סך של 129,480 ₪.

...

אני סבור, כי התכתבויות פרטיות אלו שבין התובע ולנתבע 1 אכן אינן נעימות, אולם אין בהן את יסוד לשון הרע ואף הנתבע 1 לא הוכיח שהן הגיעו לצד שלישי כך שלא מתקיים בהן יסוד הפרסום הנדרש שיגיע לאדם נוסף מעבר לנפגע.

בהעדר הוכחה לכך שהתקיים "פרסום" לגורם שלישי – ממילא לא מתקיימת עילה על פי חוק איסור לשון הרע, ודין התביעה שכנגד להידחות גם בהיבט זה. סוף דבר מכל הטעמים שהובאו לעיל, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – נדחות במלואן.

על כן, אני מחייב את התובע לשאת בחלקו של הנתבע 3 בשכרה של המומחית מטעם בית המשפט במלואו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם למומחית ועד לתשלום המלא בפועל; ובנוסף לכך לשאת בהוצאות המשפט בסך 10,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת אף העבירה דיווחים לא מדויקים למוסד לביטוח לאומי על העסקתם; - אשר לתקופת ההודעה המוקדמת, הם עבדו באופן חלקי (חלקם), או לא עבדו בכלל (חלק אחר), היות שלא התאפשר להם להגיע לעבודה, כמובטח, וגם בגלל שהתנאים הפיזיים במקום העבודה החדש לא אפשרו זאת (מבנה ללא חלונות ואיוורור נאות), וכפי שגם עלה מדו"ח ביקורת של משרד העבודה והרווחה; - תלושי משכורת לחודשים 7-9/2020 הונפקו להם על ידי הנתבעת רק ביום 3.11.2020, והם כללו פרטים לא מדויקים – כגון חובות בגין חופש, הלוואות ואי-מתן הודעה מוקדמת; - בסיכומו של דבר, הנתבעים נותרו חייבים להם בגין הזכויות הבאות – הפרישי שכר והחזרי נכויי שכר שלא כדין, וכן פצויי הלנה; פצויי פיטורים ופיצויי הלנת פצויי פיטורים, ולחילופין – תשלומי מעסיק על חשבון פצויי פיטורים בשיעור 8.33% לפי הסכמי העבודה, וכן פצויי הלנה; תגמולי עובד שנוכו משכרם ולא הועברו להסדרים הפנסיוניים, בתוספת פצויי הלנה; תגמולי מעסיק; יתרת דמי הבראה (שולמו חלקית); פדיון דמי חופשה; פיצוי בגין אי-הנפקת תלושי שכר במועד; פיצוי בגין הפרת חובת תום-הלב כלפיהם; - אשר לנתבע, יש להורות על הרמת מסך ועל חיובו באופן אישי בזכויות הנתבעות בהליך, היות שאי-העברת נכויים משכר העובד מהוה לפי הפסיקה הצדקה להרמת מסך.

לגופו של עניין - טענת 'זיוף דוחות הנוכחות' – נתחיל את הדיון בטענה העיקרית, שהיא טענת זיוף דו"חות הנוכחות של התובעים.

] מצד הנתבעים, הם הסתמכו בטענתם לגבי "זיוף דו"חות הנוכחות" על חוות דעת אשר נכתבה על ידי מר רונן שמי, יועץ מס. נזכיר, כי רונן לא היה מעורב בנתבעת בעת האירועים נשוא התביעה, וחוות דעתו נכתבה רק בעקבות הגשת התביעה כנגד הנתבעים.

] - דוגמה ראשונה – מצד אחד רונן טען, כי בסך כל השינויים הנטענים שבוצעו לשיטתו על ידי התובעים בדיווחי הנוכחות, הוא לא הכליל בתחשיב ימי מחלה, חג וחופשה: "... למשל יש יום חופש או חג אז מצוין, הוכנס בצורה ידנית בדו"ח הנוכחות חופשה או חג, זה לא נספר במספר של השינויים..."[footnoteRef:80].

בעדותו הסכים הנתבע לכך שהוא הורה שעובדי הנתבעת יישבו בביתם ויקבלו שכר מלא באותה עת. הוא העיד, כך: "... לא רציתי להוציא אותם לחל"ת נוסף כי הם לא היו זכאים לביטוח לאומי והם היו בחיסרון כיס קשה כולם. אז אמרתי "תראו, אנחנו נמשיך לשלם משכורות כרגיל בתנאי אחד, ואחד ויחיד - במקום שעון נוכחות יש לכם את הואטסאפ. בשעה 08:00 תכתבו 'נכנסתי', בשעה 17:00 תכתבו 'יצאתי', זה מה שאני רוצה. תלכו לים, תבלו, תעשו מה שאתם רוצים, אבל זאת השעה שאתם צריכים לכתוב 'נכנסתי' ו'יצאתי'". הבעיה היא שכל אחד עשה דין לעצמו וכתב את השעות מתי שהוא רוצה כי לא הבינו ולא ידעו אבל, אבל ההסבר היה חד וחלק.

...

בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].

] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן – - לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.

התובעת טענה שהליך סיום העסקה היה פגום וכן אופן ההעסקה ומשכך תבעה פיצוי בגין אי מתן הסכם העסקה בכתב, אי תשלום שכר עבור שעות נוספות, אי תשלום שכר עבודה על בונים ממוחשבים, פיטורים שלא כדין, אובדן הכנסה בתקופה ממושכת בין השימוע לפיטורים ופצוי על הפרת חובת תום לב ועוגמת נפש בסך 119,178 ₪ בצרוף הלנת שכר, הצמדה וריביות.

על התובעת מוטל הנטל להוכיח שההודעה שהוצגה בחומר הראיות זויפה, כפי שהיא טענה שכן חתימתה על המסמך סותרת את טענתה שההודעה לא נימסרה לה (עמ' 12 שו' 12).

המכתב עצמו מהוה הודעה על שינוי התפקיד המינוי כרסיברית ולכן לעניין מהות התפקיד די בו כהודעה לעובד .

הוכח שהתובעת הביעה סרוב עיקש לקבל מרות חרף יידועה ע"י הנתבעת אודות פררוגטיבה זו. יתר על כן סמנכ"ל הנתבעת, מר אלעד צרפתי, הוסיף בתצהירו דוחות נוכחות של רסיברים שיעבדו לאחר התובעת (נספח 3 לתצהירו).

גם אם התובעת הרגישה סובייקטיבית כי העול שהוטל עליה לאור התפקידים השונים שמילאה בנתבעת לא אפשר לה לבצע את המשימות ביום עבודה רגיל, נוכח ההנחיה המפורשת ובכתב, היה עליה לחדול מבצוע שעות נוספות ולהסתפק בשעות שאושרו על ידי הנתבעת.

...

הנתבעת תשלם לתובעת בגין עבודתה על בונים ממוחשבים בזמן החל"ת בסך 3,196 ₪.

הנתבעת תשלם שכר התובעת בגין ההמתנה להחלטת הנתבעת בסך 3,840 ₪ .

לאחר ששקלנו את היקף התביעה ביחס לתוצאתה ולמהלכה מצאנו כי לפנים משורת הדין ולמרות הפסיקה במצב כזה, כל צד יישא בהוצאותיו.

לפיכך, טען התובע בסיכומיו, הלכה למעשה הנתבעת היא שפיטרה אותו ומשלא נתנה לו 7 ימים היזדמנות לחזור לעבודה, הפרה את נוהל ההעסקה, ובשים לב למסמך הרפואי מיום 12.8.2018 שצורף לתצהיר עדותו הראשית, ולכך שעל פי דוח רכוז נתונים מהמת"ש עבד התובע רק בחודש 5/19, סביר יותר לקבוע שהתובע פוטר מעבודתו ברשלנותה של הנתבעת וכי הוא זכאי לפצויי פיטורים בסך 59,282 ₪.

בסיכומיו טען התובע, כי בהתאם לדוחות הנוכחות אשר צורפו מדגמית לתיק, ובשים לב לכך כי ההפסקות שניתנו על ידי הנתבעת הן חלק משעות עבודתו של התובע, ומבלי שהוצג הסכם עבודה על ידי הנתבעת, לא יכול להיות חולק כי התובע ביצע פוזיטיבית עבודה בשעות נוספות.

התובע אף אישר כי מר אייל ישב עמו מידי חודש על משכורתו וכי בכל מקרה תלושי השכר מהוים ראיה לכאורה לאמור בהם ועל המבקש לסתור את תכנם.

כאשר הופנה התובע לדוח נוכחות לחודש 5/18 שם נכתב כי קיבל סך של 150 ₪ בגין נסיעות, העיד התובע כי מדובר במפרעה ולא בנסיעות, מה שאינו מתקבל על הדעת, בהנתן כי כאשר ניתנה לתובע מפרעה הדבר צויין על גבי דוח הנוכחות כמפרעה "ע"ח" (ראו למשל דוח נוכחות 6/17, 10/17, 11/17, 2/18).

כאשר בית הדין סבור שכפות המאזניים מאוזנות בכל הנוגע לטענת זיוף החתימה, ולא עלה בידי הצד שכנגד להוכיח את אמתות החתימה, יש להשקיף על המסמך כנטול חתימה.

...

התביעה ברכיב זה נדחית אפוא.

כאמור וכפי שפורט לעיל, מצאנו כי דיווח התשלומים למדור התשלומים שביצעה הנתבעת מהימנים, התובע עצמו טען כי שכרו היומי השתנה לאורך התקופה כך שגם לשיטת התובע אין מקום לבצע חישוב לפי שכר יומי אחרון, ועל כן יש לחשב את שיעור ההפרשות מהשכר שדווח ולא לפי ממוצע כנטען על ידי התובע.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. בגין שעות נוספות-סך של 24,657 ₪; ב. בגין חופשה - סך של 3,535 ₪; ג.בגין דמי הבראה - סך של 13,897 ₪; ד. בגין דמי חגים - סך של 5,062 ₪; ה. בגין הפרשי פנסיה - סך של 189 ₪.