טענת התנכלות מצד הרשמת

(ג) בהחליטו בבקשה כאמור בתקנת משנה (א) או (ב), ישקול בית הדן או הרשם, כל הצעה שתבוא מצד בעל דין למסור פרטים או להודות בעובדות או להראות או להמציא מסמכים.

המשיבה הודתה שברשותה ראיות נוספות שבחרה שלא לגלותם מכיוון "שאינן רלוואנטיות להליך ההתארגנות או שהנן מיותרות ובחלקן אף עלולות לפגוע באופן קשה בפרטיותם של צדדים שלישיים למחלוקת" וכי "גילויים יהווה הפרה של צינעת הפרט של צדדים שלישיים ויחשוף אותם לפגיעה והתנכלות וודאית מצד המשיבה (המבקשת בבקשה זו – ק.כ) אשר אינה מסתירה את יחסה לפעילים בהתארגנות...". תחילה נציין שאין חולק כי המשיבה אינה צריכה לגלות מסמכים או ראיות שאינן רלוואנטיות להליך זה, דהיינו להליך ההתארגנות במבקשת ולהנהלות המבקשת.

...

לאחר ששקלנו את הבקשה, תגובת המשיבה ותשובת המבקשת להלן החלטתנו בהתייחס לכל אחד מהמסמכים שהתבקש, וזאת לאחר שנעמוד בקצרה על טענת המשיבה בכל הנוגע לקיומו של הליך גילוי מסמכים במסגרת סכסוך קיבוצי.

בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבה צוין באופן מפורש כי המסמכים שפורטו בו מצויים בידיה "לאחר חקירה ודרישה שביצעתי". אי לכך המשיבה הצהירה על המסמכים המצויים בחזקתה או בשליטתה לאחר שביצעה דרישה וחקירה ודין בקשת המבקשת בעניין זה להידחות.

חרף האמור, מכיוון שמדובר בהתארגנות ראשונית ובשים לב לטענות המשיבה ולפיה חלק מהמסמכים עשויים לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים, אנו סבורים כי האיזון בין טענות הצדדים צריך להתבצע באופן הבא: המשיבה תגלה ותעביר לעיון המבקשת את כל המסמכים שברשותה הרלוונטיים להליך ההתארגנות לרבות ההקלטות, אשר אין לגביהן טענה לפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים, וזאת עד ליום 3.5.2016.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

במסגרת כתב התביעה, טוען התובע להיתנכלות מצד הנתבעת בשל תמיכתו והשתייכותו לאירגון העובדים, עד לכדי פיטוריו, תוך שהנתבעת מתרצת את הפיטורים בטענת שוא של גניבה בהקף של 120,000 ₪ באמצעות כרטיס רב קו. עוד טוען התובע לשלילת פצויי פיטורים שלא כדין, תשלום דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ותשלום דמי הבראה.

מסגרת נורמאטיבית תקנה 46(א) לתקנות בין הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". הלכה פסוקה היא כי הליך הגילוי והעיון נועד לאפשר דיון יעיל.

...

באשר לטענה בדבר תיעוד מעשי גניבה בסרטונים, אני סבורה כי אין הכרח להשליך מהם לגבי כלל האירועים הנטענים, שכן החוב הצבור הנטען הוא תוצאה של מספר אירועים, כאשר יתכן כי לכל אירוע סיבה שונה.

באשר לטענה בדבר היות המידע בבחינת סוד מסחרי, אני סבורה כי האיזון הראוי הוא חשיפת המידע המבוקש תוך השחרת פרטים מסחריים שהנתבעת אינה מעוניינת לחשוף ויש בהם כדי לפגוע בפרטיותו של צד ג' או באינטרסים הכלכליים של הנתבעת.

באשר לסידורי העבודה, נוכח הסכמת הנתבעת לגלותם, כאמור בתגובתה מיום 30.6.2019, מתייתר הדיון ביחס לפריט זה. סוף דבר הנתבעת תמסור לידי התובע את כל ההתכתבויות שנערכו בינה לבין חברת שימקוטק, לרבות כאלה שיצאו מטעמה של הנתבעת, ואשר עניינן בתקלות במכשירי הכרטוס שבאוטובוסים של הנתבעת, וזאת תוך 30 ימים מהיום.

בנוסף, ספיר טענה להיתנכלות מצד הנתבע, לאחר שהיא העירה לו על היתנהגותו [ת/3, סע' 68-64].

אך, בנוסף למחמאות לגיטימיות, כלפי מי שרוצה להציג עצמה בהופעות בפני קהל, כמו תובעת 3 - הנתבע אמר לה משפטים החורגים מיחסי העבודה הראויים;כך, למשל, רשם לה בפייסבוק [ת/3, נספח ד', עמ' 22]: "אני בא לך בחלום .. אני המלאך שלך..."; ובתכתובת אחרת רשם לה [ת/3, נספח ד', עמ' 28-27]: "דאנסי גדי: יפה יפה עושה חיים ... רק אני לא זוכה לביקור הפיית האישית שלי..

...

בהתחשב בסכומים ששולמו, לעומת הסכומים שנתבעו ברכיבים האמורים, אנו סבורים, כי אין לפסוק "פיצויי הלנה מלאים", כדרישת התובעות, על כל הסכומים, אלא, רק על השכר המוסכם, מראש - 100 ₪ לכל הופעה, היינו - 200 ₪ לכל אחת מהתובעות 1 ו-2.

על התשלומים עבור זמן החזרות, לתובעות 1 ו-2, אשר בשל טעות כנה סבר הנתבע שלא מגיעים, לפי המוסכם ביניהם, מראש, מצאנו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה, מכח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, ולהסתפק, כפיצוי על האיחור בתשלום, בסכום העודף, שהועבר לכל אחת מהן, ביום 31.5.15, מעבר לסכום הקרן שתבעה כל תובעת, סה"כ, כאמור לעיל; גם התשלומים עבור החזר הוצאות הנסיעה, לשלוש התובעות, הם רכיב שאינו נושא "פיצויי הלנה", ואינם מצדיקים תשלום נוסף, מעבר לסכומים שהועברו לידיהן.

בשולי הדברים נציין, כי לא מצאנו תרומה להכרעה במחלוקת בטענות התובעות, בדבר העתקת "החלק המשפטי", בסיכומי הנתבע, מתוך אתר האינטרנט ויקיפדיה מבלי לציין מראה מקום, וחבל שהשקיעו אנרגיה בהתייחסות לעניין זה, אשר כולו נוגע למשקל הדברים, ממילא.

בבית המשפט העליון] בירושלים ע"א 10498/04 - א' בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המערערים: 1. רוני דלל 2. אביבה דני 3. שאול דני 4. ענת דלל 5. אודליה כהן נ ג ד המשיבים: 1. חברה למוצרי חשמל עוז-קון בע"מ 2. קונדיטוריה מונקו בע"מ 3. יעקב וינברג 4. עופר דני בקשה לפטור מאגרה וערבון ][]החלטה

המבקשת מס' 5 מובטלת, בעלת אי כושר בשיעור 65%, זכאית לקיצבת נכות כללית, אם לילדה חולה ומוגבלת הנמצאת במסגרת החינוך המיוחד, מצויה בהליכי גירושין בשל טענות להתעללות מצד בעלה ומיוצגת בהליכים אלו על ידי הסיוע המשפטי.

...

מכל האמור, אין סיבה מספקת כי חמשת המבקשים לא יוכלו לשלם יחדיו את האגרה ולהפקיד עירבון ועל כן יש לדחות את בקשתם.

לאחר עיון בכתב הערעור שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

בנסיבות אלו, שוכנעתי כי אין מקום לפטור מאגרת בית המשפט, בייחוד בשים לב לכך שהמדובר במספר מערערים.

בשים לב לכלל הנסיבות, על כן, החלטתי כי המערערים יפקידו בבית המשפט עירבון מופחת בשיעור של 15,000 ₪.

תלונה נוספת שהגישה התובעת למבקר המדינה בפברואר 2015, בה נטען להיתנכלות מצד מנהלת אגף פעולות האיבה במוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע, נדחתה בהחלטת עוזר בכיר למנהל נציב תלונות הציבור מחודש מאי 2015.

במסגרת הדיון ביקשו התובעים "לבדוק את כל החומר מההתחלה, עם כל המסמכים שהביטוח הלאומי רשם אותם והיא זרקה מחוץ לתיקים[footnoteRef:8]". [8: עמ' 6 לפרוטוקול שורה 10.

...

[7: בהקשר זה נטען בכתב התביעה כי ברגע שפקידת התביעות "שמעה שאנחנו רוצים להתפנות מההתנחלות, אמרה לנו שהתנחלות לא עוזבים וזו בעיה פוליטית וביטוח לאומי לא מתעסק בבעיות פוליטיות ועוד אמרה לבעלי שהיא תדאג שכל מה שיהיה זכאי לקבל, לא יקבל כלום".] על רקע האמור לעיל, ביקשו התובעים על רקע התביעה בפנינו, להורות "לנתבע לפצות אותנו על נזקים בלתי הפיכים. על ההפסדים הכלכליים שנגרמו לנו בשל חוסר עזרה נפשית שהיה אמור ללמד אותנו להתמודד עם החרדות שהפיגוע גרם לנו ובגינו נאלצנו להפסיק לעבוד ולהתקדם! פחד, לחץ עצבים גורמים לסרטן! מעשיה ... חרצו את גורלנו!!!". בכתב ההגנה שהגיש הנתבע טען האחרון כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר עילה ובהעדר סמכות.

] על רקע האמור לעיל, אין מנוס ממחיקת התביעה בהעדר סמכות ובהעדר עילה, מהנימוקים שנפרט להלן: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), מעניק לבית הדין האזורי לעבודה את הסמכות לדון בתביעה על פי חוק הביטוח הלאומי[footnoteRef:9].