טענת התיישנות בתביעת זיהום מי באר

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 12320-04-19 10 נובמבר 2020 לפני: כב' השופט יוחנן כהן נציגת ציבור (עובדים) – גב' מרים יעיש נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון התובע: יהודה סעדון ע"י ב"כ: עו"ד יוסף גבאי הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מיכל כהן פסק דין

כתוצאה מן הפגיעה, לאור היותו סוכרתי, התפתח זהום שבעטיו נאלץ התובע לעבור ניתוח לכריתת אצבע 5 ברגל שמאל.

בהתייחס לטענת ההתיישנות, טען התובע, כי את החלטת פקיד התביעות מיום 31.12.2017 קיבל רק עם קבלת תיק המוצגים שהגיש הנתבע במסגרת ההליך דנן, ולא קיבל קודם לכן את מכתב הדחייה.

...

מנגד, טען הנתבע, כי חלה התיישנות ודין התביעה להידחות על הסף, שעה שמכתב הדחייה הינו מיום 31.12.2017 והתביעה לבית הדין הוגשה רק ביום 4.4.2019, לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות להגשת התביעה.

נוכח כל האמור, לא ניתן לראות באירוע מיום 7.4.2017 כאירוע חריג, כמו כן, החומר הרפואי ופער הזמנים בין מועד האירוע למועד קבלת הטיפול הרפואי מנתק את האפשרות לקשר סיבתי בין האירוע בעבודה בין האוטם.

על כן, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

כללו של דבר: דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 38260-06-13 אבו סכות ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נעם חת מקוב תובעים 1.יוסף אבו סכות 2.איבראהים אבו סוכות 3.חסן אבו סוכות 4.סלימאן אבו סוכות 5.אבראהים אלטורי 6.קרייני זדאנה - נמחקה 7.סעדה מחמד אלטורי ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר ואח' נתבעת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אביחי כהנא מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) פסק דין

עוד טענה המדינה כי עלה מעדויות התובעים כי בעקבות החלטה 675 נערכה החתמה בסיטונות על רשימת הערייה על מנת להיכלל במחירי ההקפאה וכן מפנה התובעת לכך שעדותה של תובעת 7 זוהמה על ידי סיוע הנוכחים באולם בעת עדותה.

אתייחס לטענות ההתיישנות והשהוי שהעלתה המדינה, לטענתה כי החלטה 675 בוטלה (לרבות הטענה בדבר הרחבת חזית), לטענה כי אין התחייבות כלל, לטענה כי ככל שקיימת התחייבות מנהלית רשאית המדינה להשתחרר ממנה ולטענה בדבר הטבה כפולה.

...

להבדיל מן הטענות בדבר פרשנות ההסכמים בהתחשב בשיטת התקצוב שהייתה נהוגה בעת קבלת החלטה 675 וטענות שונות של השתחררות מן ההסכם, אני סבורה כי בטענה של עשיית עושר ולא במשפט יש ממש.

משהמדינה לא הביאה ראיות בעניין זה אין מנוס מדחיית הטענה וקבלת התביעה במלואה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה ומורה למדינה להשיב לתובעים 1-5 ו – 7 את התשלומים ששילמו ביתר לעומת מחיר ההקפאה וזאת על פי הנדרש בכתב התביעה (כאמור לעיל התובעת 6 נמחקה) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

רקע כללי – על התביעה ואודות הטענות המחייבות הכרעה: עניינה של הכרעה זו בטענת היתיישנות בתביעה שהגיש התובע בשנת 2014 נגד התעשיה הצבאית לישראל בע"מ ומדינת ישראל בגין זהום מי באר בה היה זכאי לעשות שימוש.

...

על כן, שוכנעתי כי התובע ידע את העובדות הנדרשות לתביעה כבר בשנת 2006, או שלפחות היה עליו, כאדם סביר, לדעת אודותיהן, וכי על כן לא הוכיח קיומו של חריג ההתיישנות שלא מדעת לשם דחיית מועד התיישנות התביעה.

כבר החלטתי לעיל כי סעיף זה אינו יפה לענייננו ולעילת התביעה שלפניי, ועל כן יש לדחות טענה זו. לטענת התובע חל בענייננו סעיף 89(2) לפקודה, שענייננו בעוולת נזיקין המבוססת על נזק, ועל כן מועד גילויו המאוחר של הנזק דוחה את ההתיישנות.

שוכנעתי כי התביעה הוגשה לאחר שהתיישנה עילתה, ועל כן הנני מורה על דחייתה מטעם זה. התובע יישא בהוצאות התביעה וכן בשכר טרחת באי כח הנתבעים, בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

נטען, כי בשל תהליך החלחול האיטי בתת-הקרקע, רק 24% מהשפכים (שהם 18 מיליון קוב) שיצאו מהמפעלים והחלו לחלחל לתוך הקרקע החל משנות ה-70 ועד לשנת 2000, כבר הגיעו לנקודת האל-חזור, היא מיקום קדוחי אפעה במורד סינקלינת (קער) אפעה, וזיהמו את מניפת מי האקוויפר ומשם את מי עין בוקק – אך כ-76% מן השפכים, עדיין עושים דרכם וטרם הגיעו לנקודת האל חזור, ובהם ניתן עדיין, והכרחי, לטפל בדחיפות, בטרם יחריפו את זהום מי האקוויפר ומשם את מי עין בוקק.

אין איפוא בחוות הדעת האמורות מטעם המשיבות לשלול את עילת התביעה, ואת ההערכה כי המבקשים עשויים היו להוכיח טענתם בדבר זהום האקוויפר ועין בוקק בשפכי המשיבות - אילמלא נדחתה בקשת האישור בשל קבלת טענת ההתיישנות - נוכח חוות הדעת בתחום ההידרולוגיה, המותירה מסקנה זו כאפשרות המסתברת, בהיעדר גורם אחר בסביבה, אשר ניתן להצביע עליו כמזהם אפשרי.

עמדתה של המדינה כי רק היא הגורם אשר לו זכות תביעה כספית בגין נזקים אקולוגיים וסביבתיים טהורים שנגרמו לכלל הציבור, וכי לגורמים פרטיים יש עילת תביעה רק אם הם יכולים להצביע על נזק מיוחד שניגרם להם – הובעה מצדה גם בהליכים: ת"צ (באר שבע) 49319-12-14 צדוק לוי פירסק נ' חברת קו צנור אילת אשקלון בע"מ; ת"צ (מחוזי באר שבע) 2338-05-18 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' רותם אמפרט נגב בע"מ; ת"צ (מחוזי תל אביב) 756-10-15 גולן נ' פולקסוואגן ות"א (מחוזי תל אביב) 10672-07-20 מדינת ישראל נ' VOLKSWAGEN.

...

במצב דברים זה אין מנוס מדחיית בקשת האישור על הסף, חרף המסקנה כי הוכחה עילת תביעה לכאורה, וחרף ההכרה בחשיבות פעילות המבקשים להצלת מקורות המים והטבע.

בנסיבותיו של ההליך, חרף הסיכון שבפניו עמדו המשיבות בגין ההליך, ואשר בשלו ברי כי הוציאו הוצאות לא מבוטלות, הרי שבהינתן כובד השיקול של אי הרתעת תובעים פוטנציאליים, ובייחוד כאשר מדובר במאבקים סביבתיים שתכליתם העיקרית הגנה על הטבע ועל האינטרס הציבורי, ולא התעשרות הפרטים התובעים, וכאשר בוססה לכאורה טענת המבקשים לפיה אחראיות המשיבות לכל הפחות לחלק ניכר מזיהום מקורות המים, סבורני, כי נכון שלא לעשות צו להוצאות.

בקשת האישור נדחית אפוא.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 69737-12-21 16 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופט עדו בן-צור נציגת ציבור (עובדים) גב' אליזבט סקירה טל נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים גולן גוטין התובע: משה ביטון ע"י ב"כ: עו"ד בתיה קאופמן הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר פסק דין

טענת ההתיישנות בתקנה 1(ב) לתקנות נקבע כך: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר". בעניינינו - אין חולק שהתביעה הוגשה באיחור, מאחר שמכתב הדחייה מטעם המוסד ניתן ביום 12.10.2020 והוא היתקבל בדואר רשום אצל התובע ביום 29.10.2020, בעוד שהתביעה שלפנינו הוגשה ביום 31.12.2021, בחלוף כ- 14 חודשים ממועד מסירת ההודעה לתובע.

תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הונפקה רק ביום 6.8.2020 ובתאור התאונה נכתב כך: "בזמן שהיה במסגריה ניחבל במותן בצד שמאל מהפינה שח[ל] פח חלוד, לאחר חיטוי הושם פלסטר, לאחר מספר ימים הופיע זהום במותן שמאל" (נ/2).

...

בהתאם להלכה הפסוקה, הרישומים הרפואיים הם חלק ממכלול הראיות ואין לתת להם בהכרח משקל מכריע, ובית הדין יכול להגיע למסקנה אחרת על יסוד מכלול הראיות שהובאו בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי והעדויות שנשמעו בפני בית הדין (עב"ל 13366-02-12 יורי קוברינסקי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 11.12.2012); עב"ל 25998-06-15 שלמה נסים – המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.2.2016)).

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי התובע הוכיח כי ביום 27.4.2020 אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו, ולכן יש להכיר באירוע זה כתאונת עבודה.