רקע עובדתי וטענות הצדדים:
הנתבעת 1 היא הבעלים הרשום של הקרקע הידועה כחלקות 3 ו- 60 בגוש 16697 בעפולה, עליו הקימה מרכז מסחרי ששמו "קניון העמקים" (להלן: "הקניון").
להגנתן, טענו הנתבעות שטענות התובעת חסרות שחר, הכחישו את טענותיה להטעיה ו/או להצגת מצגי שוא על ידן, וכן את הנזקים הנטענים על ידה.
דיון והכרעה:
לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת כל החומר שהוצג בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, ואנמק;
השאלה הראשונה העומדת על הפרק היא אם הוכיחה התובעת שהנתבעות הפרו כלפיה את חובת תום הלב בניהול מו"מ לקראת כריתת הסכם השכירות, ושהן הונו אותה, הטעו אותה והציגו לה מצגי שוא.
יתרה מכך, מדובר בסעיף שהוא חלק ממסמך הבנות או הצעה מסחרית ולא בהסכם, כאשר נרשם באותו מיסמך בבירור כי רק חוזה שכירות חתום במלואו יחייב את הצדדים.
לעניין תקופת הגרייס שניתנה לתובעת – הצהירו כל המצהירים כי מדובר בתנאי שכיח בהסכמי שכירות של נכסים בקניון, שהסיבה לו הנה הצורך של שוכרים בבצוע שיפוצים במושכר, וכך הם נוהגים אף עם שוכרים אחרים.
...
באשר לטענות התובעת בעניין הפרסום שהובטח לה – הרי שדינן להידחות.
נוכח האמור, נדחית טענת התובעת גם בהקשר זה.
גם טענת התובעת בעניין סגירת בתי הקולנוע וחנויות עוגן בקניון דינה להידחות משאין לה כל בסיס.
נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו-2 (יחד) ונתבעת מס' 3, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).
