מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

טענת הגנה: העדר סם בעבירת עסקה בסם

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות המפורטות בשלושת האישומים הראשונים - לקיחת שוחד עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין (שלוש עבירות), ניסיון עסקה בסם מסוכן עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין (שתי עבירות), וניסיון להעברת חפצים אסורים מסוכנים לאסיר, עבירה לפי סעיף 52(ב)(1)(ג) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.
לאור כך שבפני שירות המבחן אמר הנאשם כי פעל כפי שפעל בשל החשש לבני משפחתו, נטען ע"י ב"כ המאשימה כי הנאשם שימש כסוהר האמון על שמירת ואכיפת החוק, ומצופה היה כי ידווח לממונים עליו ולא יענה לפניות אלו, לא נטענה טענת הגנת כורח ואף לא קרבה לסייג זה, וסוהר שעיקר תפקידו לאכוף חוק גם כאשר נידרש לעמוד בסכנה או באיום, אינו יכול להסתתר מאחורי טענת חשש או פחד, וכי פעילותו העבריינית של הנאשם נמשכה לאורך תקופה ממושכת, ובמסגרתה לא חדל מלהכניס לכיסו אלפי שקלים, 14,000 ₪ במצטבר, ועוד נטען כי אין אינדיקאציה לקיומן של הנסיבות המפורטות בסעיף 40ט(א)(6) – (9) לחוק העונשין, ולפיכך, אין כל צורך לידון האם הן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, והאם בית המשפט יתחשב בהן לקולא.
ר' לענין זה ע"פ 1323/13 רך חסן ואח' נ' מ"י (5.6.2013) בו נפסק: "מיתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמאטיבית, המשקללת את הערך החברתי שניפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה איננו מתחשבים בנסיבותיו האישיות של הנאשם, היינו נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה (ראו סעיף 40יא), דוגמאת נסיבות חייו של הנאשם, הפגיעה שתגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהעונש, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או העדרו. אולם אין בכך כדי לגרוע מהצביון האינדיבידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המיתחם, אשר בא לידי ביטוי בהוראה להיתחשב בסוג העבירה בנסיבות המסוימות שבהן היא בוצעה (למשל: קיומו של תיכנון מוקדם, נזק בכוח ובפועל, מידת אכזריות כלפי הקורבן וכו'), ותוך היתייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים שלפנינו (למשל: הסיבות שהובילוהו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בביצועה, יכולתו להמנע מהמעשה, מצוקתו הנפשית עקב היתעללות מצד קורבן העבירה וכו')." קביעת מיתחם העונש ההולם הנה בעלת צביון אינדיבידואלי הבא לידי ביטוי בנסיבות ביצוע העבירה, וכפועל יוצא מכך המיתחם הנקבע קשור באופן ישיר לעובדות המוסכמות המפורטות בכתב אישום מתוקן עליו הסכימו הצדדים.
...
לאור חומרת העבירות, העובדה שאין מדובר במקרה יחיד, ולאור תפקידו של הנאשם אשר במסגרת ביצוע העבירות הוא הפר את האמון אשר ניתן בו במסגרתו, סבורני, כי אלמלא המשקל אשר יש לתת לסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות, צריך היה מתחם העונש ההולם להתחיל ברף של 12 חודשי מאסר בפועל.
אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.
הנני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המשיב נעצר בגמר העסקה, והחזיק כאמור ב- 6 שקיות של החומר האמור שלא לצריכתו העצמית, "בלא שהדבר הותר בפקודה או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל". ההגנה כפרה בקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 2220/16 רועי מור יוסף נ' התביעה הצבאית הראשית (26.10.17), שדן בסוגיית חומר מסוג "נייס גאי", ההגנה טענה כי בתיק זה ישנה פגיעה חמורה במשיב ובעיקרון החוקיות.
נייס גאי אינו מופיע כחומר אסור בפקודת הסמים ומכאן עתרה ההגנה כי יש להורות על שיחרורו של המשיב בערבויות בלבד.
לאור העובדה כי מחד גיסא נמצאה תשתית ראייתית נסיבתית לכאורית למיוחס למשיב לעבירה של עסקה אחרת בסם וניסיון להחזקת סם ומאידך גיסא קיימת חולשה ראייתית בהיעדר חוו"ד סם (המשיב מצוי במעצר מזה 13 ימים), ובשים לב למכלול הטעמים אותם סקרתי לעיל, המשיב צעיר לימים ללא עבר פלילי וללא תיקי מב"ד בתחום זה, מצאתי לקבוע תנאי שיחרור, שיבטיחו את התייצבותו לדיוני בית המשפט ויהיה בכוחם לאיין המסוכנות הנטענת.
...
לפיכך, אני סבור שהיה מקום לפנות ליחידת התביעות על מנת לברר הגשת כתב אישום עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים או בלי בקשה, ולא להמתין עד תום לחוות דעת סם".
סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט הימן ניתנה במסגרת ערר על הליך ימים, ומכאן יפה היא לשלב הליך הימים ולתשתית ראייתית מסוג חשד סביר, או-אז לבטח ניתן להאריך מעצר בנסיבות של חשד לעסקה אחרת בסם, כאשר המסכת הראייתית מראה על ביצוע עסקה בסם ע"י שני אנשים או יותר, שהשניים התכוונו לבצע עסקה בסם, גם בהעדר חוו"ד סם ואף ניתן להגיש הצהרת תובע בנסיבות אלה.
כבר נקבע כי מחדלי חקירה אינם מביאים מניה וביה לזיכוי נאשם, ועל בית המשפט בשלב שמיעת התיק, לבחון את המחדלים על רקע מכלול הראיות או-אז יוכל להגיע לכלל מסקנה האם קופחה זכותו של הנאשם להתגונן – ראו בין היתר ע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל (18.5.06).
סוף דבר, אכן נשקפת חומרה ומסוכנת מהעבירות המיוחסות למשיב, גם בהינתן חולשה ראייתית בעת הזו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

רקע הנאשם הורשע בין היתר, על יסוד עדותו של סוכן סמוי, עבריין רב מעללים, אשר גויס מבין כתלי בית הסוהר ופעל ללכידתו, כמו גם ללכידתם של עבריינים נוספים, שהוגדרו "יעד משטרתי". על רקע מעורבות המישטרה בבצוע העבירה, הן באמצעות הסוכן הסמוי הן בדרכים נוספות, טענה ההגנה טענת 'הגנה מן הצדק' בגינה עתרה לביטולו של כתב האישום בהיות הסוכן הסמוי "סוכן מדיח". הטענה נדחתה בהכרעת הדין, נקבע, כי הנאשם נושא באחריות פלילית לבצוע העבירות בהן הורשע, הגם שהתנהלות המישטרה 'נגועה בהדחה'.
להלן קביעת הכרעת הדין: "(המישטרה) הפגינה יוזמה ותושייה בגיבוש תכניתה נגד הנאשם (ונגד עבריינים נוספים). לכידתו הצדיקה לדידה נקיטת אמצעים חריגים ובהם, שיחרורו המוקדם של הסוכן מהכלא, על אף היותו עבריין רב מעללים, הטסתם של שני שוטרים לבלגיה לשם רכישת הסם וייבואו לישראל, תיאומים עם משטרת בלגיה שאיפשרו את ייבוא הסם, תשלום תמורה נכבדה לסוכן, הכנסתו לתכנית להגנת עדים ועוד. על פניה, הייתה התכנית מפתה עד מאוד.
המסגרת הנורמאטיבית סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים, שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי", קובע: "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". שני תנאים מצטברים דרושים להתקיים לשם הכרזת נאשם כ'סוחר סמים'; האחד – הרשעתו בעבירה של עסקת סמים, המוגדרת בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים כעבירה שעונשה 20 שנות מאסר לפחות, והשני – כי הנאשם "הפיק רווח" מהעבירה או "שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור". הסוגיות השנויות במחלוקת: להלן הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים: לאור היתנהלות המישטרה, אשר לגביה נקבע כי היא נגועה בהדחה, ובהיעדר אינדיקאציה אחרת בהכרעת הדין לכך שהנאשם ניהל אורח חיים של סוחר סמים, האם נכון וראוי להכריז עליו כסוחר סמים? העובדה שבפועל הנאשם לא הפיק רווח מהעבירה שביצע, אף לא יכול היה להפיק רווח, שכן מלכתחילה המישטרה לא התכוונה לאפשר לו להנות מפירות הייבוא – האם היא שומטת את היסוד להתקיימות התנאי השני שבהוראת סעיף 36א(ב) לפקודה, לפיו יש להוכיח כי הנאשם 'הפיק' או "אמור היה להפיק רווח". טיעוני הצדדים לדידו של התובע, הרשעת הנאשם בעבירה של עסקת סמים, אותה ביצע מתוך רצון להפיק רווח – מקיימת את שני התנאים במצטבר.
...
תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בחזקה שיצרה הפסיקה לעניין עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפיה נאשם שהורשע בעבירה זו מוחזק כמי שאמור היה להפיק רווח מהסם – חזקה שמקורה בעצם החזקת כמות גדולה של סם. אין אפוא רלבנטיות,, לשאלה אם בפועל ניתן היה להפיק רווח כתוצאה מביצוע העבירה, אם לאו (לעניין זה ר' למשל 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.11.07); ת"פ 472/02 מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן תאפל (פורסם בנבו, 16.5.05); ת"פ 37551-01-16 מדינת ישראל נ' פרקש (פורסם בנבו, 4.12.16)).

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

הערך החברתי המוגן אשר נפגע מעבירות הסמים הוא בראש ובראשונה הגנה על שלום הציבור מפני הנזקים הישירים והעקיפים הנלווים לשימוש בסמים מסוכנים, ובכלל זה נזקים בריאותיים ונפשיים למשתמשים ולמכורים לסמים, ונזקים עקיפים שעניינם ביצוע עבירות נילוות, בין אם תחת השפעת הסם ובין אם על מנת לממן את רכישתו, או נזק כלכלי עקיף בשל העובדה כי מכורים אלה הופכים לא אחת לנטל על החברה המשקיעה משאבים וכספים על מנת להענישם או לשקמם.
לאור כל האמור, נוכח העדר ראיות ממשיות וחד משמעיות לכך שהכספים האמורים מקורם בעיסקאות סמים, ומאחר שהוכח כי מדובר בכספים שמקורם חוקי, הרי שיש להורות על השבת הכספים, כולל הרכוש התפוס, לידי הנאשם.
(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.
ייאמר שערכו הריאלי של השעון לא הוכח (המאשימה טוענת לשווי בסך 280,000 ₪ בהתאם להערכת יבואנית ומשווקת שעוני "רולקס" בארץ (ת/13), ואילו ההגנה טוענת לשווי של כ-30,000$ על פי הערכת חנות שעונים).
...
הגם שאין בידי לקבוע בצורה נחרצת וחד משמעית כי מקורם של הכספים והרכוש בביצוע עבירה של עסקת סמים – הרי שהדבר אינו מספיק להפרכת החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים, שהרי הנאשם אינו יוצא ידי חובתו בהקשר זה על ידי הקמת ספק בלבד בלבו של בית המשפט, והדברים ידועים וחודדו בפסיקה: "... גם אם נכונה גירסתו, כי הרוויח כספים גם ממקורות אחרים, אך אין בידו להוכיח מה רכש ברווחי הסמים ומה רכש ברווחים שהפיק ממקורות אחרים, מן הדין לראות את כל הרכוש המצוי ברשותו כרכוש שהושג ברווחי הסמים. חשוב להטעים: אף אילו נמצאו ברשות עופר נכסים בשווי העולה על שישה מיליון ₪, היה דין החילוט חל על כל נכסיו; שכן, מעת שהכספים שסוחר סמים השיג ממקורות שונים התערבבו בכיסו, ואין בידו להוכיח איזה חלק מהם השיג בדרך חוקית, לא ניתן לראותו כמי שנשא את נטל הראיה לסתירת החזקה שכל רכושו הושג על-ידיו בעסקי סחר בסם" (ע"פ 10154/01 שושן נ' מדינת ישראל (1.10.03)).
ברור, איפוא, כי חילוט כלל הכספים והרכוש שנתפסו מידי הנאשם תביא לפגיעה בלתי מידתית בו ובבנותיו, כאשר השבת חלק מהרכוש תאפשר לנאשם מכירתו והעברת הכספים שיתקבלו תמורתם לרווחת בנותיו ולפרנסתן – כל זאת, כאשר היום לאחר הטיפול שעבר, ניתן לסמוך עליו שיעשה כן. אשר על כן, בנסיבות אלה אני סבור כי חילוט הרכוש התפוס צריך להיעשות באופן חלקי ומידתי, על מנת שלא לפגוע בנאשם ובבנותיו הקטינות במידה העולה על הנדרש, כך שיוחזר לידיו חלק מהרכוש התפוס, ממנו יוכל להיפרע ולממן הוצאות חיוניות של בני משפחתו בעת הזו.
לאור האמור לעיל, אני מורה על חילוט רכושו של הנאשם, וזאת לטובת אוצר המדינה, כדלקמן: סך של 680,500 ₪ במזומן, 2,790 פאונד, 1,165 יורו ו-20$ במזומן.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

מנגד, נטען כי חרף העידר הרשעות קודמות בתחום הסמים, הרי שמהתסקיר נלמד כי הוא החל להשתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים כשהיה בן 17, נגמל, ואולם שב להשתמש בסמים משנת 2009, ללא ידיעת בני משפחתו.
כמפורט לעיל, הנאשם הוכרז בהסכמת הצדדים כ"סוחר סמים", ובפניי היתקיים דיון במסגרתו טענה המאשימה כי הרכוש שנתפס הנו תולדת עסוקו בסמים, וכי לענין זה יש לראות באופן זהה הן את המזומן שנתפס והן את הרכב, הרשום על שם אמו של הנאשם, ואשר אין חולק כי הנאשם הוא שנוהג בו. ההגנה טענה מנגד כי קיים מקור חוקי לרכב ולכספים שנתפסו.
בית המשפט העליון קבע כי: "דיני החילוט עוגנו בפקודת הסמים במסגרת תיקון לפקודה משנת תשמ"ט-1989. מטרת התיקון היתה לייעל את המילחמה בעברייני סמים על ידי שלילת רכוש שהושג על ידם במסגרת פעילותם הפלילית (ע"פ 1642/00 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י נה(3) 587). לחילוט תכלית הרתעתית ומטרתו לפגוע בתמריץ הקיים לבצע עבירות סמים (ע"פ 7376/02 ירון כהן נ' מדינת ישראל, פד"י נז(4) 558). הצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (תיקון מס' 3) התשמ"ח-1988, (הצח 1893, עמ' 241, בעמ' 245) הדגישה את המגמה להביא לשלילת רווחיו של סוחר הסמים, פרי מעשי העבירה, בתורת מכשיר רב עוצמה במילחמה נגד הסמים. היא ראתה בפגיעה במקור העוצמה הכלכלית ובבסיס המימון של עיסקאות הסמים אמצעי רב חשיבות בביעור נגע הסחר בסמים. חילוט רכוש הקשור בעבירה משקף את התפיסה החקיקתית המבקשת לפגוע פגיעה כלכלית בריווחי עבריין הסמים." הוטעם כי – "משעמדה התביעה בנטל להוכיח את חלותה של החזקה, עומדת לנידון הזכות הדיונית להפריך את החזקה כאמור בסעיף 31(6)(א) (אא) ו-31(6)(א)(בב). לצורך כך, מדובר בנטל הוכחה של מאזן הסתברויות, ודי בהצגת גרסת הגנה המסתברת יותר והגיונית יותר מהגירסה הנוגדת (ע"פ 7598/95 בן שיטרית נ' מדינת ישראל, פד"י נב(2) 385, פסקה 9; ע"פ 1964/91 בן דוד נ' מדינת ישראל, פד"י מו(3) 70)." באותו ענין נקבע כי הנאשם לא הפריך את הנטל, בין היתר משום שהאחות - "לא יכלה להסביר בצורה משכנעת מדוע נימנעה מלהפקיד סכומי כסף כה גדולים בבנק כדי שישאו תשואה ויהיו מוגנים מגניבה". בית המשפט העליון הבהיר כבר בע"פ 7475/95 בענין מדינת ישראל נ' צ'רלי בן שטרית ואח', כי - "נטל הוכחתן של ה"עובדות המחלצות" מן החזקה מוטל על בן שטרית ועל גרבי", וכי – "קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין בידו לקבוע "בצורה נחרצת וחד משמעית" אם מקורם של הכספים הנ"ל בבצוע עבירה של עיסקת סמים – אינה מספיקה להפכרת החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה.
...
אשר על כן, אני מוצאת מקום להיעתר לבקשת החילוט בעיקרה.
נוכח המפורט לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו – 18.8.15-18.10.15.
אני מורה על חילוט הרכב והמזומן שנתפסו בחזקתו, למעט סכום של 400,000 ₪, בהתאם לסעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו