טענת אי חתימה על הסכם בוררות מחייב

כמו כן נקבע בהסכם, כי ישולם פיצוי מוסכם בגובה 10% מהתמורה בגין הפרה יסודית של ההסכם ונקבע גם כי: "כל מחלוקת שתתגלע ביניהם בכל הכרוך בהסכם זה, פרשנותו, ביצועו, ביטולו וכו', תובא להכרעה בפני בורר מוסכם שיהיה הרב יהודה סילמן שליט"א". ביום 20.6.15 חתמו המבקש 1 (להלן: "המוכר") והמשיב 2 (להלן: "הקונה") על הסכם לפיו הקונה ישלם למוכר דמי תיווך בגין עסקת מכר הדירה בסך של 150,000 ₪.

בית המשפט מציין בפסה"ד, כי המוכרים טענו שיש לבטל את ההסכם מחמת הפרתו ע"י הקונים ומחמת היותו נוגד את תקנת הציבור, מאחר שהוא כולל העברת "כסף שחור". בפס"ד נקבע בין היתר כי: "לא מצאתי ממש בעילת ביטול נטענת זו... בפרוטוקול הבוררות עולה שהבוררים היו ערים לקיומה של טענת ההפרה... לא ברור איפוא, כיצד יכולים המבקשים להלין על כי המשיבים לא שילמו להם ביום 10.5.17 את התשלום הראשון על פי הסכם המכר, אם הם עצמם מנעו זאת...הינה כי כן, מי שיזם את הפחתת הסך של 150,000 ₪ מהתמורה המצוינת בהסכם המכר היו המבקשים 2-3 עצמם, על מנת להקטין את מס השבח שלשיטתם היו אמורים להיות מחויבים בו, ומשכך אינם יכולים להשמע בטענת אי החוקיות על מנת להישתמט מהתחייבויותיהם". בו ביום שבו ניתן פסה"ד, הגישו המוכרים תביעה נוספת לבה"ד ובקשו את ביטול ההסכם (עמ' 2 שורות 24-15).

כפי שנקבע בע"א 1084/99 נחמיה עיני נ' דוד קאסוטו ואח', פ"ד נו (3) 913, משניתן פסק בוררות, הוא מחייב כמעשה בי דין ומי שרוצה להשיג על פסק בוררות, צריך לעשות כן במסגרת בקשה לביטול פסק בורר: "משלא עשה כן וחלפה התקופה להגשת בקשה כזאת, לא ניתן עוד לתקוף את פסקי הבוררות לגופם והם מחייבים את בעלי הדין כמעשה בי דין" (עמ' 918).

...

המוכרים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון (רע"א 5222/18).

כיצד אם כן הם יכולים לטעון כי אין הוא מחייב? טענת המבקשים כי בית הדין עצמו "הטיל ספק בסמכותו" ליתן את פסק הבוררות השני (סעיף 44 לסיכומיהם), דינה להידחות.

אין ליתן יד להתנהלות קלוקלת זו. סיכומו של דבר: יש לדחות את התביעה ולקבוע, כפי שנקבע אף בפסק הבוררות השני, כי המשיבים לא הפרו את ההסכם ויש להמשיך במימושו בלשכת ההוצאה לפועל.

לא ניתן להעלות נושא זה בשנית בהליך זה. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

המשיבים לא סתרו את טענות המבקשים בעיניין ולא טענו וממילא לא הוכיחו כי הם פעלו על פי הרישא לסעיף 9.6 להסכם ופנו אל המבקשים, תחילה, במטרה למנות בורר מוסכם.

הלכה היא, כי על הסכמה לבוררות להיות ברורה וחד משמעית וכי "ידיעה כשלעצמה אודות הסכם בוררות בין שני הצדדים אינה מחייבת את היודע כצד להסכם, וכך למשל ערב לחוזה שבו תניית בוררות אינו נחשב צד להסכם בוררות, גם אם ידע אודותיו, כל עוד לא חתם על שטר חוב המכיל מפורשות את תניית הבוררות" (רע"א 8113/09 אלייד סוכניות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (2.11.2010).

...

סיכומם של דברים – דין הבקשה לביטול העיקולים להתקבל מחמת אי התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 16 לחוק הבוררות.

ככל שהיו המשיבים זכאים לסעד מכוח סעיף 16 לחוק, הרי שבחינת התנאים למתן צווי העיקול הובילה אותי למסקנה כי דין העיקולים כנגד המבקשת מס' 1 להיוותר על כנם ואילו דין העיקולים כנגד המבקשים מס' 2 ו-3 להתבטל, בהעדר ראיות מהימנות לכאורה, לקיומו של חשש סביר מפני הכבדה על ביצוע פסק הבוררות, אם יבוטלו צווי העיקול.

סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני נעתר לבקשת המבקשים ומורה על ביטול צווי העיקול שניתנו ביום 6.2.2020, במעמד צד אחד.

הצדדים חתמו על הסכם הבוררות ובו נאמר במפורש: "ידוע להם שהבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדיעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר המוסכם מתוך ידיעת עובדות אלה לאשורן והם מוותרים בזאת באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויו של הבורר המוסכם וכנגד כושרו, יכולתו ו/או זכותו לשמש בורר ביניהם" (בהפנותו לסעיף 4.4 להסכם הבוררות).

יתירה מכך, פסק הבוררות האחרון הוא המחייב וניתן לאחר שנשמעו טיעוני המבקש בסיוע ובתמיכה של המומחה מרום מטעמו, אשר טען טענות בשמו.

...

מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא על כך שמעורבותו של אילוז בהליך והתנהלותו, היתה בהסכמת הצדדים ולא מצאתי כי יש להתערב בה. ודאי, לאור המסקנות לעיל כי הלכה למעשה, לא נגרם עיוות דין למבקש משניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו בפני הבורר ואף בפני אילוז באמצעות מרום לפני הפסק האחרון והתאפשר העיון שלו באנליזה שהגיש אילוז לבורר, גם זאת – לפני הפסק האחרון.

סוף דבר: לא מצאתי כי עניינו של המבקש, נכנס לגדר אותם המקרים חריגים שהצדיקו התערבות של בית המשפט קמא בפסק הבורר בעילה של עיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.

לפיכך, נדחה הערעור.

המשיבים טענו שהמבקשים קיבלו מספר פעמים את פסק הבוררות אולם בחרו שלא לחתום על אישור המסירה.

לטענתם, הצדדים חתמו על שטר בוררות שבכותרתו נכתב במפורש "הסכם בדבר בוררות מחייבת". שטר הבוררות גובש ונוסח בסיוע של מכובדים ובנוכחותם של עדים רבים כולל המוכתאר של עיסוואיה וכל צד מינה לו בורר המקובל עליו.

עוד נטען כי יתר העילות שנטענו על ידי המבקשים המצדיקים כביכול קבלת הבקשה, נטענו ללא פירוט או ביסוס.

...

טענות הצדדים המבקשים טענו בבקשתם שדין בקשתם להארכת מועד להתקבל מאחר שאין בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף ולא התקיים הליך בוררות.

הדברים אמורים בהתייחס לעילות האחרות לביטול וזאת אף אם נקבל את טענת המבקשים כי לענייננו חלה הוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות בנוגע למועד הגשת בקשה לביטול על יסוד טענה כי "לא היה הסכם בוררות בר תוקף". אינני מקבל את טענת המבקשים כי העלאת טענה זו מאריכה, מניה וביה, מועד להגשת בקשה לביטול על יסוד כל טענה אחרת.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר ובהתאם אני מורה על דחיית התביעה בתיק 27369-01-23.

משעה שנדחתה בקשת הוארכה להגשת בקשה זו, וממילא נדחתה הבקשה, דין הבקשה לאישור בתיק 11708-08-22 להתקבל (ר' גם סעיף 28 לחוק הבוררות).

הטענה כי המבקש לא חתם על שטר הבוררות, אשר לגביה נאמר כי נראה כי נזנחה, נדחתה בשל הודאת המבקש במספר הזדמנויות כי חתם על שטר הבוררות ומאחר שראה בהליך הבוררות משום הליך המתנהל כדין; הטענה בדבר העדר סמכות לידון במחלוקת בעינייני תיכנון ובניה נדחתה מהנימוק שאין מניעה למסור את נושא המחלוקת להכרעת בורר, וכך בייחוד מעת שהועדה המחוזית הפניתה את הצדדים לקבוע את קו הגבול בין החלקות; בעיניין הטענה בדבר אי חתימת פסק הבוררות (המודפס) נקבע, כי אף שהעדר חתימת בוררים עשויה להביא לביטול הפסק, הדבר מחייב שקילת שיקולים נוספים ובהם אם ניתן בהסכמת כל הבוררים ואם נגרם עוות דין.

כן נטען, כי אף המועצה האזורית אמורה הייתה להיות צד להליך וכי היא לא חתמה על שטר הבוררות ולכן ההסכם (פסק הבוררות) "ריק מתוכן" ויש לבטלו; רביעית, בית המשפט קמא היתעלם משתי פניותיהם של המבקשים אל בית הדין, המצביעות על כך שלא הייתה גמירות דעת מצידם וכי הסכמתם ניתנה בשל כך שטעו והוטעו; חמישית, בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי לא נפל פגם חמור בפסק הבוררות הגורם לעיוות דיון אשר מצדיק את ביטולו.

כאמור, במועד מתן הצעת הבוררים טרם ניתנה הסכמת הצדדים להצעה וממילא איש לא טען או הוכיח כי במועד זה אמנם נעשה "מעשה קניין". דומה איפוא, כי תוספת זו נוספה מתוך הרגל להוספת משפט זה בשולי פסק בוררות המאשר פשרה, בבחינת "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כט, יג).

...

מאחר שלא נאמר כי ההצעה בלתי הדירה, המשיב לא פעל על-פיה והמבקשים מיהרו לחזור בהם מהסכמתם, הרי שהמסקנה היא כי אין הסכם מחייב; שלישית, בית המשפט קמא התעלם מקיומו של תנאי מתלה שנקבע בפסק הבוררות, שלפיו על המועצה האזורית להנפיק שרטוט לוועדה המחוזית וכי עד היום הדבר לא נעשה.

לאחר עיון זה החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, לדון בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018), ולקבל את הערעור.

נושא הסכמת הצדדים מיום 15.5.2023 לנוכח המסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הפגם החמור שנפל בו, ספק אם נדרשת בחינת שאלת המשמעות של ההסכמה החלקית במסמך הסכמת הצדדים מיום 15.5.2022.