הנאשמים טענו לטענות "הגנה מן הצדק" כבר בשלב המקדמי, טרם הקראת כתב האישום אולם הבקשה נדחתה.
...
שילוב טענות אין להשיב לאשמה עם טענות ההגנה מן הצדק מוביל למסקנה כי יש לבטל את כתב האישום.
תמצית טענות המאשימה-
דין הבקשה בכל הנוגע לטענת אין להשיב לאשמה , להדחות.
יוער עוד, אם כי מעבר לדרוש, כי מקובלת עלי עמדת המאשימה כעולה מטופס החקירה של הנאשם ומתשובת הנאשמים לאישום, כי הנאשמים ידעו "פרטים מוכמנים" (דהיינו - פרטים טכניים מזירת העבירה) בדבר תנאי העסקה של העובדים הזרים מושא כתב האישום, ועובדה זו מלמדת לכאורה על קשר בין העובדים לבין הנאשמים.
לפיכך ועל יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את טענת הנאשמים על פיה "אין להשיב לאשמה".
הטענות בדבר "הגנה מן הצדק" ראויות אף אין להדחות .טענות אלו נדונו בהרחבה ונדחו כעולה מהחלטה כב' השופטת א. דגן טוכמכר מיום .
למען שלמות התמונה יובאו הדברים אשר נקעו במסגרת ההחלטה –
"הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם לעולם מוטל על המאשימה, ואילו הספק שעשוי לעורר חלוף הזמן, יפעל, לעולם לטובת הנאשם. בשלב זה, שבו טרם נשמעו ראיות התביעה וטרם נשמעו עדויות וטענות ההגנה, לא ניתן להעריך עד כמה, בנסיבות העניין, חלוף הזמן ישפיע על יכולה של התביעה להוכיח את אשמתם של הנאשמים מעל לספק סביר. לפיכך, וככל שנגרם למי מהצדדים נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, הרי שטענות בהקשר זה יתבררו בשלב ההוכחות וישקלו ע"י בית הדין בשלב הכרעת הדין, ואין בחשש מפני נזק ראייתי כדי להצדיק מחיקת כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק (השווה ע"פ 4855/02 מד"י – איתמר בורוביץ פד"י נט (6) 776) ".
סוף דבר- הבקשה לביטול כתב האישום וכן הבקשה החילופית לזכות את הנאשמים מכח טענת אין להשיב לאשמה- נדחית.