טענה לבנייה בשטח המוגדר כשמורת טבע בצו

על-פי סעיף 5(ג)(7) לחוק הסביבה החופית, ההוראה לעניין המעבר החופשי לאורך החוף לא תחול ביחס ל- "שמורת טבע וגן לאומי כהגדרתם בחוק גנים לאומיים" או עפ"י סעיף 5(ג)(9) "אזורים או מיתקנים אחרים שקבע השר בצו, ובכלל זה איזור או מיתקן שהכניסה אליו והשמוש בו מוגבלים מטעמי בטחון, בטיחות או הגנה על ערכי טבע וכן אזורים בתחום חוף הים של ים סוף המשמשים את נמל אילת ...". ההגנה הנתנת מכוח חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, מתייחסת רק לאתר הנצחה 'מוכרז'- ולא כך הוא המצב בעניינינו.

אלא מאי, המשיב נסמך בצו ההסרה שניתן על ההגדרות שניתנו לשטח ההרחבה וכן לשטח החצר של המסעדה ועליהם ממוקמים המתקנים מושא צו ההסרה בהתאם לתכנית ג/17748 ובה הם הוגדרו כ- "שטח מגורים" וכן "שטח פרטי פתוח". לצורך הכרעה במחלוקת זו, יש לעיין בתכניות התקפות החלות על השטח ופרשנותן, שכן כידוע תכנית הנה בבחינת דין ופרשנותה מסורה לביהמ"ש (ע"א 8797/99 אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית (20.12.01); עע"ם 8831/04 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון נ' פז חברת נפט בע"מ (23.9.07)- במקרים אלה נדונה פרשנות הייעוד "שטח פרטי פתוח" כאשר לצידו של כלל פרשני זה עומד כלל היסוד בדיני תיכנון ובניה ולפיו לא יינתן היתר אלא אם השמוש מתאים לתכנית החלה.

...

ההליך בקליפת האגוז לפניי בקשת העותר, קיבוץ עין גב (להלן: "המבקש" או "הקיבוץ" ) לביטול צו להסרת פגיעה בסביבה החופית, לפי סעיף 10 לחוק השמירה על הסביבה החופית, התשס"ד-2004 (להלן: "החוק" או "חוק הסביבה החופית") וזאת מכוח הוראת סעיף 9 לחוק הנ"ל. בקצירת האומר, טוען הקיבוץ כי דין צו ההסרה להידחות על הסף, מאחר והמקרה דנן אינו המקרה הנכון לעשות בו שימוש בצו מינהלי, לאור העובדה שלא הוכחה 'רמת וודאות גבוהה' לקיום התנאים הקבועים בחוק, וכן בהעדר תשתית מספקת להוצאת הצו לאור חוסר ודאות עובדתי ותכנוני, התעלמות מעובדות ושיקולים רלוונטיים, קיומן של מחלוקות משפטיות מורכבות המחייבות בירור בטרם הוצאת הצו וכן מאחר והצו אינו מפרט באופן מלא וברור את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת קיומה של פגיעה בסביבה החופית וקיום התנאים הקבועים בחוק להוצאת צו ההסרה.

עוד אציין, כי אין בידי לקבל את טענת הקיבוץ לעניין משקל עדותו של מר בן דוד בכל הקשור לתשריט של תכנית 17748, שכן איני רואה מניעה להיעזרותו של מר בן דוד, כמי שהוציא את צו ההסרה, בייעוצו של מר גידי וסלר, מתכנן אגף ים וחופים, ומר אלי גבאי, מנהל יחידת עיט"ם ברשות הטבע והגנים וגורמים נוספים כפי שהעיד על כך בהרחבה בעמ' 23 לפרוטוקול.

מדובר בשימוע וסיור ענייני, במהלכם בוצעה בחינה לכל אחד ממוקדי צו ההסרה תוך מתן הזדמנות לקיבוץ להציג את השגותיו ולהביא את ראיותיו שלטענתו מביאות למסקנה שאין מקום למתן צו הסרה בכל מוקד ומוקד.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול הצו להסרת הפגיעה בסביבה החופית, ומורה על הותרת הצו על כנו, בכפוף לאמור להלן.

מבוא כתב האישום המתוקן מיום 5.1.16 ייחס לנאשם ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר וכן שימוש ללא היתר ובסטייה מתכנית, בשטח החקלאי מחוץ לתחום תוכנית המתאר של מסעדה בשמורת טבע באיזור נ.צ. 270495/793245 (להלן: "המקרקעין") כדלקמן: הקמת בית מגורים מבנייה קשיחה בן שלוש קומות בשטח של כ- 460 מ"ר (להלן: "העבודות").

לעניין רף הענישה ההולם הפניתה ב"כ המאשימה לפסיקה שעניינה בניה לצרכים מסחריים ובניה לצרכי מגורים, ועתרה לענישה במיתחם שלהלן: מאסר על תנאי לתקופה של בין 6 ל- 8 חודשים, כי הנאשם לא יעבור כל עבירה לפי פרק י' לחוק התיכנון והבניה למשך 3 שנים; קנס כספי בסך הנע בין 200,000 ₪ ל- 250,000 ₪; כפל אגרה; חתימה על התחייבות כספית להמנע מכל עבירה לפי פרק י' לחוק התיכנון והבניה; צו הריסה לבצוע מידי (למעט תקופת התארגנות קצרה ולכל היותר בת חודש).

בנוסף נטען כי העונש לו עותרת המאשימה הנו מוגזם; נתבקשה ארכה על מנת להמשיך ולפעול לקבלת היתר בניה; נטען כי כעת אין מניעה לשלם האגרות על פי החוק מאחר והשטח מוגדר כשטח בניה; נטען כי הנאשם עדיין לא מתגורר בבית וכי בשים לב לנסיבותיו האישיות של הנאשם, יש להטיל עליו קנס מינימאלי ובתשלומים.

...

לנוכח כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הינו: מאסר על תנאי; ברכיב הקנס סך של בין 20,000 ₪ לבין 100,000 ₪; התחייבות כספית בסך הנע בין 30,000 ₪ ל- 80,000 ₪; צווי הריסה ואיסור שימוש שיבוצעו ממועד מיידי ועד עיכוב ביצועם לשנה; תשלום אגרה.

כמו כן, מקובלת עלי טענת המאשימה לפיה בניה בהיקף כה נרחב מעידה על יכולות כלכליות ואחרות של הנאשם (ראו: ע"פ (נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013), סעיף 21).

סוף דבר אשר על כן, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.

ביום 4.12.1983 הופקעו השטחים המיועדים לצרכי ציבור בהתאם לתוכנית מס' ג' על-פי פרסום בילקוט הפרסומים (להלן: "צו ההפקעה"), אף כי גודל השטחים שהופקעו מכוחו שונה במקצת מהשטחים המפורטים לעיל ובפועל שטח הבנייה שלא הופקע עומד על 429 מ"ר. -ביום 14.9.1995 הופקדה תוכנית מס' חפ/מב/1056/ו ''מעונות גאולה חיפה'' ולפיה מלוא שטח הבנייה מיועד להפקעה לצרכי ציבור (בחלקו מיועד לדרך ובחלקו האחר מיועד כשטח ציבורי פתוח) (להלן: ''תוכנית מס' ו''').

בהתאם לכך, התובעים רשאים לממש את זכויותיהם באותו חלק ולעניין זה תוכנית מס' ג' אף העלתה את שווי השטח הנ''ל, מאחר ועל פי התוכנית המקורית כל שטח החלקה היה מיועד לשמורת טבע וכעת ניתן להשתמש בו כחנייה פרטית.

לכאורה, ניתן לומר, כי מכיוון שעילת תביעה זו היא נזיקית במהותה, הריהי מתיישנת ככל העילות שבפקודת הנזיקין תוך פרק–זמן קצוב ומוגדר.

התובעים זכאים אפוא, לולא התקבלה טענת ההתיישנות, לפצוי על החלק היחסי של השטח שסופח למגרש י"ד מתוך שטח הבנייה, 67 מ"ר, בהתאם לזכויותיהם בחלקה 17, 3/7, כלומר, שטח של 28.7 מ"ר בגין שטח זה, ובניכוי התועלת אשר צמחה לתובעים בעקבות שינוי השטח שבמחלוקת משמורת טבע לחנייה פרטית, התובעים זכאים בהתאם לחוות דעתו של מומחה נתבעת מס' 3 לפצוי בסך של 10,770 ש"ח ליום חוות הדעת, 31.7.09.

...

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי בנימוק הנ"ל של התובעים לדחיית טענת ההתיישנות.

לסיכום האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים מס' 1-2, ביחד ולחוד, ולנתבעת מס' 3 באופן נפרד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

קביעת גבולות, שינוייהם ומתן פטור "(א) הגבולות המפורטים של יעוד השטחים בתכנית זו ייקבעו – 1) לגבי גנים לאומיים או שמורות טבע מוכרזים – לפי התרשים המצורף לצו האכרזה לפי חוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע, התשכ"ג-1963 2) בכל מקרה אחר – לפי תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת.

התוצאה הנה שאני מקבל את התביעה ונותן בזאת צו להחזרת המצב לקדמותו באופן שהנתבעים יחזירו את המצב בשטח לקדמותו, משמע למצב הדומה ככל האפשר למצב החוף הטבעי ששרר במקום בטרם הבניה של החצרות והגדרות של הקוטג'ים בחלק המערבי של הפרוייקט שבהם היתמקדה התובענה, כולל הריסת כל מבנה ומכשול שהוקם בחלק זה, לרבות הגדרות, הקירות, הקירות התומכים של החצרות וכולל פיתוח ובצוע עבודות בשטח הדרושות לשם הגעה לתוצאה הנ"ל. לצורך כך אני נותן לצדדים 3 חודשים מהיום להגיע להסכמה על תוכנית מוסכמת מאושרת כדין בין נציג של התובעת לבין נציג של הנתבעים מס' 1,2.

...

לא ברור האם הכוונה לדחייה במתן פסה"ד או בבצוע פסה"ד (אני סבור שהכוונה הייתה לדחיה בביצוע פסה"ד, שכן אחרת הייתה מוגשת בקשה בהסכמה לדחיית מתן פסה"ד), אך מדובר בהסכמה של התובעת שאם היזמים יכשירו את הבניה הבלתי חוקית במלואה או בחלקה לא יהיה צורך בביצוע פסה"ד. למעשה דומה הדבר לפס"ד חוף הכרמל-מחוזי, שם קבע כבוד השופט ד"ר ביין שאם יש סטייה מהוראות תמ"א 13 לעניין מרחק ה-100 מטר לא יוכלו להמשיך ולבנות את הבניין השני והפנה את הנתבעים למועצה הארצית שתיקבע אם יש סטייה כזו או תאשר סטייה זו או תשנה את החלטתה כתנאי להמשך הבניה ומפס"ד חוף הכרמל-עליון עולה שהמועצה הארצית אישרה את החריגה ובכך בא עניין זה לסיומו (כשהתובעת הייתה צד גם להליך זה).

התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ונותן בזאת צו להחזרת המצב לקדמותו באופן שהנתבעים יחזירו את המצב בשטח לקדמותו, משמע למצב הדומה ככל האפשר למצב החוף הטבעי ששרר במקום בטרם הבניה של החצרות והגדרות של הקוטג'ים בחלק המערבי של הפרוייקט שבהם התמקדה התובענה, כולל הריסת כל מבנה ומכשול שהוקם בחלק זה, לרבות הגדרות, הקירות, הקירות התומכים של החצרות וכולל פיתוח וביצוע עבודות בשטח הדרושות לשם הגעה לתוצאה הנ"ל. לצורך כך אני נותן לצדדים 3 חודשים מהיום להגיע להסכמה על תוכנית מוסכמת מאושרת כדין בין נציג של התובעת לבין נציג של הנתבעים מס' 1,2.

במידה ולא תושג הסכמה כאמור, יודיעו על כך הצדדים לביהמ"ש בעוד 3חודשים וביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו לביצוע הנ"ל של התכנון בשלב הראשון ושל הפיקוח על הבצוע בשלב השני, תוך קביעות לוחות זמנים ע"י ביהמ"ש לביצוע השלבים הנ"ל. אני מחייב את הנתבעים מס' 1,2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

על פי הסכמים שבין רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, למערערת, נבנה ע"י המערערת בשטח המוחזק על ידה מצפה תת ימי, אשר בו כנטען על ידי המערערת בכתב הערעור-"אקוואריומים ענקיים, בריכות שחיה, האכלה וליטוף של בריות הים השונות...

מכך שהקרקע נשוא הדיון הוכרזה כ"שמורת טבע", עדיין לא ניתן ללמוד על דרך השמוש בה. לצורך קביעת שיעור הארנונה כ"קרקע תפוסה-גנים לאומיים שמורות טבע" כאמור, בצווי המיסים של עריית אילת, אין די בכך כי הקרקע הוכרזה כ"שמורת טבע" – אלא שיש לבחון את השמוש באותה קרקע.

תיאור השמוש בקרקע-שסווגה כקרקע תפוסה-הן על ידי ועדת הערר, והן על ידי המערערת בכתב העירעור, אינו מתיישב עם שימוש ב "שמורת טבע" כפי שהוגדרה בחוק גנים לאומיים.

...

אשר לטענה כי יש לסווג את מקום החניה כ"קרקע תפוסה באכסניות, חניונים וללא סיווג", מקובלת עלי טענת המשיב כי המונח "חניון" – בהקשר שבו הוא מופיע, אינו מתייחס לחניה של כלי רכב, ולכן, אף טענה זו דינה להדחות.

משלא נמצא כי יש להתערב בהחלטות ועדת הערר, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל בסכום של 10,000 ₪.