טענה בדבר מצגי שווא של איש מכירות

בין היתר, דיבר הבעלים של התובעת, מר אריה לייב בירנבוים ("בירנבוים"), עם איש המכירות של סבן, מר שלומי מנחם ("מנחם").

קובי אישר כי אחד הלוחות נישבר במהלך אותה "הדגמה", אולם לטענתו הדבר היה לאחר בעיטות וקפיצות רבות של הפועלים שהיו במקום, והוא אישית קפץ על הלוחות מספר פעמים בלא שהם נישברו (מה שלמעשה אינו שנוי במחלוקת, ראו דברי בירנבוים בעמ' 34 לפרוטוקול).

לטענת התובעת, הנתבעות ידעו או היה עליהן לדעת שהלוחות כלל אינם מתאימים לשמש כרצפה, אלא כקירות בלבד, ובהצגתם ככאלו שמתאימים למרפסות ניתן על ידן מצג שוא.

התובעת אינה מפרטת מהי העילה המשפטית העומדת לה לשיטתה, אולם מהקשר הדברים נראה כי כלפי סבן מדובר בעילה של אי התאמה לפי סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ("חוק המכר"), ואולי גם עילה של אי גילוי בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

...

התביעה הוגשה על סך 252,240 ש"ח, המורכב מהנזקים הישירים שנגרמו לתובעת לטענתה, כפי שפורטו לעיל, וכן מנזק בגין פגיעה במוניטין על סך 15,000 ש"ח. בכתבי ההגנה טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה, הן מחמת העדר יריבות (כל נתבעת מטעמיה) והן לגופו של עניין.

בנסיבות אלו אני סבור כי התובעת לא הוכיחה שעומדת לה עילה נגד מי מהנתבעות.

בהתחשב במסקנה זו, אין צורך להידרש לטענות בעניין הנזק.

סוף דבר התביעה נדחית.

לאור זאת כי החייב לא יכול לצאת את הארץ שינתה מעסיקתו את אופי העסקתו ונתנה לו לשמש כאיש מכירות בישראל ובכך ויתרה, לטענתו, על כל הערך המוסף שלו, על ניסיונו והכשרתו ונאלצה להעסיק אותו בארץ ואף נאלצה להעזר במגייסים בחו"ל כאשר כלל הצדדים מפסידים מכך - המעסיקה שלא מימשה את פוטנציאל החייב וקופת הכנוס שנימנע מהחייב להעשירה.

זאת ועוד, החייב במענה לטענות המנהלים המיוחדים, הציג תוצאות עסקיות ומאזנים של חברות בורסאיות הפועלות באותו התחום והמוכיחות כי הטענות בדבר רווחי החייב נסתרות בתוצאות העסקיות של חברות ציבוריות בתחום.

לטענת החייב, המצג אותו מציגים המנהלים המיוחדים הנו מצג שוא ומערך העבודה אצל המשיבות פועל באופן בו החייב מביא עבודה/מגייס עובדים לעבודה אצל לקוח קיים או חדש עבור המשיבות, אשר מקבלות כ-5.55% ממחזור הפעילות.

...

בסופו של דבר הוסכם על שיעור של 5.55% מהכנסות פעילותו העצמאית של החייב.

אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם לקופת הכינוס סך של 1,547,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.2019 ועד למועד העברת מלוא הכספים בפועל לקופת הכינוס.

כמו כן, המשיבים ישלמו למנהלים המיוחדים הוצאות משפט בהליך בסך של 100,000 ₪.

גם לא מצאתי ממש בדבר טענתה למצג שוא שהוצג לה בנוגע להיות הספר רב מכר באמזון.

גם במסגרת ההסכם השני הובהר במפורש כי "המחבר מכיר בכך שהמו"ל מתחייב על הפצה ושיווק אך לא על תוצאות מכירה". כך גם במסגרת ההסכם השלישי הובהר כי "המחבר מכיר בכך שהמו"ל ייעשה כמיטב יכולתו ביחד עם המחבר לשווק את הספר. יחד עם זאת, המו"ל אינו מתחייב בפני המחבר כמה ספרים יימכרו וכמה תקבולים יתקבלו, אם בכלל. אך המו"ל יהיה בדיאלוג משותף כדי שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים ברחבי העולם". נוסחם של ההסכמים עליהם חתמה התובעת הוא ברור וממנו עולה כי גם אם הוצג לה מצג כלשהוא, הרי שחלוקת הסיכונים והסכויים היתה ברורה לתובעת מתחילת המערכת ההסכמית והובהרה לה במפורש במסגרת הסכמות הצדדים.

...

בת"א 36911-07-16 ישלם התובע יגאל פנחס לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 30226-11-16 תשלם התובעת אביטל סבג לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 14685-09-18 ישלם התובע אורי ארזי לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בסופו של דבר מכר הנתבע את הסוסה לתובע בתמורה לסך של 30,000 ₪ ועוד 2,500 ₪, ששולמו כדמי תיווך ללופא.

סבורני, כי לנוכח דבריו הברורים של לופא, הנזכרים כאן, יש בבקשת התובע למחוק את התביעה נגד לופא ובהתייצבותו של לופא בהמשך להעיד מטעם התובע כדי לעורר תמיהה רבתי ולהטיל צל על עדות זו. משלא הוכח קיומו של מצג שוא כלשהוא, שהוצג ע"י הנתבע, וכאשר נבדקה הסוסה ע"י מומחה מטעם התובע, שהיה גם אחראי לאילופה של הסוסה, יש לדחות את הטענה בדבר מצג שוא מצדו של הנתבע.

יש להניח, כי משמדובר במומחה, שטיפל בסוסה וליווה את העיסקה, כאשר הוא איש אימונו של התובע, מסר מומחה זה לתובע פרטים מלאים אודות מצבה של הסוסה.

נמצאנו למדים מדברי המומחה, שהבעיה במקרה זה לא היתה בעיית מצג שוא של הנתצבע אלא הפרת הכללים ע"י התובע.

...

במצב דברים זה קשה להבין כיצד הנתבע הוא זה שניהל את המשא ומתן שלא בתום לב, ודין הטענה להידחות.

נמצאנו למדים מדברי המומחה, שהבעיה במקרה זה לא היתה בעיית מצג שווא של הנתצבע אלא הפרת הכללים ע"י התובע.

סיכום נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

הטענה בדבר מצג שוא שהציג הנתבע לתובעת בנושא הזמנת המכולות מהיצרן בחו"ל, היא טענת סרק שקרסה.

יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד ומע"מ. התובעת חזרה בסיכומי התשובה על טענותיה בסיכומיה, והוסיפה את הטענות הבאות: אין לקבל את ניסיונו של הנתבע בסיכומיו לצייר עצמו כאיש עסקים ששגה בכדאיות עסקה.

ואולם, הכמות שונתה בנ/4 לאחר ש- 20 טון סופקו בחודש ינואר 2019, כלומר: לשיטתו, מדובר ב- 80 טון שהוזמנו בשנת 2018 טענה זו לכאורה אינה מתיישבת עם גרסת מנהל המכירות בקובה, שהנו עד אובייקטיבי שאינו נוגע בדבר, ושעדותו עשתה רושם אמין לפיה, בשנת 2018 הוזמנו אך ורק 18 טון.

...

אף שהנתבע לא הוכיח מה נעשה בכל כספי התמורה, הרי שלא ניתן לשלול את גרסתו כי עסקאות הפסד הביאו לסחרור שגרם בסופו של דבר, לקריסת החברה הנתבעת.

איני מתעלמת כלל ועיקר מהתנהלותו המרמתית של הנתבע, בזיוף המסמכים שנועדו להציג מצג שווא בפני התובעת כי העניינים בטיפול, כי הסחורה בדרך, התנהלות שנועדה "למשוך זמן". התנהלות זו חמורה ביותר, ואולם, איני שותפה לדעתה של התובעת כי התנהלות זו מעידה על כוונה להונות את התובעת כבר בעת כריתת העסקה, בבחינת "סוף דבר מעיד על ראשיתו". התנהלות זו נעשתה לאחר צניחת המחירים, ומשהוברר לנתבע כי אפסו הסיכויים להציל את העסקה, ואין בה להעיד על כוונת מרמה או הונאה בעת ההתקשרות.

סוף דבר, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.