טענה בדבר אי קבלת זיכוי בגין ניוד לחברת סלקום

עוד הוסיפה לטעון כי לא קיבלה כל זכוי מטעם הנתבעת.

הנתבעת בתגובה טענה כי התובעת לא הציגה כל אסמכתא או ראיה אלא רק שלושה דפים של חברת סלקום אשר לא מלמדים דבר, וכי עד היום נימצאת בחוב פעיל ללא אמצעי תשלום אצל הנתבעת בסך כ-425 ₪, ובקוד לקוח לא פעיל נותר חוב ע"ס כ- 300 ₪.

לא ניתנה כל היתייחסות ברורה למס' הטלפון ביחס אליהם טענה שחויבה ביתר, לא הומצאה כל ראיה ביחס לחיוב כפול כאשר המסמכים שהוצגו מחברת הסלולאר הנוספת התייחסו לחודשים ינואר- אפריל 2019 ולטענת התובעת עצמה ניידה את הקוים לרשת הנתבעת בחודש מאי 2019.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות.

טענות אלה לא נסתרו ע"י ראיות מאת התובעת למעט, כאמור לעיל, טענותיה בע"פ. לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה ודין תביעתה, לדחייה.

"עניינה של בקשת האישור בטענת המבקש, כי חיובו על ידי המשיבה ב"תשלום יציאה", בגין ניוד מספר הטלפון שלו למפעיל סלולרי אחר קודם לסיומה של תקופת ההיתחייבות אצל המשיבה, נעשה תוך הפרת סעיף 51א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ואף ללא בסיס חוזי.

במסגרת החלטתו לאשר לתובע לנהל תובענה ייצוגית, קבע כבוד השופט ענבר כי הקבוצה המיוצגת היא: "כל מי שהתקשר עם המשיבה [במסגרת פיצול חשבון] בהסכם היתקשרות לקבלת שירותי רדיו טלפון נייד למאה קוי טלפון לכל היותר ושילם ו/או עתיד לשלם למשיבה תשלום כלשהוא (לרבות החזר הטבה, קנס, מניעת הטבה, ריבית, הצמדה ושכ"ט עו"ד) בגין ביטול הסכם ההיתקשרות בתוך תקופת התחייבותו, וזאת שלא לפי המוסכם ו/או בנגוד לדין" סעיף 27 להחלטה); כי "עילות התביעה הנטענות בדבר היפר חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה ורשלנות" (סעיף 25 להחלטה); וכי השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לקבוצה, כנדרש בסעיף 8 (א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות הן, האם לגביית תשלום יציאה מחברי הקבוצה יש בסיס חוזי, והאם גביית תשלום היציאה כאמור מפרה את הוראת סעיף 51א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים)תשמ"ב-1982; האם סלקום חבה בהשבה או בפצוי לחברי הקבוצה; האם ראוי להסדיר את היתנהלות סלקום בעתיד (סעיף 28 להחלטה), כן סבר בית המשפט כי "המבקש ובא כוחו שיטחו את טענותיהם כהלכה וניהלו את הדיון ביעילות ובהגינות..." (סעיף 31 להחלטה) כן אישר את התובע המייצג ואת בא כוחו כאמור בכותרת פסק הדין דנא.

עוד ציין הבודק כי ברר בסלקום מדוע היא ממשיכה לחייב את לקוחותיה בדמי יציאה, אף שהם מזוכים במועד החיוב, ועל כך נענה כי "נידרש זמן פיתוח טכנולוגי להסדרת עניין זה במערכות המחשב של החברה" (פסקה 54.1 לחוות דעת הבודק מיום ה-25.6.2020).

דיון והכרעה על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". ובעניינינו - עיינתי בכתבי הטענות, שקלתי את עקרי הסדר הפשרה המוצע, עיינתי בהחלטת כבוד השופט ענבר שאישר את התובענה כייצוגית, נתתי דעתי לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שלא הביע היתנגדות להסדר המוצע, כן הבאתי בשיקולי את העובדה כי לא התקבלה כל היתנגדות להסדר הפשרה שפורסם כדין, וגם לא בקשת החרגה ממי מחברי הקבוצה.

...

על סלקום לחדול מלגבות אותו! אמנם צוין בחוות הדעת כי סלקום פועלת לשינוי המערכת הטכנולוגית, ולטעמי היה עליה להשלים השינוי זה מכבר, אך לא דווח כי כך נעשה ועל כן אני מורה לדווח תוך 60 ימים ממתן פסק הדין כי סלקום אכן הפסיקה לחייב בדמי יציאה.

לסיכום לאור כל האמור וכפי שכבר ציינתי אני מאשרת את הסדר הפשרה על תנאיו ועל הערותי והוראותי בהחלטה דנא, ונותנת לכך תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה – מהווה גם תוקף לסילוק ולויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי סלקום; פסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי התובע הייצוגי וחברי הקבוצה כהגדרתם בפתח פסק הדין, בקשר לכל הטענות והעילות שאושרו בפסק הדין.

סלקום התחייבה להמנע מלהציג את התרומה לפי הסכם פשרה זה כתרומה פילנתרופית, וכי בהתייחסויותיה לתרומה לפי הסכם פשרה זה, ככל שתהיינה, יצוין כי מדובר בתרומה בהתאם לפסק דין בהסדר פשרה בהליך של תביעה ייצוגית בהליך זה. דיווח על השלמת ביצוע הסדר הפשרה - המשיבה תגיש לבית המשפט דיווח מאומת בתצהיר של גורם בכיר במשיבה ואישור רואה חשבון בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה בתוך 30 ימים מיום השלמת הזיכוי ללקוחות פעילים כאמור בסעיפים 18-16 לעיל.

גמול ושכר טירחה – הצדדים הסכימו על תשלום גמול למבקשת בסך של 74,917 ₪ בתוספת מע"מ, ככל שחל, ועל תשלום שכר טירחה לב"כ המבקשת בסך של 299,667 ש"ח בתוספת מע"מ. במקרה שבו יוגש על-ידי צד שלישי כלשהוא ערעור על פסק הדין ו/או בקשה לביטול פסק דין, ויתקבל העירעור ו/או הבקשה לביטול כאמור לעיל, באופן המשנה הוראה מהותית בהסכם, יהיה רשאי כל אחד מן הצדדים, תוך 14 ימים מיום שנימסר לו עותק של פסק הדין בעירעור ו/או החלטה בבקשה לביטול כאמור לעיל, להודיע לצד השני על ביטול ההסכם, וזאת לפי שיקול דעתו הבלעדי וללא צורך במתן הנמקה כלשהיא ומבלי שהדבר יטיל עליו חבות כספית או אחרת כלפי הצד השני.

אלו הם עקרי היתנגדות היועמ"ש: הקבוצה שעשויה לקבל פיצוי במסגרת ההסכם מצומצמת מאד, שכן חברי הקבוצה שבגינם תנתן ההטבה הם רק חברי קבוצה שהחליפו תכנית בסלקום או התניידו לחברה אחרת בתקופה שבין 31 ימים לבין 65 ימים לאחר תום תקופת ההטבה ועליית מחיר התכנית (להלן: "כלל האצבע שנבחר לשם איתור חברי הקבוצה").

לכן, הנחת המוצא צריכה להיות שכלל המנויים היו מודעים לעידכון המחיר ומי שלא פעל לשינוי החבילה או ניוד הקו, בשים לב לכל ערוצי היידוע, כאמור, לא היה עושה זאת גם אילו נוסח המסרון היה תואם את הנוסח הנטען על-ידי המבקשת; על מנת להראות שניגרם למנוי כזה או אחר נזק הקשור בקשר סיבתי להפרה הנטענת על-ידי המבקשת (והמוכחשת) בדבר נוסח המסרון יש להראות לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה שאם המשיבה הייתה נוהגת כפי שנטען שהיה עליה לנהוג בנוגע לנוסח המסרון, אותו מנוי היה בהכרח פועל מיד לשינוי המחיר ואף מצליח בכך ובאיזה תנאי.

יצוין עוד כי הגדרת התקופה הרלוואנטית בהגדרת הקבוצה מתחשבת בכך שהטענה בדבר אי בהירות המסרון רלבאנטית למסרונים שנשלחו בתקופה שבין 10.6.2016 לבין 11.7.2017.

...

אני מאשר, אפוא, את תשלום סכומי הגמול ושכר הטרחה הנזכרים בסעיף 31 לעיל.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 3 לעיל.

אני מאשר את נוסח ההודעה לפרסום בדבר אישור הסדר הפשרה, שצורף כנספח א' לבקשה לאישור הסדר פשרה, בכפוף לכך שיימחקו מסעיפים 3 ו-4 הסוגריים ומה שנכתב בתוכם (שהרי לא הוגשו בקשות יציאה מהקבוצה והמועד להגשתן חלף).

בתביעה השנייה טען כי פנה אל הנתבעת ביום 12.5.19 במכתב רשום על מנת שתבהיר את פשר החיוב חרף ההבטחה לחודש חינם, והיא היתעלמה ממנו ולא טירחה להשיב לו. על כן סבר שאין לקבל את טענות ההגנה של הנתבעת ולחייבה בפצוי עקב ההתעלמות מפנייתו.

אקדמת מילין בראש ובראשונה יצוין כי אי נוחות גדולה מתעוררת לנוכח ניהול הליכים משפטיים, אשר כל תכליתם קבלת פיצויים לדוגמא בהקף המאקסימאלי הקבוע בחוק, כאשר ברי כי בשלב שבו הוגשו התביעות, התובע כבר זוכה בגין הכספים שטען כי נגבו ממנו ביתר, וככל שנותרה יתרה לזיכוי, הרי היא בהקף של שקלים בודדים, סכום זניח שהתובע כלל אינו דורש תשלומו ושלא קיימת הצדקה לנקוט בגינו הליך משפטי.

אשר לתביעה השנייה, עיקרה עוסק בהפרת הבטחה שאינה מנויה על עילות הפיצויים לדוגמא סעיף 31א(א) לחוק, תוך הסתמכות על הטענה בדבר גביית יתר של 21.17 ₪.

התביעה השנייה התובע טען כי הנתבעת גבתה ממנו בגין פרק זמן חלקי, לאחר שנייד את הקו שלו לחברת סלקום ובנגוד להתחייבות לתת לו חודש חינם – התובע צירף כנספח א' לתביעה השנייה הסכם שבו נכתב בכתב יד שהוא זכאי לחודש חינם וסים ולצידו חתימה של גלי ויינשטיין וחותמת נציגת מכירה.

...

סוף דבר בטרם אסיים – התובע עתר לביטול החיוב בהוצאות שהוטל עליו בשל אי התייצבותו לדיון, וזאת משום שלטענתו סיבת ההיעדרות הייתה מוצדקת.

סיכומו של דבר, לאחר שהגעתי למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח הפרת הוראות סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התביעות המאוחדות נדחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין דחיית שתי התביעות יחד, בסך של 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

תמצית העובדות והמחלוקת ביום 2.3.16 היתקשרה התובעת עם הנתבעת, חברת סלקום, בהסכם "מבצע טריפל", הכולל שירותי אינטרנט, טלויזיה וטלפון נייח.

בנוסף, ניידה התובעת לנתבעת את קו הסלולאר שלה, הצטרפה לתכנית שימוש בשרותי הסלולאר של הנתבעת וקיבלה טאבלט, אף שלטענתה היא לא נזקקה לו. לטענת הנתבעת, כשל טכני הביא לכך שניודו של קו הבזק הנייח הושלם רק ביוני 2016, בעיכוב של 3 חודשים.

הנתבעת טוענת כי בעקבות פניית התובעת ביחד לטענתה לחיוב כפול כאמור, היא התבקשה לשלוח חשבונית של בזק על מנת לבדוק את תלונתה ולשקול מתן זכוי כספי אולם היא לא שלחה דבר.

טיעונה של התובעת בענין זה אינו ברור לחלוטין, אולם ניתן לכלול במסגרתו את טענתה להטעיה ברכישת מוצרים שהובטחו לה בחינם ואולי גם את הטענה בדבר קילקול טלפון שהובטח לה כי הוא באיכות טובה ולרכישה של טלפון נייד נוסף שלמעשה לא היתה זקוקה לו. אדון בטענות אלה כסדרן לעיל.

שלישית, טענת התובעת כי לא קיבלה לידה את מכתבי ההתראה או האזהרה אינה מתיישבת עם אישורי המסירה בחתימתה (נספח 4 לתצהיר הנתבעת, עדות התובעת בעמ' 9, ש' 22).

הרושם שנוצר מעדותה של התובעת בענין זה הוא כי דבריה לפיהם "אני לא חתמתי על שום דבר" (עמ' 14, ש' 12) נועדה לתמוך בטענה כי היא אמורה היתה לקבל אותם (ולמעשה את המצלמה) במתנה, שכן בתשובה לשאלה האם לקחה מכשירים מבלי שחתמה השיבה "כן, זה היה מתנה" (שם, ש' 14).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירי הצדדים על נספחיהם, שמעתי את העדים ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו, הרי שדין תביעת התובע להידחות, וזאת ללא קשר לשאלה אם הייתה המצאה כדין אם לאו".

סיכומם של דברים דין התביעה להידחות.