הוגשה קובלנה וכתב תובענה משמעתית כדין, זכות השימוע היתקיימה באופן מלא ומקיף, טיעוני התובעת נשקלו על ידי הנציב בכובד ראש, תוך היתייחסות לטיעוניה ונסיבותיה האישיות ובחינת האיזון הראוי בין הפגיעה הצפויה לבקשת אל מול הפגיעה הצפויה לתדמית שירות המדינה.
(א1) (1) עובד אשר במסגרת עבודתו אחראי על קטין או חסר ישע, והוגש נגדו כתב אישום בחשד לבצוע עבירת מין או אלימות חמורה בקטין או בחסר ישע אשר עליו הוא אחראי או היה אחראי במסגרת עבודתו, ישעה אותו נציב השרות ממשרתו בשירות המדינה, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשעותו ובכללם האפשרות להעבירו לעבודה אחרת כאמור בסעיף קטן (ד), וכי לא ייגרם נזק לקטין או לחסר ישע שעליו הוא אחראי במסגרת עבודתו, לרבות במסגרת עבודה אחרת שאליה הועבר, בשל אי-השעייתו;
(2) החלטת נציב השרות שלא להשעות עובד, או להפסיק את השעייתו, תנתן בכתב תוך פירוט האמור בפיסקה (1); החלטה על השעיית עובד, אי-השעייתו או הפסקת השעייתו לפי סעיף קטן זה טעונה היתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו;
(3) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהסמכות להשעות עובד לפי סעיף קטן (א) ולפי סעיף 48;
(4) הוראות סעיף זה יחולו גם על השעיה לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוראות לעניין מתן היזדמנות לעובד להביא את טענותיו ולעניין הסמכות להעביר זמנית עובד לעבודה אחרת;
(5) בסעיף קטן זה –
"אחראי על קטין או חסר ישע" ו"חסר ישע" – כהגדרתם בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין);
"עבירת מין או אלימות חמורה" – עבירה לפי סעיפים 203ב, 300 עד 301ג, 305, 329, 333, 335, 345, 346, 347, 347א, 348, 351, 368ב, 368ג ו-377א לחוק העונשין.
"
סעיף 5 לנוהל ההשעיה שצורף כנספח ח' לבקשה, אשר כותרתו "שיקולים מנחים אותם יש להביא בחשבון בטרם נקיטה בהליך השעיה" מיפרט שיקולים שונים, ובכלל זה: אופי העבירה המיוחסת לעובד, היקפה וחומרתה, כעולה מחומר החקירה; קיומו של חומר ראייתי לביסוס החשד; תפקידו של העובד מעמדו ומקומו בהירארכיה של מקום העבודה; מידת הקשר בין תפקידו לבין העבירה המיוחסת לו, מידת ההשפעה של השארות בתפקיד על אמון הציבור בשירות המדינה ועל עובדים אחרים במקום העבודה וכן מידת ההשפעה של השארות העובד בתפקידו על המוסר והמשמעת בעבודה, כתוצאה מנקיטה בהליכי השעיה או העברה או לחילופין כתוצאה מאי נקיטה בהליכים אלה; מידת החשש מפני ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד; מידת החשש מפני שבוש הליכי חקירה ומשפט; היתנהגות קודמת של העובד; עמדתו ביחס לחשדות נגדו; השלכות ההשעיה על העובד במישור הכלכלי החברתי וכיוב'; נסיבות אישיות מיוחדות של העובד; רמת הענישה הנוהגת והראויה בערכאות השיפוט ומידת הסיכוי שהעובד ישוב לעבודתו בתום תקופת ההשעיה או יפוטר; פרקי הזמן שחלפו בין מועד שקילת ההשעיה לבין מועד ביצוע העבירות המיוחסות לעובד, המועד בו נודעו החשדות לממונה עליו, לנציבות שירות המדינה או למישטרה, מועד תחילת החקירה הפלילית או המשמעתית והתגבשות ראיות לכאוריות, מועד הגשת כתב אישום או קובלנה או תובענה וכן דרך היתנהגות העובד במהלך תקופות אלה; חשש כי עצם ההשעיה של העובד עלולה לפגוע בטובת החקירה; משך תקופת ההשעיה; חשש לפגיעה במשמעת השרות המדינה; האפשרות להסתפק באמצעי שפגיעתו פחותה ביחס להשעיה.
...
על אף האמור, בנסיבות עניינו, ואף לאור עמדת הנתבעת כפי שהובאה בהליך שלפנינו, לפיה בכוונתה לעתור לפיטוריה של התובעת (ככל שתורשע), לא שוכנעתי כי אין סיכוי שבסופו של ההליך המשמעתי ייקבע שיש לפטר את התובעת מעבודתה, אין די במקרים הבודדים אליהם מפנה התובעת, אשר נסיבותיהם שונות מהנסיבות דנן, כדי לשכנע כי אין סיכוי שההליך המשמעתי שננקט נגד התובעת יסתיים בגזר דין הכולל פיטורים.
במכלול נסיבותיו של מקרה זה, לא עלה בידי התובעת להראות, על סמך הראיות שהובאו בפניי, קיומה של עילה להתערבות בהחלטת הנציב, ולא שוכנעתי כי החלטת הנציב התקבלה תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או כי ההחלטה חורגת מכללי המשפט המנהלי ועל כן אינני סבורה שנכון יהא לבטל את ההחלטה לאלתר, וודאי שלא לשים שיקול דעתו של בית הדין תחת שיקול דעתו של הנציב.
סוף דבר
לאור כלל האמור התביעה נדחית.
