טעות בציון שנת ייצור מוצר חשמלי

הוא עובד לפרנסתו בהתקנת מוצרי חשמל.

הוא מסר כי חש בושה ואשמה נוכח הבנתו כי פעל באופן שגוי.

רביעית, הקשיים הכלכליים: מן התסקירים עולה, כי הנאשם שולב בתוכנית "בשבילי" ומתוך כך עלה הצורך בהתערבות מידית במצבו הכלכלי הבעייתי נוכח החוב שיצר מול גורמים בשוק האפור.

אפנה בעיניין זה: רע"פ 3224/19 אדם אביב נגד מדינת ישראל (28.5.19): רע"פ 5115/13 מנחם שרון נגד מדינת ישראל (8.9.13): ע"פ 4466/13 פורטל נגד מדינת ישראל (22.5.14): רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נגד מדינת ישראל (29.3.17): ע"פ 111/14 פלוני נגד מדינת ישראל (1.4.14): ע"פ 3554/16 שחר יעקובוביץ נגד מדינת ישראל 11.6.17): ע"פ 004898/09 מדינת ישראל נגד טובאסי בהאא (22.11.09): ע"פ 9090/00 שניידרמן נגד מדינת ישראל 22.2.01): רע"פ 3446/10 סאלח עבד אלחאלים נגד מדינת ישראל (06.04.11): רע"פ 5949/17 אמר נגד מדינת ישראל (25.7.17): רע"פ 6429/18 פלוני נגד מדינת ישראל (18.11.18): עפ"ג 14167-10-15 (מחוזי מרכז) אלמנאו נגד מדינת ישראל (9.2.16): עפ"ג 53504-01-11 (מחוזי מרכז) אדם אלון נגד מדינת ישראל (22.5.11): עפ"ג 29495-10-12 (מחוזי מרכז) ע.ר נגד מדינת ישראל (7.1.13): עפ"ג 28996-03-11 ציון גמזו נגד מדינת ישראל (26.5.11): עפ"ג 32764-04-16 מדינת ישראל נגד קנדלקר (31.5.16): עפ"ג 70570-02-19 מדינת ישראל נגד נטע לוין (8.7.19): עפ"ג 28110-10-15 מדינת ישראל נגד עידן דוד (17.12.15): ע"פ 24457-03-15 פבל גוטרמן ו**** גורביץ נגד מדינת ישראל (30.8.15).

צו מבחן למשך שנה והנאשם מוזהר בזאת שאם יפר את צו המבחן יהא ניתן להשיבו לבית- המשפט ולגזור את עונשו כבתחילה.

...

מתחם ענישה: נוכח עיקרון ההלימה, התכליות המוגנות אחר העבירות שאותן ביצע הנאשם, פסיקה הנוהגת בתחום ולאור זירת המחלוקת בין הצדדים בתיק זה, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין מאסר צופה פני עתיד, של"צ וקנס עד מספר חודשי מאסר שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות וקנס בשיעור גבוה.

כאמור, עיון בתסקירים, מוביל למסקנה כי לא הוצגה ראייה ברורה בדבר נזק עתידי העלול להיגרם לנאשם בעקבות הרשעתו, ולא הוצגה ראייה בדבר נזק קונקרטי נוכחי מלבד חששותיו העתידיים של הנאשם שכך יהיה.

בכל מקרה בו בוטלה הרשעה בהעדר נזק חמור היה זה או שדובר בקטינים או שדובר בבגירים שביחס אליהם היה קיים נימוק חריג, מיוחד, קונקרטי המוביל למסקנה כי הותרת ההרשעה על כנה תוביל לפגיעה עכשווית, יתירה בנאשם, וזאת מעבר לפגיעה האינהרנטית הטמונה בקיומה של הרשעה פלילית.

תוצאה: על כן אני מורה כי ההרשעה תיוותר על כנה, וכפי המוסכם גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות בהתאם לתוכנית שגובשה על-ידי שירות המבחן והנאשם מוזהר, כי אם לא יבצע את עונש השל"צ ניתן להשיב אותו לבית המשפט ולגזור את עונשו כבתחילה - עותק לשירות המבחן.

המשיבה מודה כי אמנם משך חודשים ספורים במחצית השנייה של שנת 2018 הוצג באתר המשיבה אישור לא עדכני של המכון המדעי טכנולוגי להלכה בכל הנוגע למכשיר, וזאת בשל תקלה בתום לב. בהקשר זה עומדת המשיבה על שוליות פעילותה באתר המרשתת (לעומת כלי תיקשורת ייעודיים לציבור החרדי והדתי), ומטעימה, כי אין בטעות זו שבתום לב כדי להקים עילה לתביעה ייצוגית, משניתן לייחס את העילה לאדם – ככל שקיים אדם כזה – שמתקיימים בו כל אלו: הוא רכש את המוצר לאחר שגלש באתר המרשתת של המשיבה באותם חודשים בודדים בהם אותו אישור שהוצג (של המכון המדעי טכנולוגי להלכה) לא היה מעודכן; צפה באישור והסתמך עליו לעניין התאמתו לשימוש בשבת; כך שאילו היה בפניו האישור העדכני, בו צוין כי "על מנת לצאת מכל חשש איסור 'בורר' לכל הדיעות והשיטות", יש להתקין עוקף סננים, לא היה רוכש את המוצר; ואת טענותיו הוא מעוניין להביא לפיתרון בבית משפט אזרחי.

מנגד, המשיבה מציגה את הדברים בצורה מתונה יותר (ואף מדויקת יותר, כעולה מנספחי התשובה ואף מנספחי בקשת האישור): "היו מי שעוררו בשנים האחרונות שאלה אחרת, שאינה נוגעת למכשיר ולסוגיית איסור הבישול, אלא לסננים הנלווים למכשיר...". מדובר בשאלה האם השמוש בסננים עשוי ליצור "בעיה הלכתית של "בורר" (=האיסור לברור בשבת בין "אוכל" ל"פסולת", בין דבר רצוי לדבר שאינו רצוי), או שמא אין לחשוש מכך והשמוש בסננים אינו כרוך באיסור כלשהוא" (ראו פסקה 9 לתשובת המשיבה לבקשת האישור).

מנגד, את טענתה אודות "כשרות" בר המים תמכה המשיבה בחוות דעת של הרב אשר וייס, המציין "ומשו"כ משנה לא זזה ממקומה ומותר להשתמש במסננים אלה ללא חשש ופקפוק"; חוות דעת של הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, מניסן תשע"ט, המסכם את עמדתו באשר לשימוש בסנני מים בשבת וכותב "ולמסקנא הדבר מותר, וא"צ (=ואין צורך) להחמיר"; מיסמך נוסף מניסן תשע"ט, הנושא את הכותרת "אישור כשרות" מבית הוראה יביע אומר, חתום בידי הרב אהרון בוטבול, המציין כי לדעת החתום על המסמך מותר להשתמש בשבת ב"נועם 1", ו"בפעולת הסננים אין שום איסור בורר"; מכתב מאת הרב אברהם רובין, ראש "בד"צ מהדרין" מניסן תשע"ט המציין כי "שימוש בשבת במנפקי מים שהמים בהם עוברים סינון ו/או טפול הנו מותר בשופי לפי גדולי תורה מכלל העדות והחוזים, ואף נפוץ השמוש בשבת במתקנים כאלו בישיבות ובבתי כנסת". במכתב זה מציין הרב רובין כי הגוף שהוא עומד בראשותו, המנפיק "אישור כשרות" גם למוצרי חשמל דוגמאת בר המים "נועם 1", "חרת על דגלו מתן כשרות תואמת אף לנוקטים הפלגות יתרות ומחמירים מעל ומעבר להלכה", ומשום כך נימנע מלהדרש לסוגיית הסננים, ונתן הנחיה "לעקיפת הסננים בשבת". ואולם, מטעים הרב רובין, כי "ברור כי לפי דעת גדולי תורה מכל הדיעות השמוש בסננים מותר, וכן רווח המנהג, ופוק חזי מאי עמא דבר (=צא וראה כיצד נוהג העם)". עוד הפניתה המשיבה לאישורים מטעם "מכון מדעי טכנולוגי להלכה" בראשות הרב לוי יצחק הלפרין (להלן – המכון המדעי) - אישור המכון המדעי שהונפק בראשית שנת 2018 ונרשם בו כי "הסננים החיצוניים של דגם "נועם 1" פועלים על בסיס גוש פחם שאין בו חשש "בורר", מותרים בשבת, וכשרים לפסח"; וכן אישור אחר מאותו גוף (המכון המדעי) - שאף שנושא הוא את אותו תאריך מראשית 2018, מציינת המשיבה ומצביעה על כך שהוא הונפק רק במחצית שנת 2018 – בו נרשם כך: "על מנת לצאת מכל חשש איסור "בורר" לכל הדיעות והשיטות יש לידרוש מהמתקין התקנת ברז עוקף סננים לשבת".

...

בהתאם, כך נטען, יש לקבל את בקשת האישור בהקשר זה. לאור התפתחות הטענה בהליך, לא נראה שיש מקום לקבל את עמדת המבקשים ולאפשר את ניהול התובענה בכל הנוגע לטענה הנוגעת לסכומים המוחזרים במקרה ביטול עסקת מכר מרחוק.

משאינני מקבלת את עמדת המבקשים כי ההוראה שבסעיף 15 להסכם המכר פסולה עיקרה משום שהיא כוללת הפחתה שאיננה מנויה בסעיף 14(ה)(ב)(1), לא נראה כי קיימת אפשרות סבירה שהטענה, כפי שהועלתה בבקשת האישור, תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר לסיכום, הבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדחית ותביעתם האישית של המבקשים נדחית.

הנתבעת - בהתנגדות טענה הנתבעת כי התובע הוא הבעלים של שתי חברות – סאידוס (שעיסוקה מתן שירותים בתחום פליטה אלקטרומגנטית של מוצרים חשמליים) ואורקוס (כך במקור) טכנולוגיות (שעיסוקה מתן ייעוץ בתחום בטיחות המוצר).

התובע - התובע, בתצהירו (תצהיר מיום 7.5.18) טען כי הוא הבעלים של חברת סאידוס שעיסוקה ביצוע בדיקות מעבדה ובטיחות מוצר, בהתאם לתקנים ישראלים ובינלאומיים, וכי לו נסיון רב שנים בתחום.

הנתבעת טענה כי התובע הציג מספר גרסאות סותרות באשר לאופן בו מולא שם המוטב בהמחאות (על ידי נציג הנתבעת, על ידי התובע או כי אלו נימסרו ללא ציון השם) וטענה שהפרטים מולאו בנגוד להרשאה שניתנה לסאידוס.

עוד טענה הנתבעת כי גם בקשר להפקת הקבלה על שם אורדוס הוצגו גרסאות עובדתיות סותרות (טעות של פקידה, כטענת התובע, או כי זו הופקה על ידי בנו של התובע, כפי שהצהיר בעצמו).

יוזכר כי בדיני שטרות פטור התובע מנטל השיכנוע המוטל עליו בדרך כלל, וזאת באמצעות יצירת חזקות שונות (חזקת תמורה, חזקת אחיזה כשורה ועוד).

...

מכאן, כי טענות הנתבעת הן לכשלון תמורה חלקי ובלתי קצוב ולפיכך – דין התביעה, בעילתה השטרית, להתקבל.

התוצאה היא כי יראו את ההתנגדות כאילו נדחתה, וההליכים בתיק הוצל"פ 517475-05-16 ישופעלו ככל שלא ייפרע החוב בתוך 30 יום.

הסכומים מושתתים על המסמכים הבאים: סוג המסמך תאריך סכום בגין דף חשבון חב' הביטוח 9493.89 שבוב 2 חשבוניות, 94 – 95 נוי המנוף אילת 17.3.2013 800 פינוי מכולות פסולת קבלה 8929 ראש חשמל אילת בע"מ 5.4.2013 1500 תעודת משלוח מתאריך 21.3.2013 83243 מוצרי חשמל בסך 793 ₪, ת.מ. 83263 מתאריך 21.3.2013 בסך 44.80 ש"ח, חשבונית 12427 ראש חשמל 29.10.2013 80 ג"ת כולל נורה חשבונית מראש חשמל 10654 30.4.2013 453.50 מוצרי חשמל הזמנה 44725471 מחברת החשמל 2.4.2013 3155.43 תשלום קבוע להגדלת חיבור במגורים ולתוספת קוו"א במגורים כל בו יוש חשבוניות 4,6,13, 2.7.13, 3.6.13, 448 עולם הצבעים חשבוניות 26.4.13, 5.8.13, 389 חול, טיט, מלט צומת דארבי 21.5.2013 300 גדר צומת דארבי 2.6.2013 70 עץ כל בו יוש 30.5.13, 2.6.13, 312 פוליאור משאבה מערכת הזנה למצנן כל בו יוש 3.6.2013 250 כל בו יוש 3.6.13, 4.6.13, 30.5.13 213 צנור מתכת, מקלחת יד כל בו יוש 3.6.13, 30.5.13, 3.6.13 285 כללי דוד דנינו 19.12.12 200 תיקון נזילה חברת חשמל 20.3.2013 474.36 ? תריסי מוטותריס – 27.5.2013 200 תיקון תריס הזזה מאיר שירותי אחזקה 26.4.2013 6,050 הכנת תכניות הגשה לחברת חשמל חתימה ובקורת ס"ה 24,674.18 טענות הנתבעת: יפוי הכח בן למעלה מ-10 שנים ומשכך פקע תוקפו.

דיון והכרעה: הדיון יתחלק לשני חלקים – האחריות והנזק: לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין - "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". ברע"א 9212/99‏ ציון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(2)906 החזיקה הנתבעת (המשיבה בבית המשפט העליון), ליד מחסנה, ערימת פסולת שכללה קרטונים ריקים, ושלא טירחה לפנותם.

יש להניח אפוא שהשמאי טעה בזהות הדייר לו היו שייכים אותם חפצים ואלה היו שייכים לנתבעים אשר בשעת השריפה אמנם שהו בביתם אך לא בחצר.

האם מדובר באשם תורם היוצר אחריות כך שהתובעת אחראית בשיעור של 25% לנזק שניגרם לנתבעים והם רשאים לקזז סכום זה מהסכום בו ידרשו לפצות אותה? ברע"א 2809/18 קסברי נ. רוזן ואח' נקבע מפי כב' השופט עמית שלא ניתן לקבוע כלל גורף הקובע כי אשם תורם יוצר אחריות או כלל גורף שאינו יוצר אותה (שם ההתייחסות היא לניזקי רכוש – רכב) וכל מקרה ונסיבותיו.

...

לאור זאת אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת 75% מהנזק שנגרם לה - 10,852 ₪ - בקיזוז 4,321 ₪ שהוא 25% מנזקם.

בסך הכל ישלמו הנתבעים לתובעת 6,531 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 17.3.2013 – דהיינו 7,144 ₪.

סכום זה, 7,144 ₪, ישלמו הנתבעים לתובעת בתוספת אגרה בסך 755 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ - תוך 30 יום מהיום.

טוען התובע כי פוטר שלא כדין, תוך הפרת חובת השימוע (10 משכורות X 7,016 ₪); הלנת פ"פ משהמועד לתשלומם היה לכל המאוחר, מבחינת התובע, 15.4.15 והם שולמו במלואם עד 13.10.15; הנתבע נהג בתובע בחוסר תום לב קצוני במשך תקופת העבודה; אי מתן הודעה על תנאי העסקה (15,000 ₪), דמי חג עפ"י צו ההרחבה בענף תעשיות המתכת החשמל והאלקטרוניקה ("הצוו"; משקיבל אך 9 ימי חג בשנה, אך זכאי ל- 10 ולפיכך, עתר ל- 5 X 255 = 1,235 ₪); הפרשות לקרן פנסיה (הפרשות חסרות בסך 12,403 ₪; תוספת ותק עפ"י הצוו (5,440 ₪, כשבסיכום הסעדים טען ל- 5,720 ₪).

סה"כ עתר ל- 104,558 ₪, בתוספת פצויי הלנת פ"פ. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה הנטען, תוך שטענה כי הצוו אינו חל עליה משהיא עוסקת בייבוא ושיווק מוצרי חשמל ואינה עוסקת בייצור.

ציון מוצאו של התובע, למרות שנולד בישראל ושאינו רלוואנטי לתביעה – נועד לזרות חול בעיני בימ"ש, התובע שהוא סטודנט למשפטים, כביכול, לא מודע לזכויותיו.

מעניין כי בסיכומיו מעלה התובע גרסה חדשה (ס' 13) כי כל האירוע ב-30.3, "נראה יותר כטעות של הנתבעת בהחלפת שיבוץ התובע מעכשיו לעכשיו מקום שהנכד של הבעלים (חן) לא הגיע לעבודה..." – אלא, שהגם ששאלות "בהקשר" לגירסה זו הועלו בח.נ. של עדי הנתבעת – אין בפנינו גרסה כאמור מהתובע וממילא, כזו, לא הוכחה.

...

הנתבעת הכחישה הנטען, למעט האמור בנספח ד. מעת שהכחישה הנתבעת הנטען, מעת שהכחישה את חישוביו בנספח ה' ובהעדר נתון כלשהו לבדיקת חישוביו של התובע, מחד ומאידך, משהחישובים בתצהירו לא בוצעו על ידו, ומשאין בפנינו הבסיס לחישוביו, ומשלא הוצגו אסמכתאות שכאלה, ודאי לא "לנזקים" שטען להם – אין לנו אלא לדחות תביעתו גם ברכיב זה. מצאנו לציין כי בתצהירו טען (לראשונה) עפ"י צו ההרחבה החל כשאין בפנינו כיצד חישב היתרה שעתר לה (שכאמור, השתנתה בין תביעתו לתצהירו) וללא הסבר.

לאחר ששקלנו כל אלה – לא הוכחה זכאות התובע ברכיב האמור, בין בסכומה שבתביעה, בין בסכומה שבתצהיר ובסיכומיו.

סיכום: התביעה על רכיביה, למעט כאמור לעיל ברכיב הפסקת עבודה – נדחית.