במסגרת האישור הנ"ל צוין, בהיתחשב בכך שהמערערת שרתה בעת ובעונה אחת במועצה מקומית (שקופתה הינה קופה ציבורית), הרי שבהתאם לסעיף 32(ה) לחוק הגימלאות, שיעור הגימלה הוגבל ל- 12.46 % ממשכורתה הקובעת המלאה בהתאם לסעיף הנ"ל.
בהמשך ובעקבות בדיקה נוספת שערך, החליט המשיב, להפחית את הקצבה ולהעמידה על 11.89% מהמשכורת הקובעת המלאה וזאת בעקבות עידכון גובה המשכורת הקובעת במבטחים וכן בעקבות טעות שלטענתו הביאה לשינוי בחישובה של המשכורת הקובעת במדינה.
על דרך ההקש, כך גם יפים הדברים שנקבעו (בשינויים המחויבים) בבג"ץ 8634/08, 10616/08 אלחננוב נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 16.11.10):
"...ככל שהתברר שההכרה בזכאות השוטרים לקבל הטבות שכר אינה מתיישבת עם התנאים והדרישות על פי נוהלי המישטרה, כי אז לא רק שהגורם המוסמך רשאי לבטל את ההכרה שניתנה, אלא שחובה עליו לעשות כן, כגוף צבורי, הפועל מכח הדין, האחראי ליישום מדיניותו על פי הדין. שאם לא כן, התוצאה היא כי כספי ציבור ימשיכו להשתלם למי שאינם זכאים לכך, וזו פעולה שאין להתירה. תשלום הטבות שכר בידי רשות מינהלית, ביודעין כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התנאים המוקדמים שנקבעו לצורך זכאות בתשלום כזה, מהוה פעולה שהרשות מנועה מלעשותה, בהיותה מופקדת על כספי ציבור ועל השמוש בהם אך למטרות להן הם יועדו. מקום שמתברר כי כספים משולמים על ידי הרשות שלא כדין, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, על הרשות להורות על הפסקת תשלומם לאלתר".
לאור האמור, לא מצאנו שביישום סעיף 32(ה) לחוק, לאחר שנים רבות בהן לא יושם, יש כדי לקבוע פוזיטיבית שהמדינה סברה שפרשנות הסעיף הנכונה איננה מאפשרת לה את יישומו.
למען הזהירות נטען, כי החישוב שהציגה המערערת בנספח לכתב העירעור המתוקן, ולפיו משכורתה הקובעת במבטחים הינה 14,123 ₪ הוא חישוב שנעשה בכתב יד על גבי ההודעה ממבטחים, וכלל לא ברור על בסיס מה חישוב זה נעשה, ובטח שהוא לא משקף את המשכורת הקובעת שלפיה משולמת קצבת המערערת ממבטחים.
...
בעקבות הדיון, ניתנה ביום 17.2.19 החלטה בה נקבע כדלקמן:
"ביום 21.1.19 ביקשו ב"כ הצדדים לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בשאלה: "האם היה מקום להפעיל בעניינה של המערערת את סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה גמלאות, שכן ההכרעה בעניין זה עלולה ליתר את המשך בירור יתר הטענות. לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, במהלך הדיון, הנני נעתר לבקשה ומורה על הגשת סיכומים בשאלה המשפטית הנ"ל...".
הצדדים הגישו סיכומיהם וניתן פסק דין חלקי ביום 30.7.19 (להלן: "פסק הדין החלקי"), בו נקבע, בין היתר, כך: "לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענות המשיב, אשר לפיהן היה מקום להפעיל את סעיף 32(ה) לחוק בעניינה של המערערת, בגין התקופה בה היא עבדה בעת ובעונה אחת במשרד החינוך ובמועצה.
המערערת ערערה על פסק הדין החלקי, וביום 28.7.20 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בו נקבע:
"...לא היה מקום לפצל את הדיון ולדון במנותק וללא שמיעת עדויות בשאלת פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, כיוון שחלק מהטענות האחרות, כגון נוהג רב שנים והעובדה שעד שנת 2015 לא יושם סעיף 32 לחוק הגמלאות, משליכות על הפרשנות הנכונה. כמו כן, בכל הנוגע לסעד לו זכאית המערערת, יש השלכות גם לטענת ההסתמכות, ולטענתה בדבר הפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי על ידי המדינה.......למותר לציין, כי בהמשך לכך יגישו הצדדים ראיותיהם, כך שההכרעה בכל השאלות השנויות במחלוקת תהיה מבוססת על תשתית ראייתית שתונח לפני בית הדין האזורי........נוכח האמור, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל, עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי, ובית הדין האזורי ידון בכל טענות המערערת, הן בהיבט של השלכותיהן על פרשנות סעיף 32(ה) לחוק הגמלאות, הן בהיבט של יישומו התחשיבי, ולחלופין זכאותה לסעד בשל טענותיה האחרות".
בטרם נבחן את הדברים לגופו של עניין, נדגיש כבר כעת כי חלק נכבד מהעובדות וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בפסק הדין החלקי ואין לנו אלא לחזור עליהן כאן, וכמובן שלאלו נוסיף טענות נוספות שעלו בהליך.
מאחר ולא הועלתה טענה כזו על ידי המערערת, הרי שאיננו נדרשים לעניין זה.
לאור האמור, דין טענת המערערת בעניין זה, להידחות.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה וזאת באשר לשיטת חישוב העודף.
למען הסדר הטוב ועל מנת לחדד את החישוב אשר לטעמנו אמור להתבצע על ידי מנהלת הגמלאות, אנו קובעים את העקרונות שלהלן:
סעיף 32 (ה) חל אך ורק על התקופה החופפת בה הועסקה המערערת במדינה ובמועצה במקביל.
