טיפול רפואי לישור עקמת עמוד השדרה

ביום 15.2.22 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 9.75% מיום 1.10.21 ואילך, מתוכם 5% בגין חבלה בגב – הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) ו-5% בגין שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ובלי הגבלת תנועות לפי סע' 37(8)(א) לתקנות המל"ל. לאחר הגשת התביעה טענה הנתבעת 1 בכתב הגנתה כי בעת קרות התאונה לא נעשה שימוש ברכב המבוטח על ידה (רכבו של התובע) ובהתאם אינו בבחינת רכב מעורב ולכן החבות לפצוי התובע מוטלת על הנתבעת 2 בלבד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את ההלכה הפסוקה ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לאפשר במקרה דנן להביא ראיות לסתור, שכן מעיון בהחלטת המוסד לביטוח לאומי קיים ספק משמעותי באשר לשאלה אם כלל התעוד הרפואי הרלוואנטי עמד בפניי הועדה הרפואית, ולמצער קיים ספק באשר לשאלה אם תעוד זה נילקח בחשבון ושוקלל בקביעות המל"ל. ואנמק – במסגרת בדיקת התובע צוין במפורש כי: "תעודה רפואית ראשונה 17/1/21 שלושה ימים לאחר התאונה עמד ליד הרכב, רכב אחר פגע בגב שלו, 27/7/21 חצי שנה לאחר האירוע הנידון צלום גב תחתון יישור העקמת ושבר דחוס חלקי בגוף חוליה D11 בבדיקה 27/7/21 CT כנ"ל [...]" כלומר, הועדה אכן היתה מודעת לטענות באשר לפנייתו של התובע לקבלת טפול רק לאחר שלושה ימים ממועד התאונה, ולמועד הצלום אשר נעשה חצי שנה לאחר מכן.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את ההלכה הפסוקה ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לאפשר במקרה דנן להביא ראיות לסתור, שכן מעיון בהחלטת המוסד לביטוח לאומי קיים ספק משמעותי באשר לשאלה אם כלל התיעוד הרפואי הרלוונטי עמד בפניי הוועדה הרפואית, ולמצער קיים ספק באשר לשאלה אם תיעוד זה נלקח בחשבון ושוקלל בקביעות המל"ל. ואנמק – במסגרת בדיקת התובע צוין במפורש כי: "תעודה רפואית ראשונה 17/1/21 שלושה ימים לאחר התאונה עמד ליד הרכב, רכב אחר פגע בגב שלו, 27/7/21 חצי שנה לאחר הארוע הנדון צילום גב תחתון יישור העקמת ושבר דחוס חלקי בגוף חוליה D11 בבדיקה 27/7/21 CT כנ"ל [...]" כלומר, הוועדה אכן היתה מודעת לטענות באשר לפנייתו של התובע לקבלת טיפול רק לאחר שלושה ימים ממועד התאונה, ולמועד הצילום אשר נעשה חצי שנה לאחר מכן.

אשר על כן, אין מנוס מלהגיע למסקנה לפיה הוועדה התעלמה מהמסמכים המוצגים כעת על ידי הנתבעת 2 – אם משום שלא עמדו בפניה ואם משום שלא נשקלו על ידה.

עם זאת, התרשמתי כי הבקשה הוגשה עם קבלת החומר הרפואי לידיה (אשר לעיתים איסופו לוקח זמן מה), מה שיצר עיכוב זניח בניהול ההליך ותו לא. לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה, מתירה הבאת ראיות לסתור ומורה על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה.

הועדה ציינה כי צלומי רנטגן שבוצעו בחדר מיון "שללו פגיעה טראומטית גרמית, אך הראו שינויים נווניים קשים", והדגישה כי כבר במועד הבדיקה בחדר מיון ביום התאונה "לא נימצאו סימנים של חבלה חיצונית". הועדה סקרה מימצאי בדיקת CT עמוד שדרה מותני מיום 31/3/14, בה הודגמו "סקוליוזיס ושינויים נווניים קלים" וכן בלטי דיסק בחוליות שונות, וציינה כי בבדיקת EMG גפיים תחתונות מיום 2/9/14 הודגמו הולכות תקינות.

בעוד שד"ר לין מצא הגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני, ביישור, בסיבוב ובהטיה, הועדה מצאה בבדיקתה "יישור, סיבוב והטיה בטווח מלא". דין הוא שממצאים שונים מהוים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או לקביעה רפואית שונה מזו של הועדה.

מכאן, שבהתייחס למסמכים שפורטו בסעיף 3א' לנימוקי העירעור, לא חלה על הועדה החובה לפרט היתייחסות ספציפית למסמכים הניתנים במהלך הטיפול הרפואי השגרתי.

...

לאור האמור, נדחית טענת המערער בנוגע להתייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר לין.

לפיכך, טענת ערעור זו נדחית אף היא.

טענות המערער מבקשות לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינן להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

בבדיקה אצל אורתופד, ד"ר קוארטלר יעקב, מתאריך 12/11/13 תועד, כי בצלום רנטגן מתאריך 3/11/13 הודגם יישור לורדוזיס צוארי, עקמת קלה, ביטול הקיפוזיס, מבנה גרמי תקין.

בבדיקת עמוד שדרה צוארי הודגמה הגבלה קלה בטווח התנועות ביישור ופניה לימין ושמאל, שאר מישורי התנועה היו מלאים.

  אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום  (22/3/1994)), ברם, מקום שנימצא כי התובע נזקק לטיפולים ומעקב רפואיים ואף נזקק לטפול תרופתי, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עיזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).

...

איני מקבלת טענה זו. עיון בתלושים מעלה שגם בשנה זו כמו בשנה הקודמת לה, עבד התובע שעות נוספות לעיתים בהיקף לא מבוטל.

סוף דבר מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר 49,556 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה – 150,000 ₪.

ג. עזרת הזולת - 8,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות שונות - 3,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 18,180 ₪ סך הכל סכום של 228,736 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות הנתבעת סך של 228,736 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

בעמידה: הגו זקוף ואין עקמת עמוד שדרה.

טווח תנועות עמוד שדרה מותני: כיפוף קדימה מוגבל במידה בינונית, יישור אחורנית מוגבל במידה בינונית, תנועות הטיה לצדדים מוגבלות במידה קלה ותנועת פיתול מוגבלת במידה קלה.

יש לזכור גם שלכל אדם סף כאב שונה, שהמערער מסר כבר לעת הפניה לטפול רפואי ראשוני בהדסה כי נפגע לפני 4 יום מדלת אמבולנס; וכי גם מומחה ביהמ"ש אישר כי לא בכל מקרה של פריצת דיסק הכאב הוא מאפיין דומינאנטי של הבעיה, וכפי שציינו – טבעי גם שאדם שרגיל כבר לכאב גב, יניח שהכאב יחלוף (עמ' 20 למטה).

...

לסיכום, יש קשר סיבתי של החמרה במחצית בין התאונה מיום 09.09.09 לבין מצבו כיום.

תנועה חדה זו , להבדיל מפגיעה קהה במישרין, כבר כן יכולה היתה לגרום להחמרה או גרימה של פריצת הדיסק ולהביא אפוא להחמרה במצב הקליני – שאכן לא ניתן לחלוק (גם לטעמנו) שאירעה מאותה נקודה.

ניתן לבאר הדבר כאמור על ידי מנגנון של החמרה קלינית בפריצה קיימת, להבדיל מפריצת דיסק מעיקרא, בשלוב העובדה שמדובר במי שכבר מורגל בכאב גב. אנו מקבלים הערעור על דרך קביעת שפגימת הגב התחתון הוחמרה במחצית בשל אירוע תאונתי מיום 9.9.09.

דו"ח הפציעה לגבי ארוע זה הנו מיום 21.10.16 (שנה לאחר הארוע הנטען) ובו מתארת המערערת את הנפילה הנטענת ולדבריה, מאז חשה כאבים והנה סובלת מבלט ופריצת דיסק גב תחתון בנוסף לעקמת וצליעה.

לטענתה, למרות כאבי הגב החזקים והצליעה, תלונות על כאבים ונימול ברגליה, לא הופנתה לטפול רפואי ורק 7 ימים מהארוע הופנתה לבדיקה במרפאה.

ביום 9.2.20 נבדקה ע"י ד"ר אופיר מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי ע"ש, הוא ראה את התיק הרפואי וחוות הדעת וקבע שהמערערת ניחבלה בעת השרות הצבאי במנגנון שגרם להיפר אסטנציה של הצואר, שבנוכחות היצרות מולדת של התעלה השדרתית- עמוד שדרה צוארי (שקיימת אצל המערערת מלידה) עלול לגרום נזק נורולוגי עקב פגיעה בחוט השיגרה מסוג סנטרל קורד.

הוא מצא טווח תנועות ע"ש צוארי מלא לכל הכיוונים, תנועות סיבוביות עד 90 מעלות לכל כיוון, הטיות עד 45 מעלות לכל כיוון, כיפוף עד עצם החזה, יישור צואר מלא, לא מצא ספאזם שרירים או רגישות ממוקמת על פני חוליות צואריות, רגישות על החוליות הגביות העליונות ללא הגבלת תנועה, טווח תנועות ע"ש מותני מוגבל במידה מזערית ובמבחן שובר היתרחקות הזיזים האחוריים מ- 10 ס"מ – 15.5.

...

אנו מקבלים את חוות הדעת של ד"ר ארזי, הגם שלא נחקר עליה, אך ניתח נכון את קביעתו, שקבע שסירינקיס בע"ש גבי שהודגם אצל המערערת יכול להסביר כאבים קורנים לרגליים אך לא מסביר כאבי גב קשים, ובבדיקות לא נמצא קיפוח עצבי ברגליים, מה שאומר שתלונות המערערת אינן תואמות את הנזק.

לאור המפורט לעיל הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות בסך 5,000 ש"ח ניתן היום, י"ד ניסן תשפ"ב, 15 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.