בבחינת הסיכוי לשיקומו של הנאשם מול הסיכון להישנות עבירות על ידו, ציין שרות המבחן את יכולתו להיסתגל ולגלות יציבות במסגרות החיים השונות.
ב"כ המאשימה הפנה לכך שמדובר בשתיל זעיר, אשר תיקון כתב האישום מחק בעיניינו את עבירת גידול הסמים.
ראו לעניין זה את רע"פ 11476/04 מדינת ישראל נגד חברת השקעות דיסקונט בע"מ (14.04.10):
"...ככלל, ביטולה של הרשעה במערך הענישה בפלילים הוא ענין חריג שבחריג, המתאפשר בנסיבות מיוחדות (סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).
"
הכלל המנחה לגבי המנעות מהרשעה, נקבע בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (21.08.97), שם נקבע כי המנעות מהרשעה תהיה מוצדקת רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:
"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.."
בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נגד ויקטור שמש (02.09.96), נקבע כי ניתן להסתפק במבחן בלי הרשעה, רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.
הנאשם צעיר בן 29, נעדר עבר פלילי, הודה בבצוע העבירות וחסך מזמנו של בית המשפט, קיבל אחריות אישית על מעשיו, טען כי חדל להשתמש בסמים ובדיקת שתן שמסר העידה על כך, בנוסף ציין כי אינו חש צורך להשתמש בסמים.
...
ואולם, הנאשם לא לומד חינוך, לא נרשם ללימודים בתחום, ואף הצהיר בכנות אינו בטוח שאכן ילמד בסופו של דבר.
לאור נתוניו החיוביים של הנאשם, כפי שצויין לעיל, ולאחר שלא מצאתי כי יש מקום לבטל את הרשעתו, נחה דעתי כי עתירת המאשימה להטלת עונש בתחתית מתחם הענישה בדמות מאסר על תנאי, הינה הולמת בנסיבות העניין, ואף מצדיקה להימנע מרכיב של של"צ - וכך אעשה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
חודשיים מאסר על תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור במהלך תקופה של שנתיים מהיום על העבירות בהן הורשע.