טיעונים לעונש בעבירת איומים בין בני זוג

ראיות המאשימה לעונש ישיבת הטיעונים לעונש ניפתחה בדיון סוער סביב עתירותיה של המאשימה כדלקמן: א. להגיש תצהיר נפגעת אשר נערך על ידי המתלוננת ושלא במסמך המיועד לכך; ב. להעיד את המתלוננת; ג. להגיש מיסמך מטעם הפסיכולוגית המטפלת של המתלוננת; ד. להשמיע את ההקלטות בהן נשמע הנאשם מאיים על המתלוננת וזאת בכדי שבית המשפט יוכל להתרשם ממידת חומרתם.

אין המדובר בעבירות איומים במובנם הרגיל בין בני זוג, שכן הנאשם אינו קנאי למתלוננת ואינו רודף אותה אישית.

בעפ"ג (חיפה) 25404-12-13 – דנן נ' מדינת ישראל (13/2/2014) קיבל בית המשפט המחוזי ערעור המערער על חומרת עונשו וזאת באופן חלקי ועל שום טעות של בית משפט קמא שגזר את הדין גם בגין עבירה שנמחקה, והטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות איומים (ריבוי עבירות) והטרדה באמצעות מתקן בזק שביצע כנגד בת זוגו.

...

כלל הנתונים אשר הובאו בפניי אינם מובילים למסקנה כי עניינו של הנאשם נכנס לגדר החריג אליו כיוון בית המשפט העליון בשיקולי הצדק המצדיקים חריגה מהמתחם ואין בכוונתי להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם בעניין זה. עם זאת, ואך ורק בשל מצבו הרפואי האמור, אחפוף חלק מעונש המאסר המותנה לעונש שבכוונתי להטיל על הנאשם וכמובן שאסב את תשומת לב שב"ס למצבו הרפואי של הנאשם.

סוף דבר מילה לסיום – ערה אני לכך כי מתחם הענישה, כמו גם הענישה שבכוונתי לגזור על הנאשם, אינה נתמכת בפסיקה נוכח הקושי לאתר מקרים דומים ברף חומרה גבוה כבמקרה שבפניי.

לאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, לשיקולים לחומרה ולקולא ולכלל הנתונים שהובאו בפני, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 22 חודשים בניכוי ימי מעצרו על פי חישובי שב"ס. אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהוטל בת"פ 56612-12-15 חלקו בחופף וחלקו במצטבר לעונש שהוטל על הנאשם בסעיף קטן א' כך שסך הכל ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

הנאשם הורשע ביום 30.3.23 על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים בגין העבירות הבאות: כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל; אישום ראשון), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין; אישום שני) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין (אישום שלישי).

בקביעת מיתחם הענישה בעבירת איומים על בית המשפט להיתחשב במכלול שיקולים ובהם תוכן האיומים, זהות הנמען לאיומים, מערכת היחסים בין המאיים למאוים, מידת הקונקרטיות של האיומים, דרך אמירתם או ביטויים, כמותם ותדירותם, מידת החשש מפני האיום, שימוש בחפץ ועוד.

...

בנסיבות אלו, אני סבור כי העונש הראוי בגין העבירות בהן הורשע כאן, הינו 9 חודשי מאסר בפועל.

המאשימה בעצמה סברה כי יש מקום לחפוף חלק מ-8 חודשי המאסר המותנים שהוטלו על הנאשם בת"פ 64772-09-19, ואף אני סבור כמוה.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 7.10.22.

ברע"פ 149/19 פפיאשווילי נ' מדינת ישראל (10.1.2019) הבהיר בית המשפט העליון כי כאשר מדובר במי שמאיים ברצח, על בת זוגו, מטריד אותה, מפגין כלפיה אדנות וקנאה, שעלולה להוביל לאלימות פיזית, יש להחמיר בענישתו (ההדגשות שלי – ש.ב): "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג (ראו למשל ‏ פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏14.10.2018)). לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד.

התבטאויותיו החמורות ואיומיו לפגיעה פיזית בה ובמשפחתה – אשר אף הגיעו כדי איומים ברצח – מצדיקים ענישה חמורה ומרתיעה למניעת הישנות העבירות ומימוש איומיו – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

...

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו - 08.01.2023 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע ו/או כל עבירת אלימות לרבות ניסיון לעבור עבירות אלה.

בית המשפט העליון (כב' השופט י. אלרון), דחה את בקשת רשות העירעור, וקרא להחמיר בענישה, בנסיבות מסוימות, בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוביל לאלימות פיזית עתידית.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בהנתן הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, העובדה שמדובר באיום ברצח, שהושמע ליד שוטרים, על שכנתו של הנאשם, ובהנתן עברו הפלילי המכביד של הנאשם, הכולל עבירות חוזרות ונישנות של איומים ועבירות אלימות נוספות, ברי כי היה מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר מוחשי, מאחורי סורג ובריח, מציב גבולות, לצד עונש מאסר מרתיע.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בשים לב למכלול הנסיבות, אני קובע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל של מס' חודשים שיכול וירוצו בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

עם זאת, בשל עמדתה של המתלוננת, העובדה שהאיום היה כדי שהמשטרה תגיע בבחינת "קריאה לעזרה" נוכח מה שהוא תיאר כתסכול מתמשך בשל התעמרותה, ואולי במידה רבה של חסד, ביקשתי להימנע מהטלת מאסר ממשי על הנאשם והפניתי אותו שוב לממונה, אך הוא סירב להתייצב ולכן אין מנוס מהשתת מאסר ממשי עליו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל.

כך, בעיניין פפיאשוילי (רע"פ 149/19 פפיאשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (10.1.2019)) נאמר: "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג... לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד... התבטאויותיו החמורות ואיומיו לפגיעה פיזית בה ובמשפחתה – אשר אף הגיעו כדי איומים ברצח – מצדיקים ענישה חמורה ומרתיעה למניעת הישנות העבירות ומימוש איומיו – ודי בכך כדי לדחות את הבקשה". ראו אף סקירת הפסיקה בגזר דינו של בית משפט השלום בעיניין דדון (ת"פ 64065-12-15 (שלום ראשל"צ) מדינת ישראל נ' דדון (17.1.2023)) במסגרתה הושתו עונשי מאסר על נאשמים שהפנו איומים קשים כלפי בנות זוגם.

בטיעוניה לעונש עתרה המאשימה לפצוי המתלונן בלבד; ההגנה לא התייחסה לעניין זה. בהנתן זאת, ונוכח עמדת המתלוננת בנוגע לנאשם, וקיומו של משק בית משותף, לא אפסוק פיצוי עבורה.

...

קיימת חשיבות בהרתעת הנאשם על ידי הטלת מאסר צופה פני עתיד, רכיב עונשי שלא ניתן להטילו ככל שלא יורשע, ואני סבורה כי קיים סיכוי של ממש כי רכיב זה יסייע בהרתעתו העתידית, נוכח חששו של הנאשם מתוצאות ההליך המשפטי והתמונה הטיפולית שלא הושלמה (סעיף 40ו לחוק).

ביטוי נוסף לנסיבותיו האישיות של הנאשם, למצבו הגופני ולמצבו הרגשי המורכב, יינתן בצמצום שעות העבודה, בהתאם לסמכותי לפי הוראות סעיף 51ו(ב) לחוק, ומכוחה אני קובעת כי היקף שעות העבודה יעמוד על שש שעות בלבד.

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: שני חודשי מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות במקום העבודה דואר אור יהודה ברחוב היוזמים, 14 אור יהודה.