הבקשה כוללת היתייחסות נרחבת להשתלשלות האירועים, לנסיבותיו האישיות של המבקש, לתשתית הראייתית הממחישה לשיטתו את חפותו המלאה, לאירועים ולעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, לענישה המוסכמת בהסדר הטיעון שגובש ולמסגרת הנורמאטיבית המאפשרת לשיטתו קבלת הבקשה בנסיבות האמורות.
לטענתו, המשיבה הפחיתה בצורה קיצונית בעונשם של נאשמים 2-1 - עליה למד רק בדיעבד - והתוצאה היא שעונשו של המבקש בהתאם להסדר הטיעון נופל מעונשם של נאשמים 2-1 רק ב-5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכל זאת כאשר עונשו של נאשם 1 טומן בחובו חפיפה של מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו.
זאת ועוד, הטיעונים לעונש נקבעו לחודש יוני 2020 ונדחו אך לשם קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השרות וממילא מדובר בהסדר סגור לעניין העונש כך שאין כל רלוואנטיות למועד בו ביקש המבקש לחזור בו מהודייתו.
המבקש בעניינינו טוען להתקיימותן של שלוש העילות: הראשונה, פגם ברצון החופשי בעת מסירת הודייתו וזאת בשל מצבו הנפשי הן בעת ביצוע העבירות והן בעת מתן ההודאה; השניה, באופן מרומז, כשל בייצוג המשפטי שניתן לו באופן המצדיק להתיר לו לחזור בו מהודייתו ולנהל את משפטו; והשלישית, רצונו בחשיפת האמת העובדתית והוכחת חפותו המלאה לאור התשתית הראייתית בתיק.
עדות לכך היא מעורבותו בכל פרטי הסדר הטיעון לצורך גיבוש עמדה האם להודות באשמה או לכפור בה, כמו גם דרישותיו לתיקונים בכתב האישום המקורי להפחית ממהות מעשיו וחומרתם, מתוך מודעות להשלכה על המשך עסוקו כעורך דין.
...
ורביעית, דינה של הטענה בדבר חוסר אחידות הענישה ואפליית המבקש ביחס לנאשמים האחרים - להידחות.
בהתייחס לשלל טענות המבקש כנגד נוסחו של כתב האישום המקורי, סבורני כי שעה שכתב האישום תוקן באופן משמעותי ושיקלל נתונים ראייתיים שונים, לא ניתן לראות בהן כבעלות משקל משמעותי, בוודאי לא מהסוג היכול לשאת על גבו חזרה מהודאה.
סוף דבר
מכלול הנתונים שפורטו לעיל - העובדה כי המבקש עורך דין במקצועו; היה מיוצג באופן ראוי ומקצועי; והתרשמותי כי המבקש היה מעורה מאד בניהול הגנתו, בפרטי ההסדר ובהשגת התוצאה המוסכמת שהתגבשותה השתרעה על פני תקופה לא מבוטלת, והבין בצורה מלאה את העובדות בהן הודה - מוביל למסקנה כי לא התקיימו אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים חזרה מהודיה וביטול הכרעת דין ועל כן אני דוחה את הבקשה.
