טיעוני עונש בנהיגה בשכרות עם כשלים ראייתיים

נאיל מהנא, שופט ב"כ המאשימה טוען לעונש: אבקש לכבד את ההסדר.

ההסדר לאור כשלים בראיות הן לשאלת הנהיגה והן לאכיפה.

תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

אני מצוה על מאסרו של הנאשם למשך 2 חודשים, וזאת על תנאי למשך 2 שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רשיון או נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ו/או נהיגה בשיכרות ו/או תחת השפעת סמים/אלכוהול.

...

הנאשם: אני מאשר את דברי בא כוחי, ואני מודה.

<#7#> החלטה אני מאשר תיקון כתב האישום.

נאיל מהנא, שופט <#4#> הכרעת דין על פי הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

טל אוסטפלד נאוי, שופטת, סגנית נשיאה טיעונים לעונש - ב"כ המאשימה: ההסדר לאור כשלים ראיתים, בעיקר לעניין העברת דגימת הדם למעבדה והתע"צ. בהיתחשב בעברה, הנאשמת נוהגת משנת 81.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, שמעתי את הכשלים בראיות כפי שציינו הצדדים, את נסיבות ביצוע העבירה, העבר התעבורתי שאיננו מכביד, כאשר העבירה לא מאפיינת את היתנהגותה של הנאשמת, מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הילכת בית משפט העליון בעיניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

הנאשמת תחתום תוך 30 ימים על התחייבות בסך של 7500 ש"ח שלא לעבור במשך 3 שנים את אותן עבירות בהן הורשע/ עבירה של נהיגה בשיכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בפסילה אחרת תאסר למשך 30 ימים.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, שמעתי את הכשלים בראיות כפי שציינו הצדדים, את נסיבות ביצוע העבירה, העבר התעבורתי שאיננו מכביד, כאשר העבירה לא מאפיינת את התנהגותה של הנאשמת, מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ .

ההסדר הוא בהמלצת בית המשפט לאחר שמיעת חלק מהראיות ולאור כשלים ראיתיים.

הנאשמת טוענת לעונש: אני מכבדת את החוק אני אדם הכי נורמאטיבי בעולם אני לוקחת אחריות ומתחרטת על מה שהיה, אני לא רק נזהרת אני מבינה את המשמעות של מה שהיה, אני יודעת שעליתי לאוטו כשאני צלולה וגם בדיקות השוטרים לאחר מכן לא הרגשתי מסוחררת, זה היה בפברואר 2016, מאחוריי עומד עולם שלם אבל להיות בלי אוטו, אני מאוד תלוי ביכולת להתנייד, אני על תקן כימעט חד הורית כי לבעלי יש קריירה מאוד תובענית.

<#9#> גזר דין הנאשמת שלפני הודתה והורשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

...

<#7#> הכרעת דין אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן, וזאת על פי הודאתה.

אני מורה בתיכון מחנכת.

לפיכך, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

ביום 20/2/20 התייצב המערער כשהוא מיוצג המערער שוב ביקש דחייה לצורך צלום חומר החקירה ובית המשפט הפנה תשומת לבו של הסנגור המלומד כי התיק קבוע לטיעונים לעונש.

במועד הדיון בעירעור הצהיר ב"כ המערער : " יש כשלים ראייתיים זה נכון שאנחנו לא ציינו זאת בהודעת העירעור ולא בבית משפט קמא, נעשה זאת בפני בית משפט קמא כשיבוטל גזר הדין. ונוכל גם להגיש הודעה על הכשלים בכתב. מרשי מפרנס מישפחה והוא מנייד את אמו החולה, ייגרם עוות דין לגבי שנתיים, הרישיון שלו ייפסל." רק לאחר הדיון שיגר המערער הודעה בה פירוט טענות הכשלים .

אשר לחומרת העונש, אציין כי המערער הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו שיכור, שעל פי סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בנוסף לכל עונש אחר, "פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים.... אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר." בית המשפט העליון כבר פסק לא אחת, כי "... הנהיגה בשיכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצידן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטיה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד.

...

נוכח כל האמור איני סבור כי יצאה שגגה מלפני בית משפט קמא שעה ששפט את המערער בהיעדרו וכאשר לא נעתר לבקשה לבטל את פסק הדין.

עוד אני סבור כי גזר הדין שהושת על המערער מגלם עונש סביר ואין כל עילה להתערב בו. אין בידי אפוא להיעתר לערעור.

פסק דין המערער הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של נהיגה בשיכרות, לאחר שנקבע כי ביום 18.6.21 נהג המערער ברכב בכביש 241 בהיותו שיכור, כך שבדגימת אויר נשוף שמסר נמצא רכוז אלכוהול של 511 מקרוגרם בליטר אויר נשוף.

לטענתה, בית המשפט קמא שגה בקבעו כי אין בנסיבותיו האישיות של המערער ובעברו המקל, כדי להביא לחריגה ממיתחם העונש ההולם; ובהתעלמו בהקשר זה מהכשלים, הסתירות והקשיים בראיות שהובאו בפניו.

אשר לעונש נטען, כי בית המשפט קמא לא היתעלם מטיעוני המערער וערך את האיזון הראוי בין כל השיקולים הנדרשים; אך לא היה מקום לשקול קשיים ראייתיים, שכן כעולה מהכרעת הדין לא התגלו כל קשיים ראייתיים בעיניינו של המערער.

בית המשפט ציין בצדק, כי מיתחם העונש ההולם לעבירה שביצע המערער – נהיגה בשיכרות של 511 מקרוגרם, נע בין 24 חודשי פסילה ל-36 חודשי פסילה בפועל; שכן פסילת המינימום שנקבעה לעבירה של נהיגה בשיכרות היא 24 חודשי פסילה, ולכן אין מקום לקבוע כי מיתחם העונש ההולם מתחיל בפסילה נמוכה יותר.

...

ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא עולה בבירור, כי המערער הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

נוכח כל האמור, לא מצאתי ממש בערעור על הכרעת הדין.

לאור כל האמור, הערעור על שני חלקיו נדחה.