טובת הנאה בתקופת בחירות

מכאן כי אין כל קשר ישיר בין הכנס וההחלטות שהתקבלו במהלכו (לרבות ההחלטה בדבר הקמת מטה מאבק) לבין הבחירות לתפקיד יו"ר מועצת עובדי אל על. האם הוכחה טענת השוחד באשר למהותו של שוחד בחירות נקבע: "שוחד בחירות מיתקיים, איפוא, מקום בו ניתנת טובת הנאה מסוג כלשהוא על מנת להביא בעל זכות בחירה לידי הצבעה מסוימת." (ע"א 275/10 דני מורביה נ' זאב שלמה, (ניתן ביום 16/3/10).

...

לאור המסקנות שפורטו לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי אין כל הצדקה לבטל את הליך הבחירות.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות אלה אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבע ניר צוק הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

במה דברים אמורים? עיון בתמלילי ההקלטות ובחקירות העדים מגלה בעיקר פגמים שנפלו בניהול החקירה, ואמירות או תשובות חלקיות של העדים, שאינן מצליחות לבסס ולו מקרה פרטני אחד שבו הוצעה טובת הנאה בזמן ובנסיבות הקשורות לבחירות.

...

משזו המסקנה, הרי הדיון בשאלת הנטל הנדרש הופך להיות במקרה זה בעל נפקות עיונית בלבד, וניתן להשאירו לעת מצוא, כאשר הטוען יעבור למצער את "מאזן ההסתברויות". משלא עלה ביד המבקש כאן לשכנע ולו ברמה של "מאזן הסתברויות" בקיומו של שוחד בחירות, ממילא – לפי הפסיקה – אין מקום להידרש לסוגיית הקשר בין הליקוי הנטען לבין השפעתו על תוצאות הבחירות (השוו: בר"ם 1847/09 שחייבר נ' בוקאעי (טרם פורסם, 9.3.09)).

בית המשפט הנכבד קמא היה מודע לקושי שבהקפדה הדווקנית על דרישות הסף הנ"ל, מקום שמדובר בהליך ערעורי, שעניינו עבירות פליליות – וביקש לאזן את הדברים כדלקמן: "סבור אני כי בשים לב לסעד המבוקש בערעור בחירות על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה בקיומן של דרישות סף בהליך המנהלי עם המערער על תוצאותיהן של בחירות. יודגש כי בכך אין כדי לחסום את הטוען לביצוען של עבירות על חוקי הבחירות מהאפשרות לפנות בתלונה למשטרה לאחר הבחירות כדי שתחקר התלונה ויבורר האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. דרך זו פתוחה תמיד בפני הטוען לביצוען של עבירות בחירות, ללא הגבלת זמן." (שם, עמ' 5).

אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית.

אזכיר לדוגמה כמה מהביטויים שהוטחו בפרי יגור על ידי בר כוכבא בפרוטוקול הדיון עצמו: "את עבריינית" (עמוד 43, שורה 36); "המצביעים שלה בכלל לא הגיעו אלא אם רוצים טובת הנאה" (עמוד 22, שורה 26).

אפנה רק לשם הדוגמה לכמה מהפרסומים שיצאו מכיוון בר כוכבא אל עבר פרי יגור במהלך תקופת הבחירות: בתגובה בפייסבוק כתב בר כוכבא "הגר לא מתאימה לנהל את היישוב אין לה שום יכולת (ואף מעבר לכך שכאן לא המקום לפרט) אני ניתקל בישיבת ועדת מכרזים ברדידות מחשבתית מצידה, פעמים אווילות ובעיקר פופוליזם" (נספח 3 לתצהיר הנתבעת).

...

בסעיף 28 להחלטה בערר נקבע כי: "נמצאנו למדים כי תעמולה שלילית גם היא תעמולת בחירות, לצורך תחולת דיני הבחירות וכי המשיב 4 [בבילו] ביצע תעמולה שלילית נגד מועמדותה של המערערת – תעמולה שהיא אסורה לפי סעיף 75(א) לחוק הבחירות לרשויות. עם זאת אני מקבל את טענת המשיבים כי לא הוכח שהמשיב 4 [בבילו], או המשיב 2 [בר כוכבא], עשו במקרה זה שימוש בנכסי ציבור, במשמעות סעיף 2א לחוק דרכי תעמולה" (התוספות בסוגריים מרובעים שלי – י"ה).

צירוף של שיקול הדעת המסור לי, הראיות שהונחו לפניי, עדויות הצדדים והרושם האישי מוביל אותי למסקנה כי כל פסיקה של כל סכום לטובת התובע תחטא לחוש הצדק וההגינות.

ההליך היה מיותר, וחרג מכל פרופורציה, ובסופו של דבר – לאחר שמיעת כל הטענות ועיון בכל הראיות – לא מצאתי כי יש מקום להעניק לבר כוכבא כל פיצוי.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

פירסום מס' 46, מיום 13.3.17, הנתבע העלה תמונה של קבוצת חרדים המעלים באש את דגל מדינת ישראל וכתב: "ראש העיר רוצה להיבחר שוב ולכן דאג לקלוט בטבריה 1,500 מישפחות של תולדות אהרון ותולדות אברהם מהזרמים ששונאים את הציונות והממסד הישראלי. יוסי בן דוד קונה את הטבריינים בהופעות ואת עובדי הערייה והמנגנון בתפקידים ובטובות הנאה כגון רכבים ואחזקת רכב. הכל כדי להגיע מאורגן ליום הבחירות בעוד שנתיים". (נפסח 41 לתצהיר התובע).

דוגמא נוספת, לגבי פירסום מס' 28, טען הנתבע כי הנהג של התובע עבד לטובתו האישית ולטובת התובע, כך למשל ביצע שליחויות משפטיות בעיניינו הפרטיים של התובע על חשבון עריית טבריה ובזמן עבודתו ובעזרת רכב השייך לעירייה.

...

מכאן, מסקנתי היא כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב לגבי הפרסומים בקטגוריה הראשונה והשנייה.

לא מצאתי מקום לדון בטענות אלו הנוגעות לפיצויים, מקום שפסק הדין נוגע אך לשאלת האחריות ולא לשאלת הנזק בשלב זה. סוף דבר: הפרסומים בקטגוריה הראשונה: בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים; ובקטגוריה השנייה:בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים- מהווים לשון הרע על פי הגדרתם בחוק איסור לשון הרע.

כך גם לגבי הפרסומים בקטגוריה הרביעית: הכוללים גידופים כלפי התובע, לא מצאתי שהם עולים לכדי לשון הרע, חרף הלשון הרדודה והמצערת שלא ראוי שאיש ציבור במעמד הנתבע ינקוט בה. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ביחס לפרסומים בקטגוריה הראשונה ובקטגוריה השניה.

סבגי גם העיד כי קבלנים שהתפקדו לליכוד ותמכו בדנינו קיבלו בתמורה עבודות במסגרת הערייה, וטען שזה היתנהלות חמורה של דנינו שיש בה טובת הנאה, קרי, תמיכה של הקבלנים בדנינו תמורת עזרה ומתן עבודות לאותם קבלנים ובני משפחתם בעיר (ראה סעיפים 34 ו- 35 לתצהירו, וכן נספחים 15 ו- 16 לתצהירו, וכן פרו' עמ' 24 שורות 26 – 27).

בשל מתן בכורה לחופש הביטוי, בהנתן שמדובר ביריבים פוליטיים, אנשי ציבור, בתקופת בחירות, מצאתי לנכון לדחות את התביעה שכנגד בגין פירסום זה. דיון בפירסום הרביעי ראשון נשוא התביעה שכנגד, פירסום שנעשה טרם מועד הבחירות, בו נרשם כי דנינו טרפד את קיומה של לישכת העסקים הקטנים באופקים, בתום קדנציה מלאה, וכי עשה זאת ממניעים כלכליים אישיים ומשפחתיים, ואף נרשם כי "המבין יבין". אני סבורה שמדובר בלשון הרע.

...

נכון שישנה פסיקה לפיה העובדה שלשון הרע פורסמה בסמוך לבחירות מעצימה במיוחד את הפגיעה והנזק שנגרמו, אולם בסופו של דבר דנינו זכה בבחירות ומשמש כראש עיר עד היום.

לסיכום התביעה העיקרית נדחית.

באשר לשכ"ט עו"ד אני קובעת כי סבגי ישלם לדנינו סך של 25,000 שכ"ט עו"ד. בקביעת הסכום לקחתי בחשבון שהתביעה העיקרית על סך של 400,000 ₪ נדחתה והתביעה שכנגד אשר הוגשה על סך של 300,000 ₪, התקבלה בחלקה, והסך הכל שנפסק בגין התביעה שכנגד היה נמוך בהרבה מהסכום שנתבע.