רקע
במועד הרלבנטי לאירוע נושא התביעה, היה התובע מנוי על לקוחות הנתבעת המפעילה "קנטרי קלאב" באום אל פאחם (להלן: "הקנטרי").
התובע טוען כי בתאריך 8.11.17 סמוך לשעה 19:50, בעת ששחה בבריכה שבתחום הקנטרי, תקף אותו אחד מבאי המקום וגרם לו לחבלה שהצריכה טפול רפואי וחופשת מחלה, ואף לטראומה נפשית לו ולבנו בן ה- 7 שהיה עמו.
טענות התובע כלפי הנתבעת הן שזו הפרה את חובתה לשמור ולהגן עליו בזמן ששהה בתחום שבאחריותה וגם סרבה למסור לו את פרטי התוקף.
גרסת התובע וראיותיו
בעדותו בפני תיאר התובע את נסיבות האירוע ,כשבתוך כך היתייחס גם לטענת הנתבעת לפיה הוא יצא מתחום הבריכה כשהיה לבוש בתחתונים בלבד וכך חשף את עצמו גם בפני נשים שהיו במקום, כך: "...אני ניכנס, רואה שבמתחם של הגברים היו נשים בשעה שזה אסור ומטעמי נימוסין ובטיחות אני מחכה עוד רבע שעה עד רבע לשמונה. אני רואה שחלק נשארות לצאת ונשארות כמה, אז אני מתחיל לישחות. במיתחם של הנשים היו ילדים שהתלוו ואסור לשהות שם משעה שבע, ואז אני רואה גבר שהיה זר לי וכנראה גם חיכה לבן שלו... אני מתחיל לישחות ואז הוא נתן לי בעיטה לראש שלי כשאני הייתי במים והוא בחוץ, הבעיטה היתה חזקה לצד הימני של הפנים שלי... הבן שלי רואה ובוכה ואני חיכיתי אצל מר אגבריה שנימצא כאן במשרד... אחר כך הם חשבו שהוא ימשיך לרדוף אחרי, הוא נשאר בתוך המיתחם שמור וזה אחד האירועים המאוד קשים שאני זוכר. לא הגשתי תלונה כי פחדתי ממנו, חשבתי שהוא ממשפחת פשע. גם לא הגשתי נגדו תביעת פיצוי. אני חושב שהמקום שהייתי מנוי שם היו צריכים לפצות אותי... אני בן אדם שמבין ערכים ומסורת. אני חיכיתי רבע שעה... נכנסתי במכנסיים של שחיה. לנשים אסור להכנס לשם. כשיש שחיית נשים אנחנו יוצאים שעה לפני.
...
מכל מקום, אני סבורה כי הנתבעת האמורה לפקח על הקפדת מנוייה על הכללים שנקבעו על ידה, היתה צריכה למנוע את כניסת התובע לשטח הבריכה אם אכן היו בו עדיין נשים כטענתו, ו/או להעיר לו על כך שהוא "מסתובב" במקום בלבוש חשוף מדי.
לכן סברתי כי מגיע לו פיצוי מהנתבעת על כך.
גם טענת מר אגבאריה ממנה עולה כי מבחינתו החזר דמי המנוי היחסיים לתובע כפוף להגעתו אל הקאנטרי "לכוס קפה", אינה מוצדקת בעיני ואני סבורה שהיה עליו לדאוג לביצוע ההחזר בעצמו, באופן מיידי, מיד לאחר שהתובע חדל מלפקוד את הקאנטרי.
סוף דבר, ולנוכח העובדה שמהמסמך אותו צרף התובע לכתב תביעתו עולה כי המנוי שלו בקאנטרי נרכש ביום 11.3.17 תמורת 2,400 ₪ והארוע ארע ביום 8.11.17 (דהיינו לאחר 8 חודשים ולא חצי שנה כטענתו), ומאחר שאני סבורה כי סכום הפיצוי אותו דורש התובע מהנתבעת גבוה מדי וטענותיו אודות הראומה ממנה סבלו הוא ובנו הקטין לא הוכחו, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום היחסי של דמי המנוי בסך 800 ₪ ולפצותו בגין אופן התנהלותה במקרה זה בכלל וכלפיו בפרט, בסכום של 1,500 ₪ נוספים.
