הנתבע למעשה הודה בפני כי ניסה להתל בתובעת, ולהסתתר תחת החברה בכדי להמנע מכיסוי חובותיו וזאת בעת שידע כי התובעת מתנה את המשך אספקת הסחורה לחברה בהמצאת "בטוחה" אישית של הנתבע , בדמות חתימה על "שטר חוב".
סבורתני כי בעת טענתו זו שמט הנתבע את הקרקע מטיעונו המקורי, כי מילא שטר חוב ריק וכי ניסים וטורי מטעם התובעת, השלים במקומו את הפרטים החסרים מאוחר יותר, טיעון עליו ביסס את הגנתו ואת בקשת ההיתנגדות מטעמו.
...
מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התנערות הנתבע מחובו כלפי התובעת, באמתלות מן הגורן ומן היקב, נראות כבלתי מהימנות בעליל, וכניסיון של הנתבע לחמוק מחוב כספי של הנתבעת אשר הודה בו , ואשר התחייב כלפי התובעת לשאת בו באופן אישי ולהיות ערב לו, נתבעת שכאמור בבעלותו, וכאמור- עסקינן בחוב אשר הוא מודע לקיומו, ואשר אינו מתכחש לו. טענות הנתבע- אם בתצהירו, אם בהתנגדותו לביצוע השטר ואם מאוחר יותר במהלך ההוכחות- הינן קלושות ובלתי מתקבלות על הדעת, וכאמור לעיל נדחות על ידי מכל וכל.
סוף דבר
משכך, ולנוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי ערבותו של הנתבע לחובותיה של הנתבעת הינה ערבות תקפה והוא חייב לתובעת מכוחה, ולכן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 564,252 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כמו כן הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט, ושכר טרחת עורך דין לטובת התובעת בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.