חתימה על טופס מס שבח תחת כפייה

במוקד התביעה דנן עומדת טרוניית התובע, כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת על כתפיהם, שעה שלא יידעו אותו טרם המכירה כי העסקה תחויב במס שבח מקרקעין ולו ידע מלכתחילה, כי הוא ייאלץ לשלם מס שבח בסכום השווה לשליש מסכום העסקה, הוא לא היה מתקשר בעסקת המכר נשוא התביעה.

בגירסה הישנה, פרק הצהרת מוכר, כולל, בין היתר, את הפסקה הבאה שסומנה ע"י הנתבע 1 כרלוונטית לעניינו של התובע, ולפיה "אני מבקש/ת פטור על פי סעיף 49 ב(1) (יש למלא סעיף הפטור המדוייק כולל סעיף רבתי וסעיף קטן) לפרק חמישי 1: פטור לדירת מגורים מזכה. (צרף טופס בקשה חתום 2988 חתום על ידך אישית. בקשה חתומה על ידי בא כוח לא תהיה קבילה). לידיעת המוכר/ת: על פי סעיף 49(א)(א) לחוק, בהיעדר בקשה לפטור ממס על פי פרק חמישי 1, יחול חיוב במס שבח". בטופס 2988, במהדורה הישנה, תחת הפרק העוסק בהצהרת המוכר, סומן כי הדירה הנמכרת לא שימשה מלאי עסקי לעניין מס הכנסה, וכי "לא מכרתי בארבע השנים שקדמו למכירה זו, דירת מגורים (או חלק מדירה) אחרת בפטור ממס שבח, וכי אין בבעלותי דירת מגורים המושכרת בשכירות מוגנת". לעומת זאת, בטופס 2988 במהדורה החדשה נמצא, כי הפרק העוסק בהצהרת המוכר עבר שינוי מהותי בתוכנו, ובין היתר, הוא כולל פרק העוסק ב-'הוראות מעבר' ולידו כתוב כי סעיף זה ימולא ע"י הנישום המעוניין להחיל עליו את הוראת המעבר לתיקון 34' לחוק, כאשר חשיבותו של הטופס העדכני הוא בכך שמתייחס במפורש למצב שבו היו קיימים חוזים קודמים והדרישה לפירוט התקופות והצורך בצרוף חוזים אלה עם פירוט נוסף לגבי מועדים נקובים בגוף הטופס.

בעניינינו, הנתבע 1 ידע על הדרישה של הנתבע 2 למחיקת הצהרת הזכאות לפטור של המוכר מחוזה המכר, הוא ידע כבר במעמד החתימה על חוזה המכר, אם לא קודם לכן, שהנכס מושכר למרפאת שיניים, הוא לא עיין כדבעי באמור בהסכם השכירות הנוגע לנכס, לא בחן את העבר של הנכס מבחינת תקופות השכרתו, היתעלם מתיקון חקיקתי מרכזי בחוק שניכנס 4 שנים לפני מועד העסקה דנן, מילא טפסים ישנים שאינם מבטאים את התיקון לחוק ואינם כוללים את השאלות הראויות להבחן עם הלקוח לצורך קבלת הזכאות לפטור ממס שבח או קביעת גובה השומה.

...

הנזק הישיר שנגרם לתובע כתוצאה ממעשיו וממחדלו של הנתבע 1, הוא הסכום שנאלץ התובע לשלם אותו בסופו של דבר לרשויות המס בסך 315,121 ₪.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה נגד הנתבע 1 בגין רשלנות מקצועית.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2 וקובעת כי לא הוכח שהאחרון התרשל כלפי התובע.

יוער, כי יש גם בנקודה זו לתמוך בפרשנות שהמועד לקביעת דו"ח סופי יהיה בסמוך לאחר סיום הפרוייקט ולא מרגע קבלת טופס 4 משאם יש להשאיר את הכספים שנה להוצאות בלתי צפויות הרי שזה לאחר סיום הפרוייקט משתשלום שכ"ט עו"ד ורו"ח ואישור מס שבח ורישום ביניין כבית משותף הם בגדר הוצאות צפויות וכעת עם סיום הדו"ח יש לשמור את הכספים להוצאות כלליות ובלתי צפויות.

בתי המשפט התמודדו עם שאלות אלו, משאם הורה כאפוטרופוס טבעי של ילדיו לא יתבע עבור ילדיו בשל כך שיחוב בסכום לאחר מכן ואם ההורה ייאלץ להחזיר להורה האחר כל סכום עודף שחויב בו במזונות הילדים מעבר למה שהוסכם ביניהם בהסכם שכל צד כלכל את צעדיו – סיכון מול סיכוי, תועלת מול הפסד וחתם על ההסכם משיקוליו שלו כדי להביא לסיום מחלוקת ולמצער לא לפתיחת מחלוקת ומשכך היה מוכן "להסתכן" תוך ויתור על אינטרסים אחרים – אזי לא תהיה כל משמעות לעובדה שמזונות ילדים הוגדלו למשל אם ההורה האחר יצטרך להשיב את הסכום העודף שהרי מדובר בסופו של דבר באותו כיס.

אומנם היו מקרים בהם בית המשפט לא כיבד סעיפי שיפוי במזונות ילדים לעומת מקרים בהם כן העניק תוקף מלא לסעיפי שיפוי בהסכמים בין בני זוג, או תחת ההסתייגות שבוטאה באופן שנידרש איזון עם טובת הילדים בדחיית מימוש סעיפי השיפוי עד אשר האישה החייבת "תעשיר" או עד שיבגרו הקטינים (אולם לא מבטלו מדיעקרא) – רצינואל שלא מיתקיים כאן.

...

אינטרסים של חתירה לחשיפת האמת ועשיית צדק מחייבים כי ככל שמצא בית המשפט כי קיימים מסמכים אשר הינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים ולא צורפו לכתבי הטענות, יורה בית המשפט על גילויים גם בהליך של סדר דין מהיר (ראו למשל תא"מ 21101-03-12 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27.10.2012)).

סיכומו של דבר, השיקול שעמד מאחורי ההחלטה שלא לחלק את יתרת הכספים בגין חשש שבשל הליכים משפטיים עתידיים נמשכים מול הקבלן, חברי הקבוצה ה"זכאים" יהפכו "לחייבים" וחלוקת כספים לאלתר תיצור קושי לגבותם בחזרה איננה שיקול לא לגיטימי אלא שיקול ענייני, גם אם בית המשפט סבור אחרת כאמור.

סוף דבר הנתבעים ביחד ולחוד (למעט נתבעים 1 ו-2) ישיבו לתובע סך של 7941 ₪ כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מחודש יוני 2021 ולסכום זה יש הוסיף סך של 43 ₪ (בהתאם לחלק של התובע לפי 0.6867%) בגין החזר לקופה עבור התרומה ששולמה.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 900 ₪ וכן הוצאות עו"ד בסך 3500 ₪.

התובעים מפנים לסעיף 4 להסכמת הצדדים מיום 4.3.15 שקבלה תוקף של פסק דין במסגרת התביעה השנייה (להלן: "הסכם הפשרה"), ובהתבסס על כך טוענים כי בוטרוס הסכים להיתקשר בעסקת מתנה חדשה עם הנתבעים בכפוף לכך כי ירשם במפורש כי הוא ישלם את המיסים החלים בגין העסקה "תחת מחאה", וכי הוא שומר על טענותיו בעיניין זה. עוד נטען בעיניין זה בסיכומי התובעים, כי לאורך כל הדרך הם הביעו היתנגדות לקבל על עצמם את חובת תשלום מס השבח, ולא ניתנה הסכמתם לכך לא במפורש ולא מכללא, לא במישרין ולא בעקיפין.

נוסף על כך, נטען בכתב התביעה ובסיכומי התובעים, כי הנתבעים סירבו לשתף פעולה ולחתום על טפסי הצהרה למנהל מס שבח על עסקת המתנה החדשה, לצורך רישומה בלישכת רישום המקרקעין, ומשכך בוצע הדיווח על ידי בוטרוס בלבד.

בנוסף, טוענים הנתבעים כי טענת האילוץ, לפיה התובעים נאלצו לשלם את המס תחת מחאה, לא הוכחה כל צורכה, אלא נטענה באופן סתמי ולקוני, כאשר התובעים לא הצביעו על נסיבות מיוחדות (בדומה לטענת העושק בדיני החוזים).

...

נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם במידה מספקת המזכה אותם בסעד המבוקש, ולא שוכנעתי כי בשום שלב הייתה סטייה מההסכמה המקורית והמפורשת לפיה על בוטרוס לשאת בכל תשלומי המיסים החלים, לרבות מס שבח.

סוף דבר השורה התחתונה היא שדין התביעה להידחות.

אי לכך, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

בעקבות זאת הוגשה על ידה התובענה שבכותרת בה עתרה לסעדים של מתן צו הקובע כי על ברזני להמציא לה אישורים משלטונות מס שבח שאין חובות בגין העברת זכויות הבעלות במניות, לרבות קנסות, ריבית והפרשי הצמדה; צו מניעה הקובע כי כל עוד לא הוסדרו אישורי המס לא יעברו זכויות הבעלות במניות לידי ברזני וככול שלא יומצא לה אישור המס במועד שייקבע, עתרה למינוי כונס נכסים לצורך כך. המבקשים לא חלקו על כך שזכויות הבעלות במניות טרם הועברו לברזני.

המבקשים טוענים כי חרף האמור, המשיבה סירבה לחתום על טופסי העברת המניות כל פעם בתירוצים שונים.

לידיעתך הסכם שומות זה נעשה תחת גילוי מסמכים מוגבל שהיו ברשותנו ועל סמך הסכם בין הצדדים משנת 2011.

אוסיף כי ממילא רו"ח כהן, שהוא הגורם המקצועי האמון על נושא תשלום המס, העיד כי אין הוא רואה התכנות להתממשות תרחיש בו תיאלץ המשיבה לשאת בתשלום מס נוסף.

...

נוכח עיתוי בו הוגשה הבקשה (בסוף הדיון) ובשים לב לכך שהבקשה לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי, איני מוצאת לדון בה לגופה והיא נדחית על הסף.

לפיכך איני סבורה כי קיימת הצדקה לסילוק הבקשה על הסף, והבקשה בעניין זה נדחית.

התוצאה היא אפוא, שניתן למבקשים סעד של סנקציה על תנאי אשר תיכנס לתוקפה ביום 15.10.20.

מאחר שהנתבע חתם במשרדו של ב"כ, חתימה שאומתה ע"י עו"ד דן שריזלי, על הצהרת מס שבח למכירת זכות במקרקעין ביום 06/03/02, והואיל ובעדותו טען הנתבע כי במועד זה שהה בחו"ל ולאור העובדה שהחוזה נחתם במועד זה, המסקנה היחידה העולה מכך לשיטתו של התובע היא כי הצהרת המש"ח נחתמה ע"י הנתבע והקונה, עובר לנסיעתו של הנתבע לחו"ל וככל הנראה במהלך חודש ינואר 2002.

באשר למחיר שבו נמכרה הדירה, מר יורם יחזקאל והנתבע נשאלו על כך ארוכות ומעדותם הסתבר כי הדירה נמכרה במחיר נמוך בשל אילוצים כלכליים שהובהרו על ידי הנתבע בחקירה הנגדית: ש.בטופס כתב ההיתחייבות להזמנת שירותי תיווך בלעדיים שנחתם ביום 29.10.2001 דרשת עבור הדירה 230,000 $? ת. אמת.

עולה מהמקובץ שעו"ד דן שריזלי שאישר לשלטונות המס בטופס המש"ח כי העסקה נעשתה ביום 6/3/02, לא כתב בשום מקום בטופס המש"ח שזה נחתם על ידי המוכר (הנתבע) ביום 6/3/02.

בשל חוסר רצונה להעיד נאלץ בית המשפט להוציא תחת ידו החלטה, שנמסרה לגב' ורדי, שאם לא תתיצב לעדות בבית המשפט, תובא בצו הבאה.

...

בית המשפט זכאי להתערב בשיעור ריבית עונשית כזה ולכן נראה לי נכון וצודק במקרה שמסקנתי בדבר החבות לא תיתקבל לחייב את הנתבע לשלם 3% מהסך של 730,980 ₪ = 21,929 ₪ + מע"מ ויש להצמיד סכום ולהוסיף לו ריבית חוקית מיום מכירת הדירה 6/3/02 ועד לתשלומו המלא בפועל.

סיכום התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות משפט עליה יתוסף שכר טירחת עורך דין בשיעור של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.