עוד הוסכם כי ההורים יהיו רשאים לפנות לעמידר במהלך תקופת השכירות החוזית בבקשה לרכישת בעלות ו/או חכירה ו/או זכות דיירות מוגנת בנכס, אשר תוגש רק אם תבוטל ההכרזה על ייעוד הקרקע שעליה מוקם הנכס (לצרכי כביש או דרך), ובקשתם תועבר לדיון בפני הועדה המתאימה במנהל מקרקעי ישראל (כשמו אז) ויוחלט בה על פי הנהלים ובהתאם לשיקול דעת הועדה (להלן: "הסכם הפשרה") (ראו נספח 3 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת).
הנתבע אף אישר כי בהתאם להסכם השכירות שנחתם עם התובעת בהמשך להסכם הפשרה, זכות השכירות נתונה להוריו בלבד, כך להלן:
"ש: זה מייל תשובה של כרמלית אבי נערי ... היא אומרת לך מפורשות "הסכם השכירות הנו בין הצדדים חברת עמידר לאדונים הנכבדים סופר דוד ויהודית (לך אין זיקה לנכס)".
ת: ידוע.
כן נקבע, כי במקרה שהצדדים ביקשו לקבוע קשר של שכירות אין להניח שאומד דעתם היה ליצור היתקשרות לצמיתות משום שהתקשרות מעין זו, אף אם היא תקפה, אינה יוצרת קשר של שכירות: "הוראה בחוזה – בין מפורשת ובין משתמעת – המתפרשת כהוראה הקובעת קשר חוזי לצמיתות שוללת מהחוזה את אופיו כחוזה שכירות" [רע"א 1784/98 עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אליעזר מנדה ז"ל, פ"ד נג(4) 315 (1999), פסקה 2 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק].
במסגרת הדו"ח נרשם: "היה הסכם פשרה עם דוד סופר, והוא חתם על חוזה שכירות לא מוגן, בשלב מסוים הבן שלו מאור סופר פלש ליחידה הנ"ל. הנכס מוחזק ע"י מאור סופר בלי שום חוזה.." (נספח 6 לתצהיר מר דחאברה).
...
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך של-120,585 ₪.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך של-1,100 ₪ בגין כל חודש החל מיום 01/01/2024 ועד לפינוי בפועל של הדירה על ידו.
בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכול כולל של- 1,000 ₪, וכן שכ"ט עורך דין בסכום כולל של- 15,000 ₪ (כולל מע"מ).
