כפי שיובהר להלן הצדדים חלוקים על פרשנותו והקף תחולתו של הסכם זה.
ביום 29.3.2011, כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם הרכושי, נישאו הצדדים בנישואין אזרחיים בקפריסין.
בית המשפט קבע, איפוא, כי לא רק שבשעת חתימת ההסכם טרם גיבשו הצדדים דעתם להנשא, אלא שגם מבחינה אובייקטיבית לא היתה כל התכנות לנישואים ביניהם, והדגיש כי הפסיקה, אשר הגמישה את התנאי של צפיית הנישואין, ציינה כי הצפייה לנישואין צריכה להיות ברורה וודאית וקרובה למועד עריכת ההסכם.
ציפיה שכזו אין בהסכם שלפנינו, שהרי על פניו בני הזוג עשו את ההסכם לתקופת חייהם כידועים בציבור ולעת עשייתו לא חשבו כי יינשאו זל"ז. שנית, הגישה בפרשת רודן ודומיה מכוונת להסכמי ממון שנחתמו בין בני זוג נשואים במהלך נישואיהם, שתוכנם עונה להגדרה של הסכם ממון, שלא הוגשו לאימות ולאישור, כשבן הזוג הטוען לאי תקפותו של ההסכם נהנה מפירותיו, מפירות ההסדר שבוצע.
...
***
אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות הערעור אחר שמצאנו כי עיקרו מתייחס לקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, קביעות שאנו מוצאים לסמוך ידינו עליהם.
יתר על כן, אנו מסכימים עם קביעותיו ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא אחר שלא מצאנו כי נפלה בהן כל טעות שבחוק.
אנו מקבלים את מסקנת בית משפט קמא כי בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי בעת חתימת ההסכם ואישורו צפו הצדדים את נישואיהם בעתיד הקרוב, נוכח המניעויות השונות שעמדו לפניהם בקיום נישואין, והכל כפי שפורט לעיל בנימוקיו של בית משפט קמא.
בנדון, כפי שמצא בית משפט קמא אף אנו סבורים כי תוכנו, אופיו, מהותו ותכליתו של ההסכם הרכושי שנחתם בין הצדדים נועד אך ורק לאותה תקופה בה יחסיהם הם בגדר יחסי ידועים בציבור עוד בטרם נישאו בפועל ובטרם נולדו ילדיהם המשותפים, אופיו של ההסכם הוא של ידועים־בציבור, אם כן אין לו כל שייכות לחוק יחסי ממון ולא ניתן לאמת אותו בהתאם לחוק זה, וכפי שהובהר בעניין עמ"ש (מחוזי י-ם) 26693-04-13 הנ"ל:
"...הימצאותן בהסכם של הוראות המתייחסות למצב ששרר בעת כריתתו, בו הצדדים חיו כידועים־בציבור, מונעת לראות במסמך הסכם ממון הניתן לאישור או לאימות לפי חוק יחסי ממון. מניעות זו אינה נובעת רק מפרשנותו הטכנית־מילולית של החוק, אלא מקפלת בתוכה גם הצדקות ענייניות. ראשית, אין להלום מצב בו כותרת הניתנת על פי חוק להסכם מסוים ("הסכם ממון") תקפה רק לגבי סיטואציה אחת המוסדרת בהסכם (נישואין) ובטלה לגבי סיטואציה אחרת הנדונה באותו הסכם (חיים משותפים בלי נישואין).
מעבר לכך, אף בפן העובדתי שוכנענו, כפי מסקנת בית משפט קמא, כי הצדדים התכוונו לרכוש את הדירה יחדיו כדירה המשותפת להם, עניין העולה מעצם עריכת טיוטות הסכם הרכישה על שם שני הצדדים כרוכשים משותפים, ועדותו והבהרתו הברורה של עורך ההסכם, כי אך ורק בשל מניעה טכנית הנובעת מאזרחותה הזרה של המשיבה הוחלט בסופו של דבר, בעצתו, לא לציין את שמה כרוכשת.
כך שוכנענו כי כספי רכישת הדירה, שנרכשה כאמור, במהלך נישואי הצדדים, היו מכספים המשותפים לצדדים – הן אלו המצויים בחשבון המשותף והן סכומים שהשתכרו במהלך הנישואין, וכי לא הוכחו כלל וכלל טענות המערער כי מדובר בכספים השייכים לו בלבד.
מכלל האמור מצאנו כי דין הערעור להידחות.
