חתימה על הסדר טיעון כהשתק במשפט אזרחי

בהליך הפלילי ניתן גזר-דין שהשית על הנתבע קנס בסך 2,500 ₪, חתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪ להמנע שנתיים מיום מתן גזר-הדין (26.5.2016) לעבור עבירה על סעיפים בהם הורשע, וצו איסור שימוש מותלה למשך שנים-עשר חודש; נקבע כי אם לא יתקבל היתר תוך פרק זמן זה, אזי יכנס צו איסור השמוש לתוקפו (להלן גזר-הדין בהליך הפלילי).

להכרעת-הדין וגזר-הדין שניתנו בהליך הפלילי יש משמעות ראייתית בהליך דנן; הם מכוננים פסק-דין פלילי מרשיע כמשמעו בסעיף 42א(א) בפקודת הראיות, שמורה כך: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". מדובר בהסדר שנועד לאזן בין הרצון למנוע כפל הליכים ולייצר הכרעות שיפוטיות סותרות באותם עניינים עובדתיים לבין הצורך למנוע עוות-דין ופגיעה לא מידתית בזכויותיו של מי שלא היה צד להליך הפלילי ולא ניתן לו יומו בבית-משפט טרם קביעת ממצאים ומסקנות בעניינים שעמדו להכרעה בהליך הפלילי.

לצרכי סעיף 42א בפקודה, אין הבדל בין פסק-דין פלילי מרשיע שניתן לאחר בירור עובדתי ושמיעת עדים לבין פסק-דין שניתן לפי הודאת הנאשם ואפילו בגדריו של הסדר טיעון; גם במקרה כזה – ואף אם ניתן פסק-הדין הפלילי ללא התייצבות הנאשם, תהיינה עובדות כתב-האישום בגדר 'ממצאים' בהליך אזרחי מאוחר יותר [ע"א 71/85 'אריה' חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327, 332-331 (1987)].

בהליכים שהתנהלו בין הנתבע לבין צדדים שלישיים שאינם התובעים אין כדי להוכיח את עילתם של התובעים בהליך הנוכחי; הם אינם מכוננים השתקי עילה או השתקי פלוגתא ואינם פוטרים את התובעים מנטל השיכנוע בהתייחס לכל אחד מרכיבי עילתם.

...

התביעה שכנגד נדחית כולה.

ניתן אפוא פסק-דין שמחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, כלהלן: א. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 30,000 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.8.2016) עד יום פסק-הדין.

ג. הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות ההליכים בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ), שניהם בערכי יום פסק-הדין.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 11304-06-12 YIGAO ואח' נ' מדינת ישראל ואח' בע"ק 16439-05-13 YIGAO ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ לפני כבוד השופטת הבכירה ריבה ניב התובעים: .CUI YIGAO ו-12 אחרים ע"י ב"כ עו"ד צבי ריש הנתבעים: 1. מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אורנה פורגש, פמת"א (אזרחי) 2 . ויקטוריה שירותים פינאנסיים בע"מ 3. טרנסקו שירותים בנלאומיים בע"מ 4. משה (זזה ) ממיסטבלוב כולם ע"י ב"כ עו"ד רועי שובל פסק דין

באשר להמנעות המדינה מלזמן את התובעים קודם לחתימה על הסדר הטיעון עם זזה, טוענים התובעים כי זו לא נבעה מחוסר תשומת לב או אי ידיעת החוק, שהרי בהסדרים אחרים באותה פרשה, (אוחנה, מגן ואלעד), שנוהלו על ידי אותה פרקליטה, ניתנה לטוענים לזכות קניינית בתפוס האפשרות להשמיע את טענותיהם בהליך הפלילי.

עוד טוענים הנתבעים כי לא ניתן להסתמך על ההחלטה להשבת תפוס, שקביעותיה אינן מהוות מעשה בי-דין לתביעה זו, ואינן יכולות להוות אף השתק פלוגתא, בפלוגתא זו או אחרת, בהינתנן על ראיות לכאורה, שאינן נבחנות במשקפי קבילות ו/או משקל.

התרשלות המדינה באי התקנת תקנות המיועדות לפקח על לקוחות נותני שירותי המטבע, היתנהלותה הרשלנית של המישטרה עובר לפשיטה, היתעלמות מהראיות הרבות שהיו בידי המישטרה המוכיחות כי הכספים התפוסים שייכים לתובעים, העיכוב המכוון בהשבת הכספים עפ"י החלטת בית המשפט, הסדר הטיעון שנחתם עם זזה והמנעותה המכוונת של המדינה מלזמן את התובעים לשלב גזירת הדין ועוד- כל אלו מלמדים, לשיטתם, על התרשלות, אם לא פעולה בזדון.

...

הנני דוחה דרישת תשלום זו. אובדן ימי עבודה בכל הנוגע להליך הקודם, כבר קבעתי כי איני סבורה כי יש לחייב מי מהנתבעים בגינו, לרבות אובדן ימי עבודה.

הנני דוחה אף רכיב זה. כך גם לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בפיצויים עונשיים, הנקבעים לעיתים רחוקות ובנסיבות מיוחדות- בלבד.

התובעים ישלמו למדינה הוצאותיה בסכום של 50,000 ₪.

יש לדחות טענת בנגייב לפיה מבקש למעט מהודעתו עובר להרשעתו שכן כלל לא אולץ לחתום על הסדר הטיעון וברי כי נרשמה בפרוטוקול הדיון הודאתו המפורשת כדלקמן: "מבקש לחזור מכפירה. כתב אישום המתוקן הוסבר לי ואני מודה בו. אני מבין שיש הסדר לעונש וידוע לי שבית המשפט אינו כפול בהסדר הטיעון" (ר' נספח ב' בעמ' 152 , שו' 24-26).

משכך הוא מושתק מלהעלות טענות סותרות.

למעלה מן הצורך, יצוין כי עולה תמיהה בנוגע לטענת בנגייב כי הודה במעשה, אך בשל "לחץ של בית המשפט, נסיעות, טרטורים, לחץ של עורכי דין לסגור את התיק" (עמ' 66 ש' 23 לפרוטוקול), זאת הן לאור הודאתו המפורשת מפיו והן מתוך דברי בא כוחו שם בטיעונים לעונש המציין את שיקול הדעת אשר הוביל להסדר הטיעון עת ברי לנאשם כי הודאתו תהווה בסיס לחיובו בהליך האזרחי דנן:"..בית המשפט יודע שיש הליך אזרחי מקביל, המתלונן תבע את מדינת ישראל על רשלנות. מדינת ישראל הגישה הודעת צד ג' כנגד הנאשם. יש סיכוי כרגע בעקבות נטילת האחריות שלו שיקחו את הכרעת הדין וגזר הדין והמתלונן ישתמש בה כראיה להוכיח לפחות את עצם העובדה מי עשה את המעשה, לכן אני חושב שזה שיקול חשוב שיש לקחת בחשבון, שישנו הליך אזרחי שסיומו של ההליך הפלילי תורם לו. עו"ד צינמן המייצג אותו בהליך האזרחי ממתין לנו, הם נמצאים בשלב תצהירי עדות ראשית." (ר' בת"פ 9046-02-14 ,שם בעמ' 156 לפרוטוקול , שו' 26-32 ).

...

בסיכומי תשובה, הוסיפה וטענה המדינה כי במסגרת כתב ההנה להודעת צד ג', לא טען כלל בנגייב הנתבע כי המדינה התרשלה, לפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך דין הטענה להידחות.

טענת הנתבע כי לא יכול היה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור היות והתביעה סולקה נגדו במסגרת החלטה מיום 13/3/17, דינה להידחות, שכן הנתבע לא העלה את הטענה במהלך 8 הדיונים שהתקיימו, עובר ליום 13/3/17 ואף לא הגיש בקשה במסגרת הדיון בהודעת צד ג' מטעם המדינה כנגדו אשר נותרה בעינה.

העיקרון האמור כי מעילה בת-עוולה לא תצמח עילת תביעה חל בנסיבות המקרה דנן במלוא משמעותו, דהיינו אף לו הוכיח טענתו כאמור, עדיין יש לשלול מהמעוול סעד, מתוך העיקרון לפיו אין חוטא יוצר נשכר ומתוך הרצון שלא לאפשר למעוול ליהנות מפרי חטאו, בנסיבות קיצוניות כגון דא. האמור הינו בגדר קל וחומר עת בנגייב לא ביסס כלל את טענתו בדבר רשלנות המדינה ולמצער אשם תורם מצידה לקרות הנזק , מעבר לטענה בעלמא ומכאן כי על טענתו זו להידחות.

בנוסף מקובלת עליי טענת המדינה בסעיפים 30-31 לסיכומיה, לפיה בנסיבות המקרה דנן חובת הזהירות שלה הינה כלפי הקורבן ולא כלפי העבריין, משהורשע בעבירת התקיפה ומשכך אין מקום לקבל את טענת בנגייב כי המדינה התרשלה כלפיו או למצער נושאת באשם תורם לחלק מן הנזק.

אשר על כן, התוצאה היא מתקבלת ההודעה לצד ג' במלואה כנגד הצד השלישי, קרי הודעת המדינה לבנגייב לחייבו במלוא סכום הפיצוי אותו שילמה לתובע.

חרף האמור, כך על פי כתב התביעה, התברר לתובע, כי בטרם החתימה על ההסכם וכבר בתאריך 09/08/2016 הוגשה נגדו תלונה במישטרה על ידי קצין הבטחון של הטכניון, באמצעות נציגת החברה - הנתבעת 3.

על בסיס הסדר טיעון ניתן גזר דין בהליך הפלילי בתאריך 08/11/2018.

על כן, לצורך הכרעה בטענה זו יש לבחון בקפידה את העילות שבכתב התביעה שכנגד ואחר שעשיתי כן, בזהירות הנדרשת, ומבלי לקבוע מסמרות בעיניין נוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, נראה כי העילות בכתב התביעה שכנגד הן נזיקיות המסורות לסמכותו של בית המשפט האזרחי (ראו: רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (ניתן ביום 14.10.2015).

ויצוין, כי בבקשה דנן, המבקשים לא פירטו בצורה מספקת את הנזק הראייתי הנטען וכן לא נימקו כיצד מצבם הורע ולטענותיהם אלה אדרש, במידת הצורך, בהמשך הליך זה. מעשה בית דין: בהקשר זה המבקשים מפנים להליך הפלילי שבו נקבע כי התובע שילשל לכיסו כ- 17,000 ₪ ממעסיקו במירמה, ומבקשים לראות בו מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

...

עשיית עושר ולא במשפט/ היעדר פירוט של עילה: די לי בפירוט שקיים, למצער, לשלב הנוכחי בו עסקינן כדי להביא למסקנה כי לא ניתן לשלול קיומה של עילת תביעה.

לסיכום, כפי שצוין, סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי שיש להפעילו בזהירות רבה, רק במקרים בהם ברור כי בשום אופן התובע לא יכול לזכות בסעד שהוא מבקש על יסוד הטענות שבתביעתו.

התוצאה: נדחית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

לעניין כתב האישום שהוגש כנגד ברונר, טענו הועדה המקומית והעירייה כי בסופו של ההליך ברונר הורשע על פי הודאתו וזאת במסגרת הסדר טיעון.

לטענת ברונר, עת מדובר בבקשה להכרה בחסינות נטל ההוכחה בדבר התקיימות התנאים למתן חסינות מוטל על מגיש הבקשה, וזאת בהתאם לכללי המשפט האזרחי.

מכאן, בהעדרו של תצהיר כדין ברונר מושתק מלטעון טענות כנגד התצהיר שצורף להודעת החסינות.

כמו כן, לעניין טענתו של ברונר כי זייברט סרב לחתום על פירסום ההקלות, לאחר החלטת ועדת הערר מיום 21.5.2014, ברונר אישר בחקירתו כי בסופו של יום זייברט חתם על מיסמך ההקלות, ובנגוד לנטען על ידו בכתב התביעה לא ידע ברונר להגיד מהו המועד שבו ברונר חתם על ההקלות, כך שלא הוכח כי רק לאחר פסק הדין בעתירה המנהלית שהוגשה על ידי ברונר, חתם זייברט על ההקלות.

...

בשולי החלטתי יצוין כי במסגרת כתב התביעה (ר' סעיף 60 לכתב התביעה) טען ברונר כי מטרתה של תביעה זו היא להביא לכך שזייברט ייעתר לבקשתו להיתר בנייה: "לסיכום, ועדת הערר, הן בעבר והן עתה, חייבה את הנתבעים להוציא לתובע היתר בנייה. האמון על חתימת ההיתר הוא אך ורק הנתבע 1, בעבר הנתבע 1 נמנע מלעשות כן וכמו"כ מסרב אף הפעם להישמע לועדת הערר ולהוציא היתר. אם כן, המענה היחיד שנותר לנתבע הוא באמצעות הגשת תביעה זו באופן אישי כנגד הנתבע 1, לאחר שכב' בימ"ש יקבע בין היתר כי לא מתקיימת לנתבע 1 חסינות, שאם לא כן התובע עלול למצוא עצמו נגרר לדיונים משפטיים ארוכים ומתישים מול הנתבעים 2-3 שעה שהנתבע 1 מרשה לעצמו להמשיך ולהתנכל לתובע". [הדגשה במקור ד.ח] הלכה למעשה, ומבלי שיהיה בכך כדי להכריע בטענות גופם, הרי שיש בכך לכאורה הודאה מצד ברונר כי כל מהותה של תביעה זו היא ניסיון להפעלת לחץ על זייברט כדי שישנה מהחלטותיו ו"יחסוך" לברונר את הצורך לנקוט בהליכים משפטיים.

סוף דבר אשר על כן, דין הודעת החסינות להתקבל במלואה.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית, בהתאם לאמור בסעיף 7ג(ב) לפקודת הנזיקין.