חשיפת פרטי גישור בפני בית המשפט בהסכמה

לא למותר לציין ולהדגיש כי במקרה דנן אין מחלוקת כי התובע שבפני לא וויתר על סודיות הליך הגישור ועל סודיות המסרונים שבינו לבין הנתבע שהוחלפו במסגרת הליך הגישור , דנן אותם טרח הנתבע לחשוף במצורף לתצהיר שנתן לבקשת גרושתו של התובע לבית משפט לעינייני מישפחה ! 5.7 שמירה על הסודות ודיסקרטיות – אינטרס הצדדים לגישור ואנטרס הציבור הנזקק לשירותי מערכת המשפט – השמירה על סודיות המידע שמוסר צד לגישור למגשר – אינה אינטרס של הצד לגישור מוסר המידע למגשר בלבד.

5.8 באשר לחשיבות הפרטיות/הסודות לחברה עצמה - אפנה לספרו של מ' בירנהאק, [מרחב פרטי] הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה, תשע"א – שם בע"מ 120 – 121 נאמרו הדברים הבאים (ההדגשות לא במקור): "הצדקות אחרות לזכות לפרטיות אינן מיתמקדות בפרט לבדו אלא בפרט הנתון בקשר עם אנשים אחרים. כלומר במערכת חברתית. הטענה כאן פשוטה ואינטואיטיבית: מערכות יחסים מסוימות זקוקות לתנאי רקע של פרטיות שיאפשרו את מימושן המיטבי... הקשרים המצריכים פרטיות הם בראש וראשונה יחסי זוגיות וחברויות אישיות, אבל גם קשרים רפואיים שונים (רופא – מטופל, פסיכולוג – מטופל) או קשרים המושתתים על יחסי אמון (עורכת דין – לקוח, עתונאי – מקור). במקרים אלה המשפט מאפשר גם לצדדים זרים ליצור אמון באמצעות הסכם שתוכנו חובת סודיות וזו מגובה בכלל המשפטי הקובע כי הפרת ההסכם היא פגיעה בפרטיות". ועל דרך ההקש והגזירה השווה דברים אלה כוחם יפה בעוצמה שאינה פחותה גם בהתייחס להליך הגישור! באשר לחשיבות שמירת הסודות אפנה גם אל דברי כב' הש' י' עמית, בשבתו בבית המשפט המחוזי במסגרת תא (חי') 995/05, שם נדונה סודית בקשר טפולי - פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 30/11/2006) שם נקבע בזו הלשון _ההדגשות אינן במקור) – "הדיסקרטיות והסודיות היא אבן הבסיס של הקשר הטיפולי, מעין אקסיומה ביחסי מטופל-מטפל, אמון שהוא הכרחי כדי שהמטופל יסכים להחשף בפני המטפל, והחשיפה בתורה, הכרחית לשם איבחון והתערבות טיפולית". ולענייננו מקל וחומר יחול כלל זה גם על הליך גישור ומגשר שהרי מגשר הוא בין בני זוג מסוכסכים בבחינת סיכסוך בתוך המשפחה.

...

מהכלל אל הפרט : לענייננו לעניין הפרת סודיות החלה על הליך גישור כאמור על ידי המגשר, מסקנתי היא כי נסיבות הפרת הסודיות , על דרך מתן תצהיר על ידי המגשר , המופנה על בית המשפט לענייני משפחה שדן בסכסוך בין התובע לגרושתו ,אליו צירף חילופי תכתובות עם התובע – הצד לגישור בפני, בהחלט מעידות על כוונה לפגוע בתובע בהתנהלותו המשפטית מול גרושתו.

במקרה דנן יש מקום במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט ,להתייחס לפיצוי הסטטוטורי על פי חוק הגנת הפרטיות ולכפל פיצוי סטטוטורי מכח חוק זה בשל ה"כוונה לפגוע" שהייתה בהפרת חובת הסודיות מסקנה אליה הגעתי כפי שנימקתי מעלה .

באשר לפיצוי במקרה של "כוונה לפגוע" קובע סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות (הדגשה שלי – כ.ל.)) – "במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק". העובדה שהנתבע פעל ביודעין ובמכוון עת חתם על תצהיר וצירף אליו מסרונים שקיבל מהתובע במסגרת הליך הגישור מעידה על התנהלות שלא בתום לב, מביאה למסקנה על פיה יש לחייבו בפיצוי מוגבר.

בנוסף, התובע טוען שבשיחות הנ"ל, הנתבעת פירטה מידע נרחב אודות ענייניו האישיים, המצויים בחיסיון על פי חוק הגנת הפרטיות, שכן היא חשפה בפני מר לוי את פרטי הליך הגירושין אותו ניהל התובע עם אישתו לשעבר, תוך שהיא מכפישה ומאשימה את התובע בחטיפה, גניבה, מעשי נוכלות ורמייה ובהמשך אף בשימוש וסחר בסמים וזנות.

לטענת הנתבעת, התובע חשף בפני מר לוי פרטים אודות הליך חסוי שהתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה, ובקש ממנו לדלות מידע מהנתבעת ולהקליט אותה.

לטענת הנתבעת, מר לוי פנה אליה במטרה לפייס ולסיים את הסיכסוך בין התובע ואישתו וכך יש לראותו, כמגשר אף אם לא מדובר במגשר פורמלי שמונה על ידי בית משפט או בהסכמת הצדדים.

לכך אוסיף ואציין כי אין המדובר בהליך גישור אליו הופנו הצדדים על ידי בית המשפט או לחילופין בהליך גישור מוסכם בין הצדדים בפני מגשר מוסמך ולטעמי, הניסיון להיתלות בהגנת סעיף 13(5) לחוק, הנו מלאכותי ומאולץ בנסיבותיו של העניין.

...

אשר על כן הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענות הגנתה של הנתבעת כנגד פרסום לשון הרע כלפי התובע ואני קובעת כי שיחותיו של מר לוי עם הנתבעת לא היוו חלק מהליך גישור, מר לוי לא מונה כמגשר מטעם מי מהצדדים ולא הציג עצמו ככזה ועל כן אין תחולה לסעיפים 13(5) ו- 13(7) לחוק.

בשים לב למכלול השיקולים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יהא נכון וראוי לפסוק לתובע, פיצוי בסך כולל של 30,000 ₪ (15,000 ₪ בגין כל פרסום) בגין עוולת לשון הרע.

סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪, בשל פרסום לשון הרע בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק.

מעבר לכך, אף אם הוצגו מסמכים, בחר הנתבע לחשוף בפני התובעת מסמכים המעידים על חובות והלוואות בלבד.

לדברי רו"ח, התובעת והנתבע משכו כספים לצרכים פרטיים מן החברה (עמ' 37 ש' - 28 ).

אין, ולא ניתן, לייחס לנתבע העידר ידיעה על הנסיבות שבעטיין נקלעה החברה למצב זה. הליך הגישור וגיבוש ההסכם בהסכמת הצדדים, העידה המגשרת בפני בית המשפט, בכל הנוגע להליך שהתנהל בפניה.

...

סבורני, כי הצדדים אכן הכירו את המגשרת היכרות מוקדמת על רקע עסקת רכישת בית א, וכי התובעת אכן נפגשה עמה ביחידות, בניגוד לדבריה.

סבורני, כי הנתבע ליקט מידע סלקטיבי אודות החברה, בניסיון להעצים את תמונת חובותיה, ללא הנתונים המשלימים אודות הכנסות החברה.

בשעה שהשליטה על הנתונים הנוגעים לחברה מצויה הייתה כל כולה בידי הנתבע, ואף רו"ח מטעם החברה הודו כי מעולם לא פנתה אליהם התובעת בעניין זה, והתובעת נתנה אמונה בנתבע ובמצג שהציג לה, מצאנו כי התובע ניצל אמון זה, ובחר לנהל מו"מ בחוסר תום לב עם התובעת, תוך שהוא מדגיש את חובות החברה, אולם מעלים את רווחיה.

בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה כ: "כל אדם שאינו מעשן שנחשף לעישון פסיבי (של סיגריות ו/או כל מוצר טבק אחר הנועד לעישון) במהלך שהותו במיתחם 'מסוף סבידור', בתל אביב (להלן גם: "המסוף"), וזאת החל מפתיחת המסוף המחודש בחודש נובמבר 2017 או במועד סמוך לכך, ועד למועד הגשת התובענה הייצוגית לאחר אישורה" הצדדים ניהלו הליך גישור בפני כב' השופטת בדימוס אורית אפעל גבאי.

תגובת המבקש לבקשה המבקש ציין כי הוא מותיר את ההכרעה במחלוקת לשיקול דעתו של בית המשפט, יחד עם זאת ציין כי לטעמו יש ליתן בסוגיה זו משקל להסכמות המקוריות של הצדדים כפי שגובשו במסגרת הליך הגישור.

יישום האמור לעיל בעיניינו מוביל לכדי מסקנה כי אין מקום להסתמך על טענותיהן של המבקשות 6-2 בדבר הסכמות שהיו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור וזאת לעניין חבות המשיבה 1 בהוצאות הכלכליות, בפרט לאור העובדה כי המשיבה 1 מיתנגדת לחשיפת פרטי הליך הגישור.

...

יישום האמור לעיל בעניינו מוביל לכדי מסקנה כי אין מקום להסתמך על טענותיהן של המבקשות 6-2 בדבר הסכמות שהיו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור וזאת לעניין חבות המשיבה 1 בהוצאות הכלכליות, בפרט לאור העובדה כי המשיבה 1 מתנגדת לחשיפת פרטי הליך הגישור.

מבלי להידרש לנטען בדבר אי אילו הסכמות במסגרת הליך הגישור הרי שאף מעיון בבקשת הצדדים לאישור הסדר פשרה עולה כי דין טענות המבקשות 6-2 להידחות.

איני סבור כי ניתן לקבל פרשנות זו. סוף דבר דין בקשת המבקשות 6-2 להידחות.

לטענת הנתבעים, בעוד שהנתבעת 1 חתמה על ההסכמים עבור הרוכשת, מ.פ.ר. העתידית שטרם הוקמה (ואשר הנתבעת 1 היא בעלת מניות בה) ואשר לימים נכנסה כרוכשת לכל דבר ועניין ואף הוגדרה על ידי המוכרים כך, הרי שהנתבע 2 כלל לא חתום על הסכמי רכישת המניות ואינו ערב להן, זאת למעט לעניין התחייבות ספציפית לקבלת הסכמת בנק המזרחי לשיחרור המוכרים מערבותם, עניין אשר על פי הנטען, כלל לא נכלל במסגרת התביעה.

לבסוף טוענים הנתבעים כי דין התביעה להדחות על הסף גם מחמת העדר עגון לרכיביה הכספיים של התביעה; ניסיון לחשוף פרטי הליך גישור חסוי ולהסתמך עליו, באופן המהוה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב וניקיון כפיים.

לטענת התובעים, הנתבעים רשאים כמובן לחלוק על סכום ההלוואה או עצם העמדתה אולם אין בכך לשלול מהתובעת 6 את זכותה החוקתית להביא טענותיה בפני בית המשפט ולבררן כדבעי.

...

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי כתב התביעה, כפי שהוא מנוסח כיום, אינו מגלה עילת תביעה מבוססת דיה ביחס לנתבע 2 ובפרט כשהדברים נבחנים על רקע הבקשה לצירופה של מ.פ.ר. כנתבעת נוספת בהליך.

לבסוף אציין כי לא ראיתי לקבל את טענת התובעים לפיה דין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להימחק על הסף מחמת אי קיום החובה הקבועה בתקנה 45(ד) לתקנות בעניין פנייה מוקדמת ומסירת הודעה על כוונת הגשה בקשה בעניין, זאת לנוכח המפורט לעיל והמשמעות הנובעת מהותרת כתב התביעה בנוסחו המקורי.

סוף דבר כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 ימים ובכפוף לתשלום הוצאות הנתבע בשל הצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן, בסך של 5,000 שח, ללא תלות בתוצאות ההליך.