חשיפת מהות חומר חסוי בהליך משפטי

התעודה מורה כדלקמן: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 ולאחר שעיינתי בהמלצת שירות הבטחון הכללי מיום 9.8.17 ובחוות דעת היועץ המשפטי למערכת הבטחון שהמליץ לאשרה, הנני מביע בזאת את דעתי, כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לנאשם בכתב האישום הנ"ל כמפורט להלן, אשר נאספו או שנרשמו בידי שירות הבטחון הכללי וסווגו כחומר חקירה שלגביו עומדת לנאשם זכות עיון לפי סעיף 74(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, עלולה לפגוע בבטחון המדינה:

לטענתה, גם רשימת חומר החקירה החסוי כפופה לחיסיון, שכן לא ניתן למוסרה מבלי לחשוף את טיבו ומהותו של החומר החסוי, ובכך לאיין, הלכה למעשה, את תעודת החיסיון.

הוראתו המפורשת של הסעיף מלמדת כי על אף החשיבות הרבה שיש לייחס לגילוי חומר החקירה לנאשם לצורך מימוש זכותו להליך הוגן, אשר בעטיה יש לגלות לנאשם גם את "רשימת כל החומר שנאסף או שנירשם בידי הרשות החוקרת", ובכלל זה את רשימת החומר החסוי, אם ישנו – הרי שבמקרים שבהם מוטל חיסיון על פי דין גם על הרשימה עצמה, אין חובה לגלותה לנאשם.

...

לנוכח טיבן של הראיות החסויות בהן עיינתי במעמד צד אחד, אני סבור כי מסירת רשימה של החומר החסוי על דרך של פירוט סוג הראיה עלולה לאיין את החיסיון שהוטל, וזאת, כאמור, מבלי שיש בכך כדי להועיל להגנתו של העותר.

איני מקבל את טענת בא-כוח העותר, לפיה עצם העובדה שנוסחו של סעיף 4 דומה או זהה בכל תעודות החיסיון שעליהן חתום שר הביטחון, מלמד על הוצאת תעודות אלו באופן שיטתי ומבלי לבחון את השלכתו של החיסיון על אפשרותו של נאשם לנהל את הגנתו באופן מושכל.

לנוכח כל האמור, דין העתירה להידחות.

בעקבות תשובת משרד המשפטים, הוגשה העתירה מושא העירעור דנן, אשר היתמקדה בבקשה לחשוף את זהות משרדי עורכי הדין ואת מהות ההיתקשרות עמם.

לאחר עיון במעמד צד אחד בחומר החסוי ובחוות דעת מטעם משרד החוץ ומטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעינייני משפט בין-לאומי (להלן: חוות הדעת המקצועיות), בית משפט קמא דחה את העתירה.

ואכן, ישראל נוקטת אמצעים שונים על מנת להיתמודד עם האתגרים הניצבים בפניה בהקשר זה. בתוך כך, הוקם כוח-משימה במשרד המשפטים שתפקידו להיתמודד עם הליכים משפטיים במישור הבנלאומי (החלטה ב/17 של ועדת שרים לעינייני בטחון לאומי (הקבינט המדיני-בטחוני) מיום 20.10.2009, בעיניין "הקמת כוח-משימה במשרד המשפטים להתמודדות עם הליכים משפטיים במישור הבנלאומי").

...

גם לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי במידע החסוי ובחוות הדעת המקצועיות, שוכנעתי כי קיים חשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל.

אין לכחד כי התנהלות המדינה בכל הנוגע להתמודדות עם תופעת החרם מעוררת עניין ציבורי, אך סבורני כי החשיפה החלקית של המסמכים הרלוונטיים מאזנת כראוי בין העניין הציבורי במידע לבין הקשיים הטמונים בחשיפתו.

על רקע האמור, הערעור נדחה.

הנתבעת חשפה קיומו של חומר חסוי במסגרת גילוי המסמכים ובכך פתחה את הפתח לברר את מהותו של החומר החסוי כפי שנעשה בפועל.

בהפ (מרכז) 31639-04-13 עופרה ענבר נ' ד"ר ערן הלפרן (20/8/14) (להלן: "עניין הלפרן") דן בית המשפט בחשיפת הליכי בירור פנימיים שנערכו בבית החולים, שנגעו שם לטפול בחולה שנפטר תוך כדי אישפוז, בית המשפט בחן קיומו של חסיון על המסמכים אגב חוק זכויות החולה, במצב בו המסמכים אינם חלק מן הרשומה הרפואית של המטופל ואינם גם בבחינת תוצרי ועדת בדיקה כמשמעותה בחוק זכויות החולה.

בית המשפט השיב בחיוב, תוך שעמד על כך שאין חולק שמסמכים שהוכנו לקראת היתדיינות משפטית נהנים מחסיון שמטרתו להגן על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את עצמו לקראת משפט בלא הפרעה ומבלי שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה למשפט בפני יריבו.

...

הצדדים בתיק חלוקים בנוגע לחשיפת מסמך שמוגדר על ידם כדו"ח "אירוע חריג". אקדים ואציין, כי לאחר שעיינתי במסמך ובהתאם להוראות החוק והפסיקה, באתי לידי מסקנה שיש להורות על חשיפת המסמך.

העולה מן המקובץ, כי בנסיבות העניין, לאחר עיון במסמך המסקנה המתבקשת היא שיש להורות על חשיפת המסמך וכך אני מורה.

אשר לגופו של הליך – לאחר שעיינתי בתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, בחוות הדעת הרפואיות, בחומר הרפואי שהוצג ובמכלול נסיבות העניין – להלן הצעתי לפשרה: נזק לא ממוני מכל סוג - 180,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

המשיבה הדגישה כי לאחר שחומר החקירה בתיק הפרקליטות כבר עבר את כור ההיתוך של ההליך המשפטי שהתנהל בבית המשפט המחוזי, אין כל הצדקה לחשיפת החומר הגולמי.

המענה לשאלה אם החומר רלוואנטי להליך, נבחנת על פי מהות החומר, הקשרו, היחס בינו לבין הארוע הנידון, הכל בהתאם לנתוניו המיוחדים של כל מקרה [בש"פ 8555/06 פלוני נ' מ"י (9.11.06) והאסמכתאות המפורטות בו].

לעניין זה ראו הניתוח הנרחב בספרו של כב' השופט י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי, 2021, עמ' 811 – 819, שם הובהר בין היתר, כי חומר הקשור למהימנותו של עד מרכזי אכן עשוי להיות חלק מחומר החקירה, אם עם זאת יש גבול לזכות העיון ו"החיפוש אחר חומר כזה אינו יכול להיות מסע דיג מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות, כי בסוף המסע אכן יימצא חומר כזה" [בש"פ 9322/99 מסארוה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 383 (2000).

...

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיון בחומר החקירה בתיק הפרקליטות - נדחית.

כאשר בתי המשפט נדרשים לשאלה כל כך מהותית וגורלית בתיקים בהם מעורבים קטינים, נעשה חריש עמוק אצל כל הגורמים המעורבים לרבות שימוש בגורמי הרווחה המקצועיים, ומינוי מומחים מתחומי הפסיכולוגיה לילדים, הכל על מנת לחשוף בכל תיק את טובת הילד.ה המסויימים.

לא מצאתי לסלק את התביעה על הסף מכח סעיף 41(א) ו/או 42 לתקסד"א. בנידון התצהיר החסר, התברר, בדיון כי צורף תצהיר בג"צי לחומר החסוי שהוגש לבית המשפט שכן הוא מיפרט את שמות התובעים.

(א) "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות". ראה לעניין זה ע"א 7367/22 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 26/01/2023) אשר הבהיר את ייחוד ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה ואת החשיבות של מציאת פיתרונות לקיצור ההתדיינויות המשפטיות.

ועוד, בנושא המשיק לענייננו, נדונה סוגיה במסגרתה בית המשפט למשפחה לא התיר חקירה, תוך עשיית שימוש בסעיף 8(א) לחוק ועל כך אמר כב' השופט פוגלמן בבע"מ 2764/16 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 06/07/2016): " כידוע, סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה מוסר בידי בית המשפט לעינייני מישפחה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ולדיני ראיות בהוראתו כי בית המשפט מוסמך לנהוג בכל הנוגע לעניין של סדרי הדין ולדיני ראיות שאין עליו הוראה לפי חוק בית המשפט לעינייני מישפחה "בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק", וזאת בשל אופיו המיוחד של ההליך שהוא אינקויזיטורי במהותו ונועד לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת במטרה לעשות משפט צדק, תוך שאיפה לפתרונות מהירים וכוללים של הסיכסוך שבין הצדדים .

...

פסק הדין קבע ברוב דעות כי: "סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה שלפנינו, הסיכוי שמי מהטוענים להורות גנטית, בין אם הם שייכים למעגל השני ובין אם הם שייכים למעגל השלישי, הוא ההורה הגנטי נמוך עד נמוך מאד, ואינו מגיע לכדי "סיכוי סביר" המצדיק ערעור נוסף של מעמד ההורים הפיזיולוגיים – לא בהינתן היעדר ההסכמה לביצוע הבדיקה, לא בהינתן טובת הקטינה, כפי שהוצגה על ידי האפוטרופסיות לדין, ולא בהתחשב באינטרסים הלגיטימיים של ההורים הפיזיולוגיים עצמם, שאף בהם יש להתחשב בהפעלת המבחן של "סיכוי סביר". זה המקום להבהיר כי לשיטתי אף התועלת הפוטנציאלית שעניינה "תיקון תקלות לעתיד לבוא", אשר עשויה לצמוח מביצוע הבדיקות, ואליה מתייחסים חברתי וחברי, אינה משנה מהמסקנה האמורה, הגם שאין עוררין על חשיבותה.

בעמ 118: אומרת נציגת הוועדה בסופו של דבר באמת הגענו למסקנה שמי שבסיכון הכי גבוה להיות זה שהעוברים הוחלפו.

כך גם כנקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 05/06/2023 בעמ ' 162 : "בתמצית יצוין כי כעולה מדו"ח וועדת הבדיקה, חבריה הגיעו למסקנה, ב"רמת הסתברות גבוהה" כי המשיבים 12 -13 הם "בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר" להימצא כבעלי קשר גנטי לקטינה.

אני מורה כי תערך בדיקה לקשרי הורות בין התובעים לקטינה במעבדת בית החולים תל השומר שם קיימות דגימותיה של הקטינה והתובעים.