חשיפה של מעסיק המסכים לתת לעובד מכתב פיטורים

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים- במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים: מה היו נסיבות סיום עבודת התובע, האם התובע פוטר מעבודתו או שמא יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה? האם התובע זכאי לפצוי בשל פיטורים בהיעדר שימוע? האם התובע זכאי לפצוי בגין פיטורים במהלך התקופה המוגנת לאחר תום שירות מילואים פעיל? האם התובע זכאי לפצוי בגין פיטורים בלתי הוגנים? האם התובע זכאי לפצוי בגין עוגמת נפש? להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

כן נפסק כי הצגת מכתב פיטורים יוצרת חזקה לפיה העובד פוטר, כך שהנטל להוכיח אחרת עובר לשכמי המעביד (ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ – מימון, פורסם בנבו, ניתן ביום 22.10.00).

...

מאחר ובהתאם לס' 14 לחוק שוויון הזדמנויות: "לא יזדקק בית-הדין לעבודה לתביעה אזרחית בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שלוש שנים מיום שנוצרה העילה". לעמדת הנתבעת, מאחר ועילת התביעה נולדה לשיטת התובע ביום 22.8.12 המועד בו נמסרה לתובע הודעת הפיטורים, בעוד התביעה הוגשה אך ביום 17.12.15, יש לדחות את תביעתו מחמת התיישנות.

אומנם, צודקת הנתבעת כי חלף זמן רב מאז נוצרה עילת התביעה ועד להגשת תביעת התובע אולם, לא מצאנו כי בנסיבות מקרה זה יש לדחות את תביעת התובע על הסף מחמת התיישנות, מאחר וניתן לראות כמועד בו נוצרה העילה את מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים בפועל קרי ,ביום 22.12.12 וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה לא חלפו 3 שנים כדרישת חוק שוויון הזדמנויות.

סוף דבר- לאור האמור לעיל – התביעה נדחית.

במקרה דנן, המעסיק גילה את הסכמתו בעצם חתימה על מכתב הפיטורים (עמ' 22, שורה 25), וממילא צריך היה ליקח בחשבון, שמכתב זה לא רק יקל על התובעת לקבל "דמי אבטלה" (עמ' 13, שורה 8 – בדברי התובעת עצמה), אלא גם מחייב אותו כמעסיק בתשלום "פצויי פיטורים". הנתבע יחויב איפוא לשלם לתובעת - "פצויי פיטורים" בסך של 7,773 ₪ (12: 18 חד' X 5,182 ₪).

פיצוי על "אי מתן הודעה על תנאי עבודה": שעה ששררו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק, הנתבע לא פטור ממתן "הודעה על תנאי עבודה", חרף היותו בן זוגה של העובדת.

רוצה לומר, התובעת הייתה ממונה על עובדים, וכמפורט לעיל גם הייתה ממונה על "קופת העסק", והשתמשה מידי פעם גם ב"כרטיס האשראי" של המעסיק.

...

טענת "זכות הקיזוז" של הנתבע: הנתבע גורס, כי התובעת שעשתה כבתוך שלה "בקופת העסק", הוציאה ממנו מעל ומעבר, ממה שמגיע לה, ויש לקזז כל "הוצאה מיותרת", ממה שיפסק לזכותה לפי תביעתה בהליך זה. דין "טענת הקיזוז" – להידחות.

לפיכך, "טענת הקיזוז" – כאמור נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך כולל של 20,700 ₪ (3918 ₪ + 2900 ₪ + 3109 ₪ + 3000 ₪ + 7773 ₪).

המקור לתשלום מענק היסתגלות הינו נספח להסכם ההעסקה של התובעת בו נאמר: "מאחר שהנך עובדת החברה למעלה מ- 8 שנים נוספת מעתה...גם הזכות למענק היסתגלות במקרה שקשרי עובד ומעביד...ינותקו בתנאי פיטורין כמשמעותם בחוק...בסכום השווה לשכר חודש אחד תמורת כל שתי שנות עבודה או חלק יחסי שלהן...מענק זה לא יינתן לעובד שפוטר מטעמים של עבירה על החוק, חריגה בוטה מכללי אתיקה מחייבים או עבירת משמעת חמורה" על מנת לבחון את זכאות התובעת למענק, יש לבחון בפירוט את הנסיבות שהובילו להפסקת עבודתה.

לא מצאנו לנכון אף לקבל את טענת התובעת לפיה נכונות הנתבעת למסור לה מכתב לפיה ההעסקה הסתיימה בנסיבות של פיטורים יש בה כדי להטיות את הכף- מובן שמדובר בהסכמה שבמסגרת משא ומתן, כשם שהוסכם על מסירת מכתב זה- כך במפורש לא הוסכם על תשלום המענק.

התובעת עצמה הודתה כי מדובר לכל הפחות בחריגה בוטה מכללי אתיקה כאשר אמרה (עמ' 8 שורה 26) כי: "אני יודעת באופן כללי, מתוך עבודה שלי בבתי אבות, שבמקרה כזה, אם אתה אחד שחושף דברים כאלה ולא מדווח, אתה שותף לפשע. זה ידוע לי". הוא הדין אם נקבל את הגרסה כי הארוע לא היה ולא נברא- שאז מוטל צל אחר על היתנהלות התובעת, בשאלת המניעים והנימוקים להתנהלותה.

...

כאמור, קיים ספק רב האם התפטרותה היא בגדר "תנאי פיטורין כמשמעותם בחוק" שנית, גם אם מדובר בפיטורים- הרי שמכל כיוון של מבט ניתן להצדיק את עמדת הנתבעת לפיה יש לראות בהתנהלות התובעת משום "חריגה בוטה מכללי אתיקה מחייבים או עבירת משמעת חמורה". התביעה לקבלת מענק הסתגלות נדחית אפוא.

אשר לרכיב עוגמת הנפש- נציין כי לא מצאנו תימוכין לטענת התובעת לפיה עברה התנכלות או התעמרות מצד הנתבעת, בוודאי לא באורח חריג המצדיק פיצויים בגין עוגמת נפש.

סיכומו של דבר- התביעה נדחית.

בנסיבות העניין מצאנו לנכון לחייב את התובעת בהוצאות מופחתות בסך 1500 ₪ זאת לפנים משורת הדין ותוך התחשבות במצבה הנטען.

ביום 1.9.19 ניתן לתובעת מכתב פיטורים והודע לה שהיא איננה צריכה להתייצב בתקופת ההודעה המוקדמת.

העובד אינו קניינו של המעסיק ועל המעסיק לקבל הסכמה מפורשת ובכתב כי העובד מסכים להישתתף בסירטון שמופץ בפומבי.

אכן בשימוע לא העלתה התובעת את עניין הסירטון אך פנתה ביום 25.8.19 אל בעלה של ד"ר אלמן והלינה כי לא נתנה את אישורה לשידור הסירטון: "אריה ראשית; מעבר לנתון שהזימון לשימוע הנו לא חוקי ופסול.. כי לא פורטו בו סעיפי הטענות שאני אמורה לדעת אותם טרם השימוע. בנוסף לאמור רשום לי במכתב השימוע כי יערך למולך בלבד!!!!!!! וכי הטענות הבלעדיות הן שלך. אין לי כל עיניין לשמוע מישהו אחר. אם כך ניקבע מועד חדש שבו אגיע עם עורך הדין שלי, ועד שנקבע מועד חדש עו"ד שלי מבקש לראות את המסמך שחתמתי עליו בגין אישור פירסום של תמונותיי, והסירטון ששידרתם אתמול בטלוויזיה ללא ידיעתי/הסכמתי/חתימתי בנושא." (ת/1, נספח 3 לתיק המוצגים) אם כי כאמור לעיל לא נעלם מעינינו כי במסמך פרוטוקול השימוע לא הועלה הנושא כלל והתובעת חתמה על הפרוטוקול.

לכן תמוהה עדותה של אלמן עת טענה שבעיית הנמשים לא קשורה לתובעת: "ת. כשיש אנשים מנומשים, מנומשים מאוד, לפעמים נמשים + חשיפה לשמש יוצרת מארג של כתמים, זה לא היה קשור לכרמית, זה היה הסבר רפואי דרמטולוגי שאנשים שסובלים מנמשים או כתמים שמתמזגים, שיש טיפולים. זו הייתה המהות של הסירטון." (עמ' 19 לפ' שורות 15-13 לעדות מוניקה אלמן) אך סברה כי יש מקום לחשוף את התובעת באשר לבעיית הנמשים שלה.

...

יוער כי עילות חדשות שהועלו ע"י התובעת במסגרת סיכומיה כגון עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה בזכות יסוד על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, דינן להידחות בשל הרחבת חזית.

נוכח גובה הפיצוי שנתבע, מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה של 15,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

התובע המתין לקבלת סידור עבודה אך משלא קיבל סידור עבדה בפועל והרגיש לדבריו "שמתחמקים" ממתן סידור עבודה, שלח בקשה באמצעות מיסרון לקבלת מכתב פיטורים.

יעם זאת וכפי שיובא להלן, למדנו, כי התובע היה מודע לשכרו וניהל אחריו מעקב רציף ומלא ואף התלונן כשהיה חוסר בשכר וזה הושלם לו – דברים שעלו גם מעדותו של בעלי הנתבעת לפיו כל מה שבקש התובע שולם לו. ממכלול הדברים ניתן ללמוד כי בין הצדדים היתקיימה מערכת יחסי עבודה השלובה עם מערכת יחסי המשפחה ונראה כי היו הסכמות בין הצדדים, שמבחירה, הצדדים לא חשפו את כל הנתונים בפני בית הדין.

מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע חתם על טפסי הודעה לעובד שניתנו לו, בשים לבך לכך כי תלושי השכר היו חשופים בפני התובע והוא לא התלונן לגביהם בתקופת העסקתו.

בענין ריעני נקבע שעל העובד לעמוד בנטל ראשוני של מתן גירסה עובדתית למען החלת סעיף 26ב. הגירסא צריכה להינתן בקשר לעבודה בשעות שעות נוספות להן הוא טוען שאותן עבד ובעדן לא שולם לו שכר על-פי חוק, כאשר אם לא השתכנע בית הדין בקשר לעבודה בשעות נוספות – אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום שעות נוספות גם אם לא הציג המעסיק דוחות נוכחות.

...

לאור האמור טענות הנתבעת לקיזוז – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפרטנו לעיל - על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: קרן השתלמות בסך של 4,866 ₪.

בשים לב לסכום התביעה (571,121 ₪), לדחיית טענת הקיזוז ולסכום שפסקנו – החלטנו שהנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בלבד שעליה לשלם לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.