חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית בשירות הצבאי

על בסיס מאמרים ומחקרים שפורטו בחוות דעתה, היא הסיקה כי "ישנה עקביות בתוצאות המחקרים המצביעים על אסוציאציה בין ALS וחשיפה תעסוקתית ל-EMF. חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מעלה באופן מובהק סטטיסטי את הסיכון להתפתחות ALS". לאור זאת, היא הסיקה כי "יש קשר סיבתי בין מחלתו של כ. ז. וחשיפותיו בעת השרות הצבאי". (נעיר כי קרינת EMF (Electric and Magnetic Field) היא קרינה אלקטרומגנטית בתדרים נמוכים של 30 עד 2000 הרץ, ואילו קרינת ELF (Extremely Law Frequency) הנה קרינה בתדרים הנמוכים ביותר, בספקטרום שבין 30 ל-300 הרץ).

...

בפסקה 46 נכתב: "בהתאם לכך, כאשר מובאים עדים מומחים לבית המשפט במסגרת הניסיון להוכיח קשר של גרימה, עדים מומחים אלו מחווים דעתם, מפורש ובמפורט, בשאלה אם הקשר ( (association עומד ב- Hill's Guidelinesאם לאו". ובפסקה 47 הובהר האופן שבו יתייחס בית משפט לבחינתם של Hill’s Guidelines על-ידי מי שמבקש להוכיח קשר סיבתי: "ייתכן שמומחה אפידמיולוגי יפרט את חוות-דעתו לגבי כל המימצאים בעניין כל מוקד ומוקד ב-Hill’s Guidelines, אך מסקנותיו תיגזרנה מ'נטל שכנוע' מדעי המחמיר מנטל שכנוע במשפט. מכך אין נובע כי התובע פטור מהצגת מיטב ראיותיו המדעיות, לרבות הדעה המטיבה ביותר שהוא יכול להציג בעניין Hill’s Guidelines, אלא שבהערכת חוות-הדעת המדעיות ייתן בית-המשפט את דעתו גם על נושא 'נטלי השכנוע' במדע ובמשפט". מאחר ובחוות דעת שחם 1 אין כל התייחסות לשיקולים הנקראים Hill’s Guidelines, איננו מקבלים את "קפיצת הדרך" שעשתה המומחית בין תוצאות המחקרים אודות אסוציאציה וסטטיסטיקה לבין מסקנתה בדבר קיומו של קשר סיבתי.

קיימת סיבה נוספת לדחיית המסקנה אליה הגיעה המומחית בחוות דעת שחם 1, והיא היעדר תשתית עובדתית שהוכחה.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומותירים על כנה את החלטת המשיב מיום 30.10.2016.

ב"כ המשיב ציינה כי לטענת המערער בסיכומיו, מחלתו נגרמה כתוצאה מחשיפה עורית ונשימתית לחומרים כימיים שונים וחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית במהלך תקופת השרות הצבאי ובתקופת לימודיו בבית ספר הטכני של חיל האויר ועקב עיסוקיו שם. לדבריה, גירסתו העובדתית של המערער ניבנתה תוך כדי ניהול ההליכים ואין המדובר בגירסה ברורה ומלאה שניתנה ע"י המערער עם הגשת תביעתו להכרת זכות.

...

המערער הגיש ביום 19.2.01 תביעה להכרת זכות, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק"), בנוגע למחלת הלוקמיה שהתגלתה אצלו ביום 6.1.01, וביום 10.06.02 הודיע המשיב למערער, כי תביעתו נדחתה מהטעם: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מ-20.11.01 ו-14.4.02 המצב', לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין המחלה עליה מתבססת תביעתך ובין תנאי שירותיך, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק" המערער הגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל (ע"נ 357/02), וביום 25.2.08 נמחק הערעור, כאשר הנימוק לכך לפי המשיב, בכתב תשובתו, היה, שבמהלך כ-6 השנים מאז הגשת הערעור לא הוגשו על ידי המערער ערעור מתוקן, תצהיר וחוות דעת רפואית.

שנים קודם לכן, דהיינו ביום 26.11.02, הגיש המערער למשיב חוות דעת רפואית, וביום 15.1.08 דחה המשיב התביעה, בקובעו: "הריני להודיעך כי החלטתי לראות בחוות הדעת הרפואית שהגשת למשרדנו ביום 26.11.02 משום ראייה חדשה.

(הדגשה לא במקור) ברור, שתפקידנו לקבוע אם חוות דעתו של פרופ' ריכטר עומדת למערער בתיק זה, ולא לאמץ את שכתבו ערכאות אחרות אודותיו, אך לאחר עיון בחוות דעתו, ולאחר השוואתה עם כל הראיות בתיק, לא מצאנו לנכון לאמצן, ואנו מעדיפים את חוות הדעת מטעם המשיב על פני חוות הדעת מטעם פרופ' ריכטר.

פרופ' ריכטר נסמך על עובדות שהגענו למסקנה לפיה הן אינן מדויקות, כמפורט בפסק דין זה, ואינו מתבסס על עובדות מוכחות באשר לרמת קרינה, מאחר ולא היו בידיו ראיות כאלה מהזמן הרלבנטי.

לאור כל המפורט לעיל, הגענו למסקנה לפיה לא הוכחה קיומה של אסכולה המקשרת בין מחלת המערער ובין שירותו הצבאי והקדם צבאי, וגם בהעדר אסכולה – לא הוכח בפנינו קיומו של קשר סיבתי קונקרטי, לא בהיבט הסובייקטיבי ולא בהיבט האובייקטיבי, וגם לא הוכחו בפנינו טענותיו של המערער בדבר חשיפתו לחומרים מסרטנים ולא הוכחה השפעת החומרים להם היה חשוף עליו, לא כגורמי המחלה ולא ככאלה שהיה בהם כדי להחמיר אותה, על כן אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, ואנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים.

בתצהיר זה, ביקש המנוח לשכנע כי מחלתו נגרמה "עקב" השרות הצבאי כנדרש לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושקום) [נוסח משולב], התשי"ט- 1959 (להלן: חוק הנכים) וטען כי במהלך השרות נחשף לקרינה מסוכנת, הן ממכשיר קשר רב גל אותו נשא על גופו והן ממיתחם האנטנות במיתקן יחידת העיקוב.

המחקרים אליהם הפנה פרופ' ריכטר בחוות דעתו מהם עולה כי מתקבל מאוד על הדעת שחשיפה משמעותית לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת מסוגלת לגרום לגידולים סרטניים של המעיים, אינם הזרם הרווח ואינם יוצרים אסקולה אף לשיטתם של מומחי המערערים.

...

3.4 בע"א 1008/91 קצין התגמולים נ. עזבון המנוח זמיר בן ציון (6.6.91) נקבע כי סתירת החזקה יכול שתעלה ממכלול הראיות המובאות בפני בית המשפט ואין ללמוד מנוסח הסעיף כי סתירת החזקה חייבת לנבוע מראיות המובאות על ידי קצין התגמולים דווקא.

הראיות הובילו למסקנה אפשרית מעבר למאזן ההסתברויות, כי המחלה קיננה אצל המנוח עוד קודם לשירותו, שכן כשנה וחמשה חודשים לאחר השירות כבר הייתה בשלב מתקדם של גרורות בכבד, כאשר לדעת המומחים ההתפתחות של מחלה זו אורכת שנים.

בנסיבות אלו אני סבורה שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, יש לדחות את הערעור.

אכן, נראה כי לעת הזאת אין אסכולה מדעית הקושרת בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין מחלת הלוקמיה, ואינני מוצא טעם בטיעוני המערער, כי ככל שעסקינן בתביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), יש מקום להכיר בקשר סיבתי שכזה, אשר איננו מוכר בעולם המדע והרפואה, אך משום שהמדובר בדבר חקיקה הבא להיטיב את מצבם של חיילים שנפגעו או חלו, בעת שירותם הצבאי.

...

המערער טען, כי בית משפט קמא לא ייחס לקביעותיהם הרפואיות של המומחים המשמעות המשפטית הנכונה, אשר אפשר והיא שונה מן המסקנה הרפואית שהם הסיקו.

מקובלת עלינו מקדמא דנא ההלכה, כי כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ועל בסיס מחקרים מדעים רציניים, המצביעים באופן משכנע על קשר סיבתי בין חשיפה לבין תחלואה (ראה, בין היתר, רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פד"י נ(1) 521, וכן דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביהאן פד"י נו(5) 732.

אני סבור כי המקרה שלפנינו ראוי לבוא בקהלם של מקרים יוצאי דופן אלו.

סמוך לאחר השרות הצבאי עבר הכשרה מקצועית של חשמלאי מוסמך, ומאז הוא נושא תעודת 'חשמלאי'.

להלן טבלה: מהות העבודה משך עבודה ממוצע שעות חשיפה (במרחק 0.3 – 0.5 מ' מהרשת במתח חי) זרם בקוו (באמפר) תאורת רחובות יום מלא 5 40 – 63 300+ בקוו מתח גבוה עבודות כבילה יום מלא 4.5 80 – 160 תיחזוקה קיבוצים / מפעלים / מוסדי 4 שעות 3 100 – 600 גנרטור 4 שעות 2.5 שעות 400 – 600 מתקן שאיבה 4 שעות 2 שעות 80 – 160 תיקון לוחות חשמל 4 שעות 2 שעות 80 – 400 תקוני רשתות כבילה 4 שעות 2 שעות 80 – 250 במסגרת שירותי חשמל שנתן התובע הוא עסק כאמור בין היתר באחזקה של מכוני שאיבת מי ביוב ומט"ש (מיתקני טיהור שפכים): מטמנת פסולת דודאים (שירות שניתן למועצה האזורית בני שמעון ובהמשך לחברת 'נגב אקולוגיה').

לפי המחקרים שסקרה בחוות דעתה, לא הוכח קשר בין גורמי חשיפה תעסוקתיים ובין חשיפה תעסוקתית אלקטרומגנטית לבין מנינגיומה, ולכן לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע וחשיפתו לקרינה לא מייננת, לבין המנינגיומה בה לקה.

...

בסיכומו של דבר, חוות הדעת מפורטת ומנומקת והשתכנעתי אף מהתשובות לשאלות ההבהרה בשני הסבבים כי אין יסוד לטענה כי חוות הדעת אינה מספקת או שחלילה ניתנה כלאחר יד. מנגד, התובע לא הפנה לפרסומים נוגדים המעידים לכאורה על קיומה של אסכולה שונה מזו שבה אוחזת המומחית מטעם בית הדין.

ההיפך הוא הנכון, התרשמתי כי המומחית לא התעלמה מהמחקרים אליהם התייחסה ואף תמכה עמדתה, תוך שהיא מפנה לאותם מקורות ממנה היא הגיעה למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה לבין החשיפה התעסוקתית של התובע.

נוכח האמור לעיל, ומשנדחתה הבקשה למינוי מומחה נוסף, דין התביעה להידחות.