כדי שיוכלו להעסיק תושבי איזור פלסטינאים בעבודות שמירה בתחום ישראל בלי להדרש להליכי הסדרת רישיונותיהם מול מנהל האוכלוסין, וכדי שיוכלו לשלם את שכר העובדים ולהנות מקיזוז הוצאות השכר כהוצאה המוכרת לצרכי מס בהתאם לפקודה, השתמשו הנאשם והאחרים בחשבוניות מזויפות וחשבוניות פיקטיביות.
...
ובלשון פסק הדין נאמרו הדברים כך:
"אנו סבורים כי סטייה מהסדר טיעון תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד, וזוהי המגמה המסתמנת בשנים האחרונות בפסיקתו של בית משפט זה [...] בבוא בית המשפט קמא לבחון את הסדר הטיעון עליו לשקול, בין היתר, את מידת הפגיעה שתיגרם לנאשם נוכח החלטתו להודות במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון ושלא להמשיך בניהול הליך מלא בעניינו"
בבואי לבחון את סבירותו של הסדר הטיעון, זקפתי לחובת הנאשם את אשמו, את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ואת הנזק שגרמו העבירות לקופה הציבורית.
בהמשך לכך, בחנתי את נימוקי הסדר הטיעון ואת העונש המוצע בו, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים בהקשר זה, מצאתי שהסדר הטיעון בכללותו, סביר, מבוסס על שיקולים ראויים ומקיים את נוסחת האיזון דלעיל ועל כן החלטתי לאמצו.
סוף דבר
לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים - סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:
מאסר בן 4 חודשים שאותו יישא הנאשם בעבודות שירות.