לטענת המבקשים, טעה בית משפט קמא עת קבע קביעה אופראטיבית של פירוק השתוף במקרקעין בדרך של רישום בית משותף טרם קבלת חוות דעתו של המפקח על רישום מקרקעין, בנגוד להוראות סעיף 42(א) לחוק המקרקעין, וטרם קבלת עמדת הועדה המקומית לתיכנון ובנייה כפי שמורה סעיף 143 לחוק התיכנון ובנייה, שכן אין חולק כי במקרקעין חריגות בנייה רבות וכי לרישום הבתים כיחידות משנה דרושה הסכמת הוועדה לתיכנון ובנייה בחדרה, שלא תיתן הסכמתה לאור החריגות והסטייה מקוי הבניין.
...
כך למשל, יש להניח שהמפקחת תבהיר כי את דרכי הגישה לדירות האחוריות יש להסדיר באמצעות הוראה בתקנון המעניקה להן זכות שימוש בהצמדות לצרכי מעבר, ולא באמצעות רישום זיקת הנאה - שהיא זכות במקרקעין לטובת מקרקעין גובלים או לטובת אדם פלוני, אך לטעמי אין בכך כדי להוביל למסקנה כי נפלה שגגה בפסק הדין המצדיקה התערבות.
אין מקום לעכב ביצוע ההליך בשלב זה, בשים לב לכל האמור לעיל, ולכך שממילא מדובר בהליך שסביר להניח שלא יגיע לסיומו בטרם ההכרעה בערעור.
לאור מכלול הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, הבקשה נדחית.
