חקירת מפרק בפירוק חברה שהותירה חובות של 40 מיליון ש"ח

בפסק הדין אושר הסדר גישור שלפיו עסקת המכר עם נרקיס תישאר בתוקף בכפוף למספר תנאים ובהם: נרקיס ישלם ללוזון סך של 2.25 מיליון ₪; ההפרש שבין התמורה שלוזון שילם לבעלת השליטה, קרי 3 מיליון ₪, לבין הפצוי שקבל מנרקיס, יישאר חוב בר תביעה כלפי בעלת השליטה; שמירת טענות לוזון כלפי בעלת השליטה; ויתור על טענות לוזון ביחס לממכר.

לכן, גם הנחת יסוד זו מחלישה את מסקנות הדו"ח. העידר היתייחסות לחובות של החברות רו"ח סומך בחר שלא ליתן דעתו למצבת התביעות נגד החברות שמגיעה לסך של עשרות מיליוני שקלים.

אפנה לדברי סומך בחקירתו (עמ' 23 ש' 17): "...אני ראיתי בספרים ממה שאני ראיתי פרויקט בבלי יצר חור של התזרים של 17, 18 מיליון, זה מה שראיתי. אני לא יודע מאיפה החור הזה כוסה, ברור שזה בא ממקורות אחרים בחברה..." (ההדגשות אינן במקור – א.א.) כפתור ופרח, מסתבר שהחברות לא בחלו לקחת כספים של רוכשים מפרויקטים שונים ולעשות בהם שימוש לצורך החוב הניכר שנוצר בפרויקט בבלי, תוך פגיעה קשה בציבור ניכר של רוכשים, ועל לא עוול בכפם.

התכנות הסדר נושים בסיכומיו עתר ב"כ המשיבות ליתן שהות על מנת למצוא משקיע (עמ' 87 ש' 11): "עו"ד ארז שואל מה יהיה אם ההיתנגדות תיתקבל, אני לא מחזיר את הגלגל אחורה, אבל יינתן זמן להמצאת הסדר נושים, לא יכולתי להגיש בקשה לפרסם בעיתונות, לא יכולתי לכנס את הנושים ולפגוע במפרק. אם ההיתנגדות תיתקבל ואם יינתן צו פירוק מותנה, שבמשך שלושה חודשים לא אוכל להצליח בהסדר נושים, בתחילת הדיון נכח עו"ד עם 5 מיליון ₪ בנאמנות. אותו משקיע, המציע, הוא מציע לרכוש את החברה את מניותיה". מהתמונה שהצטיירה לפני בית המשפט עולה שאין תוחלת למציאת משקיע וכאמור לעיל.

...

מסקנה חשובה שמתבקשת מנסיבות המקרה הינה שטוב ייעשה אם המחוקק יתערב בהסדרת עניינן של קבוצות רכישה ועל מנת שתופעות מעין אלה לא תחזורנה על עצמן.

ער אני לכך שמנגנוני פיקוח כאמור כרוכים מן הסתם בעלויות שאותן רוצים לחסוך במסגרת התארגנות קבוצת רכישה, אך ההפסד הצפוי עלול לעלות על הרווח במקרים רבים, ועל מנת "שלא יצא שכרו בהפסדו". על יסוד מכלול הטעמים דלעיל הגעתי לכלל מסקנה שיש ליתן צו לכינוס נכסי בעלת השליטה.

משכך אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו לכינוס נכסי בעלת השליטה (להלן: "החייבת").

ביום 15.1.2020 עתרו הנאמנים לאישור מתוה שכר טירחה לפיו יהיה זכאים לקבלת 20% (בצרוף מע"מ) מכל סכום שייגבה בפועל בתיק על-ידם, וזאת בגין ביצוע חקירות ו/או ניהול תביעה ו/או הליכי גבייה נגד נושאי המשרה לשעבר בחברה ונגד צדדים שלישיים, ובילבד שסכום השכר לא יפחת מסך של 150,000 ₪ (בצרוף מע"מ).

כפי שכבר צוין לעיל, במסגרת ההליך הוגשו תביעות חוב בסך של למעלה מ-1.3 מיליארד ₪ על-ידי נושי החברה, כנגד החברה תלויות ועומדות ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסך של כ-110 מיליון ₪ המוחזקות על-ידי יזמים וגורמים נוספים שהוצאו לבקשת האחרונים במסגרת עשרות הפרויקטים בהם הייתה החברה מעורבת.

למרות העברות הכספים בשיעורים נכבדים אלו, נותרו לחברה חובות בהיקפים עצומים, אשר הובילו אותה בסופו של יום להליך חידלות הפרעון שבפניי.

במסגרת בקשה זו, בין היתר, ייבחנו מידתיות וסבירות התשלום וכן "התועלת שהן הביאו לנושים ולמעונינים האחרים בפרוק" (כלשון תקנה 13(א1) לתקנות), כמו גם תשלומים אחרים אשר יכול וייפסקו לטובת מינהלי העזבון במסגרת ניהול הבקשות בערכאות השונות, וזאת על מנת למנוע כפל שכר בגין פעולותיהם של מינהלי העזבון.

שלישית, בהתאם לאמור בעיניין יוסיפוף, בבקשות לאישור שכר טירחה שלא בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר"), יש מקום לקבלת הסכמות הנושים לבקשה.

...

לאחר עיון בעמדות הצדדים שהוגשו על-ידם לאחר הדיון מיום 1.6.2020, ומבלי לגרוע מהנחיות הכונס הרשמי כפי שהן באות לידי ביטוי בנוהל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה שבפני יש לאמץ את מתווה השכר שנקבע בעניין יוסיפוף, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, אין חולק כי עסקינן בתיק חדלות פירעון חריג ורחב היקף המצריך עבודה מרובה מצד הנאמנים.

במצב דברים זה ולאור נסיבותיו החריגות של תיק זה, אני סבורה כי מתווה השכר שנקבע בעניין יוסיפוף, המאפשר תגמול בשיעור של 10% מכל סכום שייגבה בפועל בתיק ושאינו כלול בפעולות הנזכרות בנוהל הכונס, יש בו כדי לתגמל את בעלי התפקיד כך שיהיה להם תמריץ לסיים ההליכים במהרה וביעילות באופן שתואם את מאמצם.

בהקשר זה יוער כי אכן היה מקום כי בקשת הנאמנים תזכה אף בתמיכה מלאה של הממונה כפי שנקבע בעניין יוסיפוף, ברם, אני סבורה כי ניתן להסתפק בהסכמתו העקרונית של הממונה לפיה מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה ממסלולי השכר הקבועים בתקנות השכר שכן אין בתקנות אלו כדי לתגמל את הנאמנים באופן הולם.

אשר על כן, אני סבורה כי יש לאמץ את מתווה השכר שנקבע בעניין יוסיפוף גם במקרה הנוכחי וכך אני מורה.

מבלי שהמפרקת הוסמכה לכך, הוזרמו למעלה מ-18 מיליון ₪ לבנקים לפרעון חובות החברה כלפיהם, וחברת סי.אנ.סי, שהנה בעלת הזכויות של 2/3 מהנכס, נותרה עם חוב של מיליוני ₪, וזאת מבלי שנבדקה ערבותה הנטענת לחובות החברה, מבלי שהערבות נדרשה על ידי הבנקים ומבלי שניתן פסק דין למימוש הערבות.

השגת הסכמת הנושים המובטחים למימוש הנכס במסגרת תיק הפרוק הניבה לחברות ולמבקשים יתרונות רבים, ובכלל זה: נחסכו אגרות הוצאה לפועל בהקף של מאות אלפי ₪ (בהקשר זה ביקשה המפרקת לצרף מכתב מבל"ל המאשר כי עם סגירת תיק ההוצל"פ, הוחזרה לבנק אגרה ששילם בסך של 130,073 ₪) והושג חסכון משמעותי בשכר הטירחה, דבר אשר הקטין את הוצאות המכירה באורח משמעותי, הגדיל את הדיבידנד ששולם בפועל לבנקים ובכך הקטין את חוב החברה לבנקים, בערבותם האישית של המבקשים.

הצורך בצרוף תצהיר במהלך הדיון מיום 30.6.16 נדחתה בקשת המבקשים לחקירת המפרקת, בהחלטה מנומקת, בין היתר, נוכח העובדה כי המחלוקות העומדות בבסיס הבקשה נתמכות במסמכים רבים ומאחר שלא הוגשה על ידי המבקשים עובר לדיון, בקשה להורות למפרקת להגיש תצהיר ואף לא הוגשה על ידם הודעה כי בכוונתם לחקור אותה.

המפרקת הגישה לבית המשפט בקשה לאישור המכר (בקשה 40) בה ניתן פירוט מלא ביחס להליכי המימוש וצורפו המסמכים הרלבאנטיים, לרבות חוות דעת השמאי והסכמת סי.אנ.סי למכר.

...

התוצאה מכל הטעמים הנ"ל דין הבקשה להידחות.

החלטתי זו מתייחסת להגשת תביעה לפי סעיף 374 לפקודה כנגד המפרקת וכנגד מי מטעמה, לרבות עורכי דין ממשרדה.

לאור התוצאה של החלטתי זו, אין אני נדרשת לדון בבקשה להורות על מחיקת התובענה הנ"ל. המפרקת תהא רשאית להגיש בקשה דומה לבית המשפט הדן בה, שיבחן את טענותיה, בין השאר, לאור החלטה זו. סוף דבר התוצאה היא שאין אני נעתרת לבקשה ומורה על דחייתה.

בתגובת המפרקים מיום 4/7/2021 להודעה נטען כי חברת גרייס גרופ מכרה את הזכויות במקרקעין תמורת סך של 149,500,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "עסקת המקרקעין"), ומאחר שהצפי לסילוק כלל חובות חברת דיאט עומד על סך של כ-9,850 אש"ח, אין מניעה, כנגד ההפקדה המבוקשת, להורות על ביטול צו איסור הדיספוזיציה בזכויות מר אהרון חן בנכס או בחברת גרייס גרופ ובילבד שמתוך החלק בכספים המגיע למר אהרון בעסקת המקרקעין יופקד בידי הנאמנים לעיסקת מכירת הזכויות במקרקעין סך נוסף של 2.85 מיליון ש"ח וייוותר בידם עד להכרעה סופית בבקשה 15.

ביחס להליך הפרוק של חברת ר.פ טענו המשיבים כי הרקע להליך שם הוא סיכסוך בין בעלי מניות, כאשר למר אהרון כלל לא היו מניות בחברה זו, למר ישי היו רק 40% ממניות החברה, ו-60% ממניות החברה הוחזקו בידי צדדי ג' אשר הם הגישו את הבקשה לחיובם של משיבים 2-1 בחובות החברה.

מקרים נוספים אשר גם לגביהם נפסק כי יש לראותם כפעולת נושא המשרה כתרמית הם, בין היתר: גילגול חוב המביא לסחרור חובות החברה תוך הגדלת מעגל ההתחייבויות שלה; המנעות מניהול ספרים מתוך כוונה להסתיר פעולות שנעשו ערב פירוק החברה; הברחת נכסים מפני נושים; פרעון של חובות החברה שנושא המשרה ערב להם אישית, במטרה לשחררו מחבותו על חשבון יתר הנושים; העדפת נושים שלנושאי המשרה יש אינטרס אישי בהעדפתם; העברת רכושה של החברה, קודם להליכי הפרוק ושעה שהחברה חייבת כסף לנושים, לחברה אחרת שבשליטת נושא המשרה, וזאת ללא תמורה או בתמורה חלקית.

גם בחקירת המפרקים שנערכה ביום 20/7/2020 למר אהרון, הוא השיב, כשנשאל מדוע דיאט לא עשתה שימוש בכספים שקבלה מחברת אקסלוסיב לאחר חתימת ההסכם כדי לשלם לעובדים: "אביאל אמר שאם הוא בא חשוב לו שהעסק יתפקד. לא היה כסף לעובדים. עובד – יש כמה שאתה רוצה. אביאל החליט מי ימשיך ומי לא. אני רציתי להעביר חובות 4 מיליון ₪". מר אהרון מודה איפוא בעדותו כי לאחר שנחתם הסכם המעביר את פעילות חברת דיאט לחברת אקסלוסיב, לאחר שחברת דיאט קרסה כלכלית, הוא פרע מהתמורה שהתקבלה חובות של חברת דיאט במיליוני שקלים, תוך ביצוע העדפת נושים, כאשר ניפרעו חובות רק לנושים שלחובם ערב אישית, או לנושים שאולמי הנסיכה נזקקה להם לצורך המשך פעילותם.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המפרקים לפיה מאחר שפעילות החברה הועברה לחברת אקסלוסיב ב-8/2018 וחברת אקסלוסיב אשר לה למעשה בוצעה הענקה הנטענת כבר יצרה חובות רבים וממילא ההענקה מבוססת על הסכם למראית עין, כמפורט לעיל, הרי אין כל טעם כיום בביטול הענקות שבוצעו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי המשיבים פעלו כנטען על ידי המפרקים באופן המחיל עליהם אישית את כלל חובות החברה בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

מאחר שהיקפם של כלל חובות החברה טרם הוברר, ובכללם החובות למס הכנסה, הרי שהמשיבים ישלמו יחד ולחוד את מלוא חובות החברה לאחר שהמפרקים יסיימו מלאכתם ויכריעו בכלל תביעות החוב שבפניהם.

הנתבע הנו בעלים של 40% מהון המניות בחברת אסרף שירותי רכב 2000 בע"מ ("החברה").

אין חולק כי החברה נותרה חייבת כ-140,000 ₪ לתובעת עבור החודשים נובמבר 2018 עד פברואר 2019 (יצוין, למען הדיוק, כי קיים חוב של 172 ₪ עבור חלפים שספקה התובעת למוסך בהרצליה בחודש אוקטובר 2018 אך סכום זה זניח בייחס ליתר החודשים).

הנתבע אישר בחקירתו הנגדית את גובה החוב לתובעת, כפי שצוין בכתב התביעה (עמ' 27; שו' 16).

בסעיף 8 להסדר נקבע כי "החברה לא תפעיל יותר כל עסקים ותעסוק בגביית החובות מחייביה ובתשלום חובות לנושיה. דברים אלו ייעשו ע"י עו"ד החברה (עוה"ד רם שמגר- א.א.)...עו"ד החברה ידאג לפתוח חשבון נאמנות לשם ניהול האמור לעיל ויודיע לחייבים לפי פסק הבוררות (ה"ה אלתר – א.א.) להעביר את התשלום לפי פסק הבוררות לחשבון הנאמנות...עו"ד החברה ידאג לגביית החובות מחברות הביטוח ומלקוחות פרטיים...". בסעיף 14 להסדר נכתב כי "אנו מעריכים שניתן יהיה להגיע בעוד כ-5 חודשים להערכת מצב מושכלת לגבי מצב החברה והאם סולקו החובות והאם היא נותרה סולבנטית... בעקרון, מוסכם עלינו, כי ככל שהחברה תישאר סולבנטית אזי היא תפורק מרצון ועו"ד החברה יוכל להיות מפרק החברה". התובעת טוענת להתנהלויות חריגות של הנתבע המצדיקות לטענתה את חיובו באופן אישי.

אין בידי לקבל טענה זו. אכן, החברה נטלה אשראי מהבנקים בסך מיצטבר של 1.3 מיליון ש"ח אולם מנגד הייתה צפויה לקבל באותה תקופה פיצוי מאלתר בסך של כ-2 מיליון ₪ (ראו עמ' 243-244 לנספחי התצהיר מטעם התובעת וראו גם סעיף 8 להסדר, שצוטט לעיל, לפיו הפצוי יועבר לחשבון נאמנות שינוהל ע"י עו"ד שמגר).

...

אין בידי לקבל טענה זו. אכן, החברה נטלה אשראי מהבנקים בסך מצטבר של 1.3 מיליון ש"ח אולם מנגד הייתה צפויה לקבל באותה תקופה פיצוי מאלתר בסך של כ-2 מיליון ₪ (ראו עמ' 243-244 לנספחי התצהיר מטעם התובעת וראו גם סעיף 8 להסדר, שצוטט לעיל, לפיו הפיצוי יועבר לחשבון נאמנות שינוהל ע"י עו"ד שמגר).

ברצוני לעמוד על מספר נקודות לחובתה של התובעת אשר יש בהן כדי לחזק את מסקנתי כי דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.