כל זאת – בנסיבות בהן התובעת (מוסרת הגרסה לרשות ב"זמן אמת"), איננה מוצאת להסתייג כבר בכתב התביעה מתוכן הגרסה שמסרה לרשות; אלא להיפך - כחלק מפירוט נסיבות ארוע הנפילה בכתב התביעה, היא מפנה לעצם הגשתה הנטענת של התלונה, ללא כל הסתייגות מתוכנה (ואף מפנה לאסמכתא לעצם הגשתה); ובעדות נסיבות שנתנה התובעת בקדם המשפט הראשון התובעת אף חוזרת ומסתמכת על התלונה שהפנתה לעירייה.
אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין התביעה הנדונה להדחות, באשר התובעת לא עמדה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה על פי הדין על מנת להקים לה עילת תביעה בנזיקין; ומכל מקום – בנסיבות, לא מצאתי לייחס לנתבעת אשם בגין נזק הגוף שניגרם לתובעת ביום 10.3.18, גם אם ארע בנפילה ברחוב; ואפילו - באיזור החממה.
לשון אחר, בעדותה של התובעת לפניי, שהיא 'עדות בעל דין יחידה', מבקשת התובעת בעניינינו לשנות חזית ואף להרחיבה, ולהודיע לבית המשפט, מה שלא מצאה להבהיר בכתב התביעה ובעדותה בקדם המשפט; התובעת מאשרת בחקירתה הראשית כי: "כשירדתי ברוטשילד לכיוון למטה מה שזכרתי, זו התמונה שהייתה לי בראש, עלים, רטיבות, כל המשטח רטוב ואז נפלתי", שזה מה שדיווחה לעירייה.
שנית, התובעת לא מצאה להגיש מטעמה בנידון חוות דעת של מומחה בטיחות, שהיה אולי מוסר מידות, כדי לתמוך את טענתה כי מדובר בסיכון בלתי רגיל ובלתי סביר.
בעניינינו, לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוואנטיים ובכלל זה, את נסיבות הפגיעה הנטענת, וכן, את מיקום הפגיעה, שיעור הנכות הרפואית, המפורט בחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה, משך זמן ההחלמה והטיפולים להם נזקקה התובעת, גיל התובעת, הנני מוצא לקבוע לתובעת, בשים לב לפרק הזמן הממושך שחלף מאז מועד הנפילה הנטענת, זכאות לפצוי בגין כאב וסבל בסך של 75,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.
...
לסיכום, התובעת טוענת בכתב התביעה לאחריות הנתבעת בגין אירוע הנפילה - בנזיקין, הן - בהתרשלות והן בהפרת - חובה חקוקה, שגרמו לה נזק גוף; נזק שבגינו היא זכאית לפיצויים.
אם כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו, ולאור הנכות הרפואית שקבעתי לתובעת, וטיב הנכויות, אני קובע כי שיעור הנכות התפקודית שיש לייחס לתובעת בגין אירוע הנפילה הנטענת הוא 18%.
כאמור, לא מצאתי כי דין התביעה הנדונה להתקבל; ועל כן, אין התובעת זכאית לכל פיצוי בנדון.
סוף דבר
בשל כל האמור לעיל, אני פוסק כי התביעה הנדונה נדחית בזאת.
