חציית כביש בצורה מסוכנת לפי סעיף 110(א) לתקנות התעבורה

האספלט על המדרכה לא הודק בצורה אחידה.

משהוכח כי מדובר במכשול שהיה בתחומה של הערייה ללא קשר להיותו דבר מסוכן, עובר הנטל אל הערייה להוכיח כי עשתה את כל הנידרש לגלות את המכשול ולתקנו (ר' ע"א 760/81 נחלת יהודה נ' זדה פ"ד ל"ט (1) 19).

ראה תקנות התעבורה סעיף 110.

חציית כביש: (א) לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות.

...

לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת התעקשה על בירור התביעה כנגד הנתבעת 2, בין השאר, על מנת לקנות סמכות מקומית בבית משפט זה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ההוצאות שהוציאה הנתבעת 2 והתנהלות התובעת, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪.

על סמך ניסיונו המקצועי, חיווה בוחן התנועה דעתו (ר' חוות דעת הבוחן ת/3) כי לו היה הנאשם פונה מנתיב ימני לנתיב ימני (כנדרש על פי דין) ועוצר עצירה מוחלטת, בזמן שהולכות הרגל הנוספות חוצות את הכביש, הייתה התאונה יכולה להמנע: "...נהג הרכב לא יכול היה להבחין בהולכת הרגל בתחילת נסיעתו ממצב עצירה, הולכת הרגל התקרבה בהליכה מהירה בקצב של 1.5 מ' בשנייה (לפי מסקנה בדו"ח צפייה), שנהג הרכב החל בתנועה ה.ר. לא הייתה בשדה הראייה שלו ולא היה מודע לקיומה, תשומת ליבו של נהג הרכב הייתה אל שתי דמויות שחצו משמאל לימין בכיוון נסיעתו ולאחר שהגיעו לנקודה בה היו במקביל להולכת הרגל, הולכת הרגל לא נראית בשדה הראיה של הנהג (נקודה מס' 6 בנסוי מס' 1). הולכת הרגל נראית בצורה מינורית...בזמן חציה דרך חלון דלת ימין אותו חולפת במשך זמן שלא גבוה משנייה אחת ונעלמה משדה ראיה עד שנכנסת שוב לשדה ראיה דרך מראת שמשת חזית עליונה שממנה נראית בצורה מינורית". עוד קבע הבוחן, כי מדובר בנהג מקצועי שהכניס עצמו מדעת למצב מסוכן: "נהג הרכב בשביל פנייתו בקשת רחבה מנתיב ימין לנתיב שמאל ברחוב סחרוב, הכניס את עצמו למצב בו אין לו שדה ראיה אל מעבר החצייה ואיננו יכול לראות המתרחש על מעבר החצייה, כמו כן נהג המשאית חצה את מעבר החצייה במלואו טרם הספיקו שתי הדמויות שחצו משמאל לימין לסיים את החצייה ולעלות על מדרכה (דו"ח צפייה תמונות 14,15) בצפייה בקבצי הוידאו ניראה כי נהג הרכב לא הגיע למצב של עצירה מלאה לפני מעבר חצייה...". אקדים כבר עתה ואדגיש את התרשמותי ולפיה, עדותו של הבוחן המשטרתי, מקצועית ומהימנה, ומסקנותיו, לא זו בלבד שמקובלות עליי, הן עדיפות על מסקנותיו של הבוחן מטעם ההגנה.

הנאשם, שהיה מודע לכך שמדובר בצומת מסוכן (כך לטענתו) פנה ימינה בקשת רחבה, לנתיב השמאלי בנגוד לחוקי התנועה ובנגוד לתקנה 42 לתקנות התעבורה שקובעת: "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש". בכך, הכניס עצמו מדעת למצב מסוכן ופגע ביכולתו להבחין במשתמשים בדרך.

תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה קובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בביטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". תקנה 67 (א) מלמדת על החובה המוטלת על נהג המתקרב למעבר חציה.

...

אינני מקבל את טענת ההגנה לקיומו של אשם תורם כזה או אחר מצדה של המנוחה.

המסקנה המתבקשת מכך היא כי הנאשם לא נהג במידת הזהירות הנדרשת מנהג מקצועי על כלי רכב כבד.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בכל העובדות המפורטות בעובדות כתב האישום ובעבירה המיוחסת לו. ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, במעמד הצדדים 16 מתוך 28

מבוא המבקשת נהגה ברכב פרטי מסוג רנו בכביש 6, ק"מ 136.4, מכיוון דרום במהירות של 180 קמ"ש לכאורה , כאשר המהירות המותרת בכביש זה היא 120 קמ"ש, דהיינו 60 קמ"ש מעל המהירות המותרת, עבירה בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

על פי הדו"ח שמילא השוטר בכתב ידו נרשם אופן ההפעלה והבדיקות בתחילת ובסיום משמרת; המכשיר נמצא תקין, נעשתה בדיקת תאום כוונות, עמוד על גג בצורת T ועוד.

בע"פ 2698/08 מ"י נ' רפי טוהר, בו הורשע הנאשם בנהיגה במהירות של 168 קמ"ש, 78 קמ"ש מעל המותר, קבע כב' סגן הנשיא השופט עוני חבש, כי: "מהירות מופרזת היא המתכון הבטוח לתאונות דרכים וככל שהמהירות גבוהה יותר הסבירות שהתאונה תהיה קטלנית עולה במידה משמעותית...". המבקשת נוהגת מזה 9 שנים ולחובתה 5 ה"ק הכוללות נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש, מהירות, סטיה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, אי עצירה לפני מעבר חציה כשרכב אחר עצר בו ואור אדום; לאור האמור על אף שעברה אינו מכביד יחסית, עצם מהירות הקצה בה נהגה לכאורה מצביע על מסוכנות ועל רף מסוכנות גבוה המאפיל על כל וותק או עבר תעבורתי תקין.

...

לסיכום בבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מ"י, קבע בית המשפט העליון כי: "...תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה." הנסיבות האישיות היו ידועות למבקשת; ההפניות לנימוקים שהועלו על ידה ניתן למצוא בכל מקרה ואינן נסיבות מיוחדות, כמו להבדיל מחלה פתאומית שלה או של בן משפחה, נכות, מצב בטחוני ועוד.

אשר על כן, לא מצאתי פגם בהחלטת קצין המשטרה ואני דוחה את הבקשה.

נגד הנאשם, עלא אלחטיב, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); עבירה של הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק; עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי סעיף 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות); ושתי עבירות של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לפי סעיף 47(5)(ה) לתקנות.

הנאשם המשיך בנסיעה, כאשר הניידת בעקבותיו, ובסמוך למושב אדרת ביצע עקיפה מסוכנת של שני כלי רכב, תוך חציית פס הפרדה רצוף.

המאשימה ציינה, כי זהותם של כלי הרכב שהנאשם עקף במהלך הנסיעה, אינה ידועה לה. נטען, כי במעשיו המתוארים לעיל, טיפל הנאשם בכלי תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב תחבורה ובבטיחותו של נוסע; עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק; נהג במהירות של 154 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, בה מותרת מהירות מרבית של 80 קמ"ש; ועקף בכביש רכב אחר כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף.

בנוסף, ב"כ הנאשם הלין על העובדה, שחקירתו של הנאשם במישטרה לא תועדה ומשכך לא ניתן לשפוך אור על נסיבותיה, אך לא מצאתי, כי יש בכך כדי לפגום באמינות ההודעה, בהנתן דבריו של הנאשם עצמו, כי החקירה היתנהלה בצורה סבירה וכי הוא גם התייעץ עם עו"ד לפני החקירה (בע' 38 ש' 25 ו-30).

...

כן לא מצאתי ליתן משקל לכך שלא הוצגה תעודת הסמכה של השוטר להפעיל את מכשיר הדבורה, ונחה דעתי, כי ניתן להסתפק בדברים שכתב בזיכרון הדברים, כי הוא נושא תעודת מפעיל מוסמך למכשיר מיום 4.2.08.

לפיכך, אני קובע, כי המאשימה הוכיחה בפניי במידה הנדרשת, כי תוצאת המדידה משקפת את מהירות נסיעת רכבו של הנאשם (מהירות של 154 קמ"ש).

סוף דבר אשר על כן, על יסוד קביעותיי ומסקנותיי דלעיל, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק; עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי סעיף 54(א) לתקנות התעבורה; ושתי עבירות של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לפי סעיף 47(5)(ה) לתקנות.

מבוא ורקע בפניי בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד למתן פסק דין בעיניינו לפי הוראות סעיף 46ב (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), אשר כותרתה הנה: "פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם". כנגד המשיב הוגש ביום 15.8.23 כתב אישום המייחס לו עבירות כדלקמן: גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה.

הולכת הרגל המנוחה הפרה 4 הוראות חוק: תקנה 110 עד 111, 113 ותמרור 718 העוסקים באיסור לרדת לכביש, כאשר איננו פנוי וכאשר זה נעשה שלא במעבר חצייה.

לטענת המשיב, נותק הקשר הסיבתי בעצם מעבר המנוחה ברמזור אדום שלא על מעבר חצייה מבלי לבדוק בצורה מספקת האם הכביש פנוי ולכן היא היא זו שהוותה את הגורם המכריע לתאונה.

מאחר שנטל הראיה רובץ בעיניין זה על המשיב, ולאור העובדה כי המשיב התרשל, לכאורה, בכך שנסע לכאורה במהירות גבוהה מהמהירות המותרת בשטח בו מתבצעות עבודות בכביש, ולא האט לפני מעבר החצייה, אף שלא נעלם מעיניי כי מדובר בצומת מרומזרת, ומבלי לחוות דיעה כלשהיא לגבי התיק העקרי, הריני לקבוע כי בשלב מקדמי זה, המשיב לא עמד בנטל הרובץ עליו מבחינה ראייתית ולא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות כמתחייב מסע' 46ב לפקודה כפי שעוד יפורט להלן.

יחד עם זאת, גם אם אין לראות בכך משום עבר תעבורתי מכביד, כטענת הסניגור, הרי שהתנהלותו בעבר מצביעה על דפוס היתנהגות בכביש במהירות תוך אי ציות לתמרורים ואין בכך גם כדי לסייע למשיב לסתור את חזקת המסוכנות הקבועה בדין, לאור התוצאה הטרגית של התאונה, שהסתיימה במותו של אדם ואין נפקא מינה אם מדובר בתאונה ראשונה.

...

הולכת הרגל הייתה על הכביש 4.09 שניות עד שנפגעה מהרכב, כאשר אנו מחזירים את הרכב לאחור באותו זמן, אנו מצאנו שהרכב היה במרחק של 68.13 מטר מתי שהיא ירדה לכביש.

משכך אני קובעת, כי בשלב זה, ישנן די ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום והתנהלותו של המשיב בעבר בראי עבירת מהירות יחד עם תוצאות התאונה מעידות על מסוכנות המשיב.

סוף דבר אשר על כן, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, קיומה של מסוכנות בנהיגת המשיב במהירות המנוגדת לכאורה למהירות המותרת, אי האטה לפני מעבר חצייה, גם בצומת מרומזרת, והתוצאה הטרגית של התאונה נשוא תיק זה, הריני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעניינו.