מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חסינות חברי כנסת בתביעת לשון הרע

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2014 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

ממצאים עובדתיים אלה רלוואנטיים גם לענייננו, בכל הנוגע לרקע של הפרסומים, ולפרסומים עצמם, בגינם הגיש המערער את תביעת לשון הרע מושא ערעור זה. להבנת הפרסומים ונסיבות כתיבתם, ראינו חשיבות בציטוט התשתית העובדתית, כפי שנקבעה בפסק הדין הארצי הקודם של חברי השופט שמואל צור, כדלקמן: "א. המערער, יליד שנת 1950, החל עבודתו במדינה כמורה לערבית בשנת הלימודים תשמ"ח (1987/88). המערער הועסק בקריית החינוך "אורט חצור", שבה חטיבת ביניים וחטיבה עליונה.
(1) פירסום לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951; מיום 20.12.1994 תיקון מס' 4 ס"ח תשנ"ה מס' 1494 מיום 20.12.1994 עמ' 42 (ה"ח 2325) (1) פירסום המוגן לפי סעיף 28 או שהותר לפי סעיף 29 פירסום לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת, או פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951; (2) פירסום בישיבת הממשלה; (3) פירסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף תפקידו, או פירסום על פי הוראת הממשלה או הוראת חבר ממשלה בתוקף תפקידו; (4) פירסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו או פירסום כאמור מטעמו; (5) פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; מיום 14.8.1967 תיקון מס' 1 ס"ח תשכ"ז מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 (ה"ח 693) (5) פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם ולצורך הדיון ובקשר אתו, או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור ולצורך הדיון ובקשר אתו; (6) פירסום על ידי חבר ועדת חקירה, כמשמעותה בסעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת או בפקודת ועדות חקירה, שנעשה תוך כדי דיון בפני הוועדה, או בדין וחשבון שלה, או פירסום על ידי אדם שענינו משמש נושא לחקירת הוועדה, בא כוחו של אדם כזה או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; מיום 14.8.1967 תיקון מס' 1 ס"ח תשכ"ז מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 (ה"ח 693) (6) פירסום על ידי חבר ועדת חקירה, כמשמעותה בסעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת או בפקודת ועדות חקירה, שנעשה תוך כדי דיון בפני הוועדה ולצורך הדיון ובקשר אתו, או בדין וחשבון שלה, או פירסום על ידי אדם שענינו משמש נושא לחקירת הוועדה, בא כוחו של אדם כזה או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור ולצורך הדיון ובקשר אתו; (7) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע כאמור בפסקות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובילבד שהפירסום לא נאסר לפי סעיף 21; (8) דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע בישיבה פומבית של ארגון בין-לאומי שמדינת ישראל חברה בו, של ועידה בין-לאומית שאליה שלחה ממשלת ישראל נציג, של בית דין בין-לאומי, או של מוסד ממוסדותיה הנבחרים של ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל; (9) פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור; (10) העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש; (11) פירסום נכון והוגן - מלא, חלקי או תמציתי - של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10), ופירסום חוזר כאמור של מה שפורסם בישיבת הממשלה והממשלה התירה לפרסמו".
אוסיף, כפי שהדגישה המדינה בסיכומיה, כי למונח "רשות מוסמכת" בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע ניתנה פרשנות מרחיבה, והוא כולל גופים רבים – ועדה של משרד הפנים, יו"ר ועדת הבחירות של הכנסת ועוד (סעיף 51 לסיכומי המדינה).
לטענת המדינה, מטעמים של מדיניות משפטית, יש להעניק חסינות גם לפרסומים מסוג זה, ומאחורי ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק עומדת ההנחה "כי כתיבת חוות דעת/המלצות על פיטורין של ממונה במסגרת יחסי עובד – מעביד, בצל הסיכון של תביעה בגין לשון הרע, עלולה לפגוע באופייה האובייקטיבי של חוות הדעת ולשבש את מהלכו התקין והיעיל של מוסד הבקורת על העובד". המדינה מוסיפה וטוענת כי "אין מקום ביחסי עובד מעביד או ממונה כותב חוות דעת במסגרת תפקידו על עובד פלוני לתביעת לשון הרע". אין בידי לקבל טענה זו של המדינה, מנימוקים אלה: 30.1.
...
בנסיבות המקרה שלפנינו, אין ספק שלפחות לגבי הפיצוי בגין עוגמת נפש יש חפיפה בין סכום הפיצוי שנפסק, לסכום הפיצוי המגיע ללא הוכחת נזק על פי סעיף 7 לחוק, שעמד בשעתו, לפני עדכונו, על סך של 50,000 ש"ח. סוף דבר - אם תישמע דעתי, הערעור יידחה כאמור, ללא צו להוצאות.
נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון מצטרף לדעתם של הנשיא יגאל פליטמן והשופטת לאה גליקסמן כי דין הערעור להידחות ללא חיוב המערער בהוצאות.
סוף דבר על פי דעתו של אב בית הדין הנשיא פליטמן, אשר לתוצאתה הצטרפו השופטת גליקסמן ונציג המעסיקים מר גדעון, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט רבינוביץ, שאליה הצטרף נציג העובדים מר חבשוש, נדחה בזה הערעור, ללא צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

עוד טענה הנתבעת כי הפסיקה קבעה כי סעיף זה מעניק חסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע לפרסומים המפורטים בו. לשיטת הנתבעת, התובעת מנסה בכתב התביעה לעקוף את הגנת חוק איסור לשון הרע ולהשתית את תביעתה גם על עילות אחרות- פקודת הנזיקין והפרת חובה חקוקה.
תיקון מס' 4 ס"ח תשנ"ה מס' 1494 מיום 20.12.1994 עמ' 42 (ה"ח 2325) (1) פירסום המוגן לפי סעיף 28 או שהותר לפי סעיף 29 פירסום לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת, או פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951; (5) פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"
...
כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית, והמחוקק מצא לנכון לקבוע בה מניעה מהטלת חבות בשל לשון הרע במסגרתה במקרים כגון זה, אין לאפשר לתובעת לעקוף את ההגנה הקבועה בדין באמצעות הפנייה לעילות אחרות.
סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 2,340 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

כפועל יוצא מן החסינות המוקנית לחברי הכנסת קובע סעיף 13(1) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 כי אחד המקרים שלא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי (להבדיל מן הסעיפים המסדירים את ההגנות מפני תביעות על פי חוק זה) הוא – "... פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951" קולמוסים רבים נשתברו סביב פרשנות הוראת סעיף 1 לחוק וזיקתה לפרסומים שונים של חברי כנסת אשר נטען כי מהוים לשון הרע, וכך קבע בית המשפט העליון זה מכבר (בע"פ 255/68  מדינת ישראל נ' אברהם בן משה, פ''ד כב(2) 427, 437-436 (1968) מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) שמעון אגרנט ז"ל. ההדגשות בכל ציטוט להלן הן שלי ואינן במקור, אלא אם יאמר אחרת במפורש) – "זכותו של חבר בית-הנבחרים להשמיע, בפורום הזה או מחוצה לו, את השקפותיו שלו על השאלות הפוליטיות "המנסרות", ללא הרגשת מורא ופחד ובלי חשש בליבו, פן יבולע לו על-ידי מאן דהוא, אשר אותן ההשקפות אינן אהודות עליו או המשוכנע שהן הרות סכנה לעם – זכות זו אינה אלא בבואה מוחשית של הקשר ההדוק הקיים בין העיקרון של חופש הביטוי והויכוח לפעולתו התקינה של התהליך הדמוקרטי.
...
בשים לב לאמור לעיל, בין אם אעשה שימוש במבחן מתחם הסיכון הטבעי או במבחן הזיקה ההגיונית או במבחן הרלוואנטיות, המסקנה המתבקשת היא כי קיימת זיקה מובהקת בין הפרסום לבין תפקידו של המבקש כחבר הכנסת, ולכל הפחות זיקה התואמת את האופן המרחיב בו הוסבר המונח "למען מילוי תפקידו" בפס"ד מיעארי כמובא לעיל, וכזכור – כאשר יש ספק ביחס לזיקה זו פועל הספק לטובת הענקת החסינות לחבר הכנסת.
לאור האמור, בשונה מן המקרה בו עסק ע"א 29466-01-15, אין בעניינו צורך בבירור עובדתי ובקיום דיון בבקשה במעמד הצדדים שכן הדברים ניכרים ועולים מתוך הפרסום על פניו ודי בהם כדי להוביל למסקנה כי יש להעניק את הגנת החסינות כחסם מקדמי טרם תחילת ניהול ההליך המשפטי לגופה של המחלוקת.
אשר על כן התביעה נגד המבקש, הנתבע 1 בהליך העיקרי, נדחית על הסף ומאחר שלא התקיים דיון והמבקש לא הגיש כתב הגנה ישא המשיב בשכ"ט ב"כ המבקש בסך 2,500 ₪ בלבד.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

עוד אזכיר, כי נקודת האיזון שבין שני הערכים האמורים, נעה אל עבר הקוטב שבו שוכן חופש הביטוי, שעה שעסקינן בתביעות לשון הרע המוגשות על-ידי אישי ציבור, בגין פרסומים המתייחסים לעשייתם הציבורית (ראו למשל: ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 623-621 (2002), והאסמכתאות שם; עניין הרציקוביץ', עמודים 570, 575; ע"א 751/10 פלוני נ' דיין אורבך, פ"ד סה(3) 369, 427, 432-431, 453-451 (2012)).
כך, משום שזוהר, כידוע, נהנה מחסינות פרלמנטארית, אשר – מבלי שאקבע מסמרות בדבר – עשויה היתה להוות מיכשול כבד-משקל בדרכה של תביעה כאמור (ראו: סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951; בג"ץ 11298/03 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ועדת הכנסת, פ"ד נט(5) 865, 877-874 (2005)).
...
הסעיף מלמדנו אפוא, כי אין לאפשר למפרסם להסתופף תחת צילה של אחת מן ההגנות המעוגנות בסעיף 15, כאשר כוונתו בפרסום היתה לגרום נזק מופרז, החורג מתכליותיו של סעיף 15 – מעין 'נבל ברשות התורה'.
אשר על כן, עניין לנו בפוטנציאל פגיעה פחוּת, באופן יחסי, ויש בכך, בנסיבות המקרה, כדי להטות למסקנה שלפיה אין מדובר בכוונה ובפוטנציאל פגיעה היוצאים מגדר הסביר, כך שיביאו לשלילת תום ליבה של העמותה, על-פי הוראת סעיף 16(ב)(3) לחוק.
אכן, מקובלת עלי טענתו העקרונית של זוהר, שלפיה אף אם באמתחתו פרסומים חריפים – אין בדבר כדי 'להתיר את דמו' (ראו: גנאים, קרמניצר ושנור, עמוד 209, והשוו: עניין הרציקוביץ', עמוד 571).
סוף דבר: הפרסום שעל הפרק – אינו עדין, לשון המעטה; יש להצר על הצגתם של ביטויים סרי טעם ומוקצנים מעין אלה בשיח הציבורי; רחוק אני גם מלזלזל בתחושות הכעס והעלבון שככל הנראה התעוררו אצל זוהר, לשמע תגובתה של העמותה.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2012 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

(1) פירסום לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם, וחובותיהם, תשי"א-1951; (2) פירסום בישיבת הממשלה; .
על כן, צודקים הנתבעים בטענתם כי בדוננו בתובענה שבנידון ולא כל שכן בבקשה שבנידון, לא היתנהגותה של המפקחת היא העומדת לדיון, אלא השאלה האם היתנהלותו של הנתבע (לעניין עוולת לשון הרע ועוולה זו בלבד) מקימה לו (וכפעל יוצא מכך לנתבעת) חסינות מפני עצם הגשת תביעת לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 13(9) לחוק.
...
לטענת הנתבעים בבקשתם שבנדון, דין התביעה להדחות על הסף, מאחר והפרסום שבנדון, הינו בגדר פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת, ועל כן מכח הוראות סעיף 13(9) לחוק לשון הרע, הוא לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי.
עד כאן אין בידינו לקבוע כי עלה בידי התובע להוכיח ששיקולים זרים הם שהנחו בהכרח את הגב' טנוס בפעולותיה, מה גם שהגב' טנוס לא עומתה כלל ועיקר עם המניע לשיטת התובע להתנכלות הגב' אליו ולפיו לשיטתו, היתה זו הגב' טנוס שפנתה אל התובע מיוזמתה ביום 2/11/06 והביעה את מורת רוחה על כך שהעז "לעקוף אותה". אלא שלעניין זה טוען התובע בסיכומיו כי במסגרת חקירתה הנגדית הודתה הגב' טנוס כי פעלה שלא כדין עת פנתה אל הנתבע, לשיטתו, בבקשת עזרה חברית, כדי לחלץ אותה ממצוקה אישית אליה נקלעה עקב התערבותה שלא כדין בפרשה.
אין בידינו לקבל את סברותיו אלו של התובע, ונבאר.
משזו מסקנתו, והואיל ועל פי הוראת סעיף 13(9) לחוק, פרסום כאמור לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי, הרי שאין לדון בתביעה שבנדון ודינה להדחות כבר בשלב זה. סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר, תביעת התובע שבנדון נדחית כבר בשלב זה. מפאת תקדימיות השאלה שעמדה לבירור, הרי שחרף התוצאה אליה הגענו – איננו עושים צו להוצאות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו