חסינות דואר ישראל מתביעות משפטיות

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 10497-04-16 14 אפריל 2019 לפני: כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר המבקשת: אורית אבוטבול ע"י ב"כ עו"ד משה וקרט ואח' המשיבה: מגיש עמדה: אורן פרי סוכנות לביטוח - המרכז לביטוח ישראלי בע"מ‏ ע"י ב"כ עו"ד טליה יונתן-דגן ואח' היועץ המשפטי לממשלה ע"י ב"כ פרקליטות מחוז ת"א, עו"ד אביעד בן יעקב פסק דין

המכתב יישלח בדואר רשום לכתובת האחרונה המופיעה ברשומי המשיבה (במקרה בו לא הגיע הדואר הרשום ליעדו, תפעל החברה לאתר את כתובת העובד באמצעות פנייה טלפונית או פנייה למרשם האוכלוסין), אולם לחברי הקבוצה שהנם עובדי המשיבה באותה עת, רשאית המשיבה לפנות גם באמצעות משלוח דוא"ל או פירסום על לוחות המודעות.

לטענת היועמ"ש אין מקום במסגרת הסדר פשרה להעניק חסינות לב"כ המבקשת מתביעות אישיות של חברי הקבוצה כלפיו, ולפיכך מוצע להשמיט מסעיף 14.4 להסדר הפשרה את החסינות הנתנת לב"כ המבקשת בגין בדיקת חישובי המשיבה.

...

שוכנענו כי בענייננו בחינת הסדר הפשרה אינו דורש בחינת שאלה שבמומחיות ולפיכך אין מקום למינוי בודק, ואיננו סבורים כי יהיה במינוי כאמור כדי לסייע בידי בית הדין או הצדדים, היות שחישוב הזכויות והזכאויות על פי ההסכם אינו מורכב או מסובך.

סוף דבר הבקשה לאישור הסדר הפשרה מאושרת, כפוף לשינויים האמורים לעיל וניתן לה תוקף של פסק דין בתובענה ייצוגית .

שוכנענו כי יש לפסוק גמול לתובע המייצג בסך 36,000 ש"ח שישולם בשלושה שלבים כפי המוסכם בסעיף 15.2 להסכם, בתוספת 14% מסך התשלומים שישולמו עקב התובענה הייצוגית.

התובע צירף אישורים מחברת דואר ישראל בע"מ, על-פיהם עולה כי פריט הדואר שנשלח לנתבע 2, עומר אפרת, היתקבל אצלו כבר ביום 17.03.2016, דהיינו שבעה ימים לאחר הארוע הנטען; ולכן גם לשיטת הנתבעים, היו הסרטים אמורים להיות שמורים במחשבים ושרתי מועדון הנתבעים במועד קבלת כתב התביעה על ידי מר אפרת.

לשון אחר, ריבוי תביעותיו של התובע, אינו מקים לנתבעים בעניינינו "חסינות" מפני תביעה של התובע– לכאורה בשל העובדה שבמקרה הפלו את התובע (המרבה לתבוע כאמור), ולא תובע אחר באותן נסיבות – אשר, במקרה, אינו נוהג להגיש תביעות רבות.

גם הטענה, שהתובע "מתפרנס" מהגשת תביעות הפליה – אין בה לבדה כדי להצביע על העדר תום לב מצד התובע בעניינינו [ע"א (ת"א) 2434-12-13 תמיר נ' ישר אובוז נכסים ואחזקות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים; 28.10.2014)], שכן, כאמור, קבלת טיעון זה עלולה לשמוט את הקרקע מתביעות "ציבוריות" רבות, לרבות - תובענות ייצוגיות, וכן - להפוך את הגשת תביעות רבות, שיש אינטרס צבורי בהגשתן, לבלתי אפשרית או כדאית כלכלית.

...

כאן גם המקום להתייחס לטענת הנתבעים, כי למעשה, בסופו של דבר, התובע נכנס למועדון.

סוף דבר משכך, אני פסוק כי הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע, סך של 18,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ (סכום זה כולל בתוכו כבר את החזר האגרה).

באשר לרציונאל העומד בבסיס הגנה זו הדגיש כבוד השופט י. דנציגר בענין מולקנדוב: "....ההגנה נועדה לאפשר לאותם בעלי תפקידים לבצע את הפרסומים הנדרשים לצורך פעילותם באופן המיטבי הנידרש לצורך ביצוע התפקיד, ללא מורא מתביעות אישיות בגין לשון הרע; זאת, מתוך הנחה כי עצם ההתמודדות עם תביעות כאמור עלולה להרתיע את בעל התפקיד ולהפריע לו בבצוע תפקידו.

הראציונאל הספציפי של תת-סעיף (9) הוא לאפשר לרשויות הרשמיות של המדינה לפעול, במסגרת סמכויותיהן כדין, מבלי לחשוש כי תהיינה מאוימות מפני תוצאות משפטיות בשל התבטאויות הקשורות בתפקידן .

החסינות המוחלטת שמקנה הסעיף מוצדקת אך ורק משום שמדובר בפירסום שחייב להעשות על פי דין או שהמפרסם רשאי היה לעשות אותו על פי דין (בהוראה של רשות מוסמכת).

ובהמשך (ראו: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 27-33): "...אני לא אמור לקבל הודעה ראשונה, אלא רק שניה. היא מהדואר. המערכת לא מאפשרת לי לבצע עיקול למי שלא קיבל הודעה ראשונה ושניה. המערכת חוסמת. צריך להזין אישור. הדואר מזין אוטו' למערכת שלי, אנחנו מחוברים לדואר ישראל. אני או הפקיד השני מעדכנים במערכת. אני מוצא 1000 הודעות בלחיצת כפתור, המערכת מעדכנת. אם ביהמ''ש מפנה אותי לעמוד 2 אם ההודעה הראשונה והשניה התקבלה אצל החייבת אני אומר שזה לא מופיע בדוח הזה אלא זה מגיע בצורה נפרדת. ההודעות צורפו לכתב ההגנה אך לא צורפו אישורי מסירה, אין לי את זה כאן להציג". (וראו גם: עמוד 16 שורות 12-19; עמוד 17 שורות 1-3, 11-20; עמוד 18 שורות 10-13).

...

בהתאמה, אני קובעת כי הליכי הגביה שננקטו כנגד התובעת, ובכללם הטלת העיקולים על חשבון הבנק, ננקטו שלא כדין.

על כן, אני קובעת כי המועצה פרסמה פרסום, הכולל לשון הרע; ואפנה לבחון את הטענה לאשם תורם מכריע.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 40,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

נכתב באופן ברור כי "לצורך הסרת עיקול הרכב במשרד הרשוי, עליך להיתקשר לרשות 03-9484000 שלוחה 1, אגף הכנסות וגבייה ובנוסף להסדרת החוב יש לשלם סך של 80 ₪ בגין הטלת עיקול הרכב". מכתבים אלו ובהם ההנחייה הברורה ביחס לאופן הסרת עיקול הרכב נשלחו לתובע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, והנתבעת אף הציגה הן את המכתבים שנשלחו לתובע והן את מספר הדואר הרשום ואת אישור מעקב פריטי דואר רשום מחברת דואר ישראל.

ההגנה נועדה לאפשר לאותם בעלי תפקידים לבצע את הפרסומים הנדרשים לצורך פעילותם באופן המיטבי הנידרש לצורך ביצוע התפקיד, ללא מורא מתביעות אישיות בגין לשון הרע; זאת, מתוך הנחה כי עצם ההתמודדות עם תביעות כאמור עלולה להרתיע את בעל התפקיד ולהפריע לו בבצוע תפקידו.

הראציונאל הספציפי של תת-סעיף (9) הוא לאפשר לרשויות הרשמיות של המדינה לפעול, במסגרת סמכויותיהן כדין, מבלי לחשוש כי תהיינה מאוימות מפני תוצאות משפטיות בשל התבטאויות הקשורות בתפקידן .

החסינות המוחלטת שמקנה הסעיף מוצדקת אך ורק משום שמדובר בפירסום שחייב להעשות על פי דין או שהמפרסם רשאי היה לעשות אותו על פי דין (בהוראה של רשות מוסמכת).

...

מכל האמור לעיל, כאמור, דין התביעה נגד העירייה בטענה להוצאת לשון הרע בגין העיקול, להידחות ולו בשל הגנות עפ"י חוק איסור לשון הרע, באשר העירייה פעלה כדין למימוש זכויותיה המיועדות לטובת הכלל, ובאופן מידתי.

למעלה מן הצורך אציין, כי אף אם הייתי מקבלת את טענות התובע ולפיהן לא נותרה יתרת חוב בסך של 80 ₪ לאחר ביצוע התשלום בסך של 2,050 ₪ ע"י התובע ביום 2.6.20 – הרי שעדיין דין תביעתו היה להדחות וזאת ממספר טעמים: ראשית – הנתבעת פעלה בתום לב ולא הוכח אחרת.

סוף דבר אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – הרי שהתביעה נדחית.

אכן, מחוסנת בפני תביעה משפטית, בגדר ההגדרה המרחיבה של "פעולה מלחמתית", "כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות". מהנתונים שבפניי נהיר לי לחלוטין כי פעולת הירי האמורה הייתה פעילות צבאית מובהקת, במסגרת מאבקה המתמיד של מדינת ישראל ולחימתה במעשי הטרור.

עמד על כך כב' השופט מנהיים בתיק בש"א (ראשל"צ) 3727/04 המפקד הצבאי באיזור עזה ואח' נ' עלי מוחמד עומר ואח' (במאגרי "נבו"), בציינו כי "עיון בטענות המשיבים (התובעים) מלמד כי ביסודו של דבר טענותיהם הם כי פעולה כזו, ובמיוחד כאשר ברור מהנסיבות שבנוסף למי שהינו היעד של הפעולה יש סבירות גבוהה כי גם אנשים נוספים (כשלעצמם אין עילה לפגוע בהם) ייפגעו, אינה לגיטימית". ואולם, כך הוא המשיך, "על כך אפשר להתווכח, אך זהו ויכוח שאינו מתייחס כלל לשאלה שבפנינו. לגיטימיות לחוד ושאלת האופי ה'מלחמתי' של הפעולה לחוד". ולכן, כך הוא סיכם ובכל הכבוד בצדק, "החסינות המוענקת בסעיף 5 לחוק מקורה בתפיסה מעשית לפיה פעולות מלחמתיות מטבען אינן מתאימות להחלה של דיני הנזיקין הרגילים, ולא בתפיסה ערכית כאילו במלחמה הכל-כביכול-מותר". ולא זו אלא שהחסינות נועדה, בין השאר, לחסן את המדינה דווקא מתביעות שבהן "הנפגע דוקא לא היה שותף בעצמו לפעילות הלחימה האמורה והוא בגדר 'עובר אורח תמים'" (סעיף 9).

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

...

המסקנה האמורה גוזרת את דחייתה של התביעה, כעתירתה של הנתבעת.

שהרי דווקא על מנת לקדם פני הגנות פוטנציאליות אלו, נחקק התיקון המחסן בפני תביעות שהן פועל יוצא של "פעולה מלחמתית". ואולם, מעבר לידרוש, בפרשה שבפניי שוכנעתי כי פעולת התקיפה הייתה פעולה מידתית, במובן זה שהיא חסכה בקורבנות, אף של פלסטינאים.

לנוכח כל אלו הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.