לטענתו, ההתעמרות מצד הממונים עליו החלה לאחר שלא עלה בידם לפטר אותו במסגרת הליך משמעתי שנקטו.
עוד נטען, שהוא הועסק בתפקידים זוטרים שאינם תואמים את השכלתו והועבר לעבוד במחסן מעופש שורץ עכברים מתחת לאדמה ללא איוורור, ללא טלפון וללא אינטרנט, כאשר גישתו לדואר האלקטרוני האירגוני נחסמה.
לטענתה, התביעה היתיישנה עוד בשנת 2013 בחלוף שבע שנים ממועד האירועים הנטענים ולכל המאוחר בשנת 2021, עשר שנים לאחר ההתמוטטות הנפשית שחוה התובע ומינוי האפוטרופוס בעיניינו.
די בהתנהלות זו של התובע, ודאי כאשר נעשה הדבר מבלי לציין זאת במפורש בכתב התביעה, בנגוד להוראות התקנות (ר' תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018), כדי להצדיק את דחיית התביעה שבפניי על פי סמכותי בתקנה 43 לתקנות ובאיזון האינטרסים הנידרש על פי תקנה 5 לתקנות.
...
לטענתו, הנתבעות 1 ו- 3 הגישו ערעור על פסק הדין (עע"מ 201-99), הערעור נדחה ומאז החלו במסכת התעללות בתובע.
סיכום
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
מאחר והאמור בהחלטה זו נכון בהתאמה לכל הנתבעים, כנגד כולם הגיש התובע גם את התביעה בבית הדין, הרי שאף שלא הוגש דבר מטעם נתבעים 2 ו- 3 עד לשלב זה, דין התביעה להידחות גם כנגדם.
בנסיבות בהן ההליך סולק עוד בטרם הוגשו כתבי הגנה וכאשר הסכסוך לגופו עוד נדון בבית הדין לעבודה, אף שהוגשה בקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבעת 1, אני סבור כי יש הצדקה לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה.
זכות ערעור כחוק.
