חניה אסורה במקום חניה מועדפת וחניה מוסדרת

בבקשה נטען, כי על מנת שהעירייה תוכל לגבות אגרת חניה, עליה להציב תמרור "עמוד" (מס' 626) המציין כי מדובר במקום חניה מוסדר, וכן לצבוע את אבני השפה הסמוכות לחניה בכחול לסירוגין (סימון 817).

נטען, כי מדובר במקומות חניה הסמוכים לקניון רמת אביב, שאבני השפה בהם נצבעו בסמוך להקמת הקניון לפני שנים, כדי להפנות את תשומת לב החונים להסדר חניה מועדפת לתושבים, וזאת לפני תיקון תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, עליהן נסמכת בקשת האישור.

המבקש הוסיף וטען כי בפסיקת הגמול ושכה"ט, יש להחמיר עם הערייה לאור היתנהלותה, ובין היתר לשקול שמדובר בגבייה אסורה שנמשכה שנים ארוכות ביודעין על אף דו"ח מבקר המדינה משנת 2013; שהעירייה המשיכה לעמוד על חוקיות הגבייה גם בעקבות פניות המבקש לרבות לאחר שבקש להשפט.

...

דיון והכרעה כשנדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הודעת חדילה, רשאי (ולא חייב) בית המשפט לפסוק גמול ושכ"ט (עע"מ 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני, פס' 12 (21.02.2018) (להלן: "עניין מוחני")).

לאחר שבחנתי את שיקולי התשומה (השקעת המשאבים והסיכון מצד המבקש וב"כ), שיקולי התפוקה (התועלת לחברי הקבוצה), שיקולי התועלת הציבורית ואת שיקולי ההגנה על הקופה הציבורית, הגעתי למסקנה שיש לפסוק למבקש ובאי כוחו סכומים מתונים, שאינם סמליים בלבד, אולם לא את הסכומים המבוקשים (להרחבה בדבר השיקולים שיש לשקול ר' ס' 22-23 לחוק; עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, בפס' 29-36 (25.12.2012)).

סוף דבר לאחר שהשתכנעתי שהעירייה חדלה מגביית אגרה בגין חנייה במקומות החנייה המסומנים "אדום-אפור" מושא התובענה דנן, התובענה נדחית.

את הקבוצה הייצוגית ביקש התובע להגדיר בבקשת האישור, כך: "כל מי ששילם למשיבה אגרת חניה ו/או כל תשלום בעבור חניה, בין ישירות ובין באמצעות צד שלישי, בעבור חניה שלא במקום מוסדר, בין היתר בזמן ו/או במקום שבהם החניה היתה אסורה בכלל ו/או מותרת לכלי רכב אחרים בלבד, אך המשיבה לא השיבה לו את הכספים ששילם כאגרת חניה כאמור." בתובענה נתבקשו מספר סעדים: ראשית, השבה בגובה הסכום ששולם לעירייה ביתר, כאגרת חניה, על אף שהחניה בוצעה במקום אסור.

שם, מובהר כי החזר דמי חניה מוגבל למקרים בהם החניה נעשתה ב"חניה מועדפת", המוגדרת כ"מקום חניה מוסדר לבעלי תו חניה מתאים לאזור, על פי הוראות התמרור הקיים".

...

מטרתו של המסלול שהתווה המחוקק הוא לוודא שבית המשפט אינו מאשר את הסדר הפשרה כ'חותמת גומי', אלא בוחן ובודק, עד שהוא מגיע למסקנה כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (כלשון סעיף 19(א) לחוק).

מן הכלל אל הפרט: מתן הוראות בקשר עם הסדר הפשרה לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן בהסדר הפשרה המוצע, ולאור העובדה שהסדר הפשרה המתוקן, גובש על פי הנחיות בית המשפט, יש מקום להורות על פרסום הודעה לעניין הסדר הפשרה המתוקן.

אשר על כן, מצאתי להורות כדלקמן: אני מורה על פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח שצורף כנספח ב' לבקשה לאישור הסדר הפשרה.

יחד עם כתב ההגנה הגישה מסגריית יהוד תביעה שכנגד, כנגד גבאי וכנגד טולדנו השוכר של נכסם, במסגרתה עתרה למתן צו מניעה המונע מטולדנו לשפוך שמנים וחומרים כימיים לקרקע או למערכות הביוב או להזרימם לכיוון חלקות מסגריית יהוד (הן חלקה 489 והן חלקה 480 הנמצאת מצפון לה); למתן צו עשה המחייב את הנתבעים שכנגד להסדיר את עסקו של טולדנו ברישיון עסק כדין; ולחיובם בפצוי כספי.

בהחלטה מיום 12.1.2022 קבעתי, כי "עד להכרעה בתיק העקרי, כפוף להותרת רצועה ברוחב מטר אחד בצמוד לקיר המזרחי של המושכר, לאורך שביל המעבר, ועד לגבול בין המושכר לבין עסקם של התובעים – שבו ובו בלבד תהיה הנתבעת 2 רשאית לאחסן ציוד כאוות נפשה – ייוותר שביל המעבר פנוי לחלוטין למעבר כלי רכב ואף אחד מן הצדדים לא יהיה רשאי לחנות בו או להעמיד עליו דרך קבע חפצים אלו או אחרים". לאחר שנשמעו ראיות הצדדים וסיכומיהם, עתה הגיעה שעת ההכרעה.

המומחה ציין בחוות דעתו כי בעקרון חוק החשמל אוסר להזין חלקת שטח ע"י שני חיבורים שונים וחברת החשמל מבקשת בדרך כלל להזין את השטח ממקום אחד.

נוסף על כך יש לציין, כי גבאי אמנם הוכיחו, במאזן ההסתברויות, כי הדרך המועדפת לחיבור נכסם לרשת החשמל היא באמצעות חדר החשמל הנמצא בשטח המוחזק ע"י הנתבעות או מי מהן (ראו בעיניין זה המצוטט לעיל מהתכתובת עם חברת החשמל; חוות הדעת שהוגשה מטעם גבאי – עמ' 109 לתיק המוצגים מטעמם; וכן סעיפים 1-3 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט).

...

במצב דברים זה לא מצאתי כי עלה בידי מסגריית יהוד להוכיח כי היא זכאית לסעד כלשהו במסגרת התביעה שכנגד, ולפיכך דינה להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאמה אני קובעת כי כפוף להותרת רצועה ברוחב כמטר אחד בצמוד לקיר המזרחי של המבנה התעשייתי המוחזק ע"י הנתבעות, לאורך שביל המעבר (השטח הלא מקורה), ועד לגבול בין המבנה התעשייתי המוחזק ע"י הנתבעות לבין עסקם של התובעים – שבו ובו בלבד יהיו הנתבעות או מי מטעמן רשאיות לאחסן ציוד כאוות נפשן – ייוותר שביל המעבר (השטח הלא מקורה) פנוי לחלוטין למעבר כלי רכב ואף אחד מן הצדדים לא יהיה רשאי לחנות בו או להעמיד עליו דרך קבע חפצים אלו או אחרים.

כמו כן אני דוחה את התביעה שכנגד.

בהתאם, נשלחה לה הזמנה למשפט וכתב אישום אשר על פיו ביום 7.8.2018 בשעה 20:42 ברחוב נמל יפו ליד 12 העמידה את הרכב מושא כתב האישום בנגוד להוראות תמרור המתיר חניה לכלי רכב מסוימים ובשעות מסויימות כפי שפורט בו (חנייה מועדפת), מעשה המגבש עבירה לפי סעיפים 4(ב) ו- 6(ב)(1) לחוק העזר.

אולם, כתב האישום מבוסס על סעיף 4(ב) לחוק העזר אשר קובע כי חניה באיזור אשר נקבע כמקום חניה מוסדר לתושבי איזור מסוים "מותרת רק לרכב הנושא תוית שאישר ראש העיריה ואשר עליה צוין מספר הרכב ואיזור החניה שבו מותרת החניה". כלומר, תמרור המתיר חניה רק לרכב הנושא תוית של איזור מסוים ואוסר חניה על כל יתר הרכבים, תואם את הוראות חוק העזר.

...

גם תכליתו של חוק העזר, אשר נועד להסדיר את החניה בעיר בין היתר באמצעות חלוקה לאזורי חניה כפי שנקבע בסעיף 4 לחוק העזר, מביאה למסקנה שסיווג הרכבים לצורך הסדרי החניה יכול שיעשה על בסיס תו החניה האזורי שהרכב נושא.

לפיכך אינני מקבלת את הטענה שיש לקרוא לתוך חוק העזר את הסיווג שקבוע בתקנות התעבורה.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

בישיבת ההקראה טען הנאשם, כי מדובר בשטח חמרה בוצית אשר אינו מסומן בכחול לבן, או כמגרש חנייה מוסדר, ואשר אין תמרור האוסר את החניה בו. מנגד טענה המאשימה, כי השטח בו החנה הנאשם את רכבו, הוא אמנם שטח כורכר שאינו סלול, אך הוסדר כמגרש חנייה באמצעות שני תמרורים זהים, אשר הוצבו בשני צדי הכניסה למגרש, בהם נכתב באופן מפורש כי החניה מותרת רק לכלי רכב בעלי תו חניה איזורי.

ניתן לראות בפסקי הדין שדנו בכתבי אישום שהוגשו על ידי רשויות מקומיות שונות בגין חניה ללא תו איזורי בנגוד לתמרור המורה על החניה המועדפת, סעיף האישום הרלוואנטי נגע להפרת ההעדפה, כלומר, כי הרכב לא היה מסוג הרכבים אשר חנייתם במקום הותרה (ר' למשל: חעמ 261/08 עריית קריית מוצקין נ' עדי מאירוביץ (פסק דין מיום 30.11.08, פורסם בנבו); ח (ת"א) 459817/05 מדינת ישראל נ' משה ליפקה (פסק דין מיום 13.2.06, פורסם בנבו)).

...

לאור האמור אני מרשיעה את הנאשם בעבירה על פי סעיף 5(1) לחוק עזר לאזור (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ז-2006, בהתאם לדרגת קנס א' כקבוע בסעיף 3 לתוספת לצו התעבורה.