חלוקת אחריות בין קניון, חברת ניהול וחברת ניקיון בנזק גוף

תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת, עת החליקה על גלידה שנשפכה על ריצפת הקניון.

בכל מקרה, ככל שיש מקום להטלת חבות, הרי שיש להטילה על קלינור בהיותה חברת הניקיון אשר סיפקה באמצעות עובדיה ומפקח מטעמה שהיה בקניון, את כל שירותי הניקיון בקניון ולכן היא הגורם האחראי, בנוסף לניקיון הקניון גם על הסרת מפגעים.

משנשאל שוכמן לגבי אופן הקצאת עובדי הניקיון והאם נושא זה הופקד כל כולו בידי קלינור השיב, כי בקניון ישנם כ-12 מאבטחים, ביניהם גם סיירים, מנהל, עובדי אחזקה, אנשי שיווק שהם עובדי הנתבעת שתפקידם, בנוסף לעובדי קלינור, לערוך סיורים בקניון ולאתר מפגעים.

לסיכום שאלת האחריות: לאור כל המקובץ לעיל ומשעה שקבעתי כי לתובעת אשם תורם לקרות התאונה אותו העמדתי על 25% , ראיתי לחלק את האחריות בין הנתבעות וקלינור, כדלקמן: הנתבעות - תשאנה ב - 75% מנזקי התובעת.

...

לסיכום: הוצאות רפואיות עבר ועתיד 2,000 ₪ עזרת זולת עבר ועתיד 55,000 ₪ כאב וסבל 35,000 ₪ סה"כ 92,000 ₪ סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעות מתקבלת.

סה"כ תשלמנה הנתבעות לתובעת, באמצעות הראל, סך של 85,146 ₪.

כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעת 75% מעלות חוות הדעת, שכר עדים ואגרת בימ"ש עפ"י קבלות, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

מי מהנתבעים או מהצדדים השלישיים צריך לשאת בפצוי התובעת על נזקיה הגופניים שנגרמו כתוצאה מהחלקה על חתיכת 'קרפ צרפתי' שהושלכה על ידי מאן דהוא על ריצפת קניון "לב אשדוד" – האם הקניון, חברת הניקיון או דוכן ממכר הקרפים, זו השאלה שנשארה להכרעה לאחר שהוסכם על הפצוי לתובעת.

על אף שהוצעה פשרה לחלוקה בין הנתבעים וצדדי ג' בינם לבין עצמם - לא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה, נערכו שתי ישיבות הוכחות – בהם נחקרו התובעת, מר בן-דבש מנכ"ל הקניון, מר גיל דיין – בעל דוכן ממכר הקרפים ומר יעקב מורד – מנכ"ל חברת הניקיון (רויאל קלין בע"מ), תצהירו של העד מטעם חברת הפיקוח – מנהל התפעול של הקניון – מר צור - נמשך.

אם היה מפגע במקום ספציפי הייתם מקבלים על כך קריאות כן, אחד העובדים היו מתקשרים, בדרך כלל זה חב' האבטחה שהיו להם מכשירי קשר, מנהל האבטחה הוא היה מנהל גם את העובדים, מן קב"ט כזה הוא חלק מהקניון נראה לי, הוא היה קורא במכשיר קשר ואומר למישהו לקרוא למישהו מהניקיון כלומר היו אנשים מטעם הקניון שהיו אחראים לעשות סיבובים בקניון ואם היו מאתרים מפגעים היו מתקשרים אליך לא אליי, לעובדי הניקיון (עמ' 34).

בטרם נבחן מה חלוקת האחריות ביניהם, בראייה כוללת ובהתאם למבחני האשם של כל אחד מהם – יש להתייחס לשאלת הביטוח הראשוני שהוצא על ידי חברת שומרה – חברה לביטוח מבטחת קרפ-מון לטובת הקניון וחברת הפיקוח.

...

לאחר שבחנו את כלל האמור, הרי שקיימת לכל אחד מהגופים האמורים אחריות לקרות התאונה.

לאחר שבחנתי את הוראות הפוליסה, הפסיקה שצורפה על ידי ב"כ קרפ-מון וטיעוני הצדדים - מצאתי שאין חבות על מבטחת קרפ-מון, שומרה, לשפות את חברת הניהול של הקניון ואת הקניון מכח פוליסה זו. ממספר טעמים.

לאחר ששקלתי את אשמם ואשמתם המוסרית; שיקולי צדק ויושר; בחינת הגורם – האפשרי היעיל ביותר ומונע הנזק הטוב ביותר; שיקולי הכוונת התנהגות – ומדיניות ; חלוקה בין מזמין שירותים לבין קבלן מפקח ; מצאתי מכל האמור לעיל שהאחריות הישירה והקרובה ביותר למפגע היא של דוכן הקרפים שעובדיו ובעליו לא פעלו להסרת מפגעים, על אף חובתם הנזיקית והחוזית, לא בכלל ולא במקרה הספציפי, וזאת שעה שהמפגע היה כאמור מונח בסמוך לדוכן ונוצר במהלך העסקים שלו.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 41551-08-15 פלוני נ' פרומול ניהול קניון לב תלפיות בע"מ בפני כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ התובע: פלוני ע"י ב"כ עו"ד עמוס גבעון נ ג ד הנתבעת: פרומול ניהול קניון לב תלפיות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שהם סלמון ועו"ד שרון סער נ ג ד צד ג': 1. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רננה פלדמן 2. מיקוד שמירה אבטחה שירותים וניקיון בע"מ 3. אילון חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אמיר רחמני ועו"ד יפעת (כהן)נפתלי נ ג ד צד ד': 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רננה פלדמן פסק דין

שחטר הוסיף כי מיקוד היא הנושאת באחריות והתחייבה לשפות את פרומול על כל נזק, כך שהאחריות חלה על מיקוד או על חברת איילון שביטחה אותה.

הנתבעת, פרומול, היא חברת הניהול שהיתה אחראית לניהול הקניון במועד הרלוואנטי, ולפיכך היתה אחראית גם לשער הכניסה לקניון.

הוא קובע, בין היתר, כי מיקוד אחראית כלפי פרומול לכל פגיעה, אבדן או נזק לגוף או לרכוש "עקב כל מעשה או מחדל מצד הספק ו/או עובדי הספק ו/או באי כוחו ו/או הפועלים בשמו ומטעמו..." (סעיף 1.7), כי קיימת חובת שיפוי של מיקוד בגין פגיעות שהיא אחראית להן (סעיף 2.7), וכי זכותה של פרומול לקבל זכויות ביטוחיות של מיקוד במקרה של תביעת נזיקין של עובד מיקוד (סעיף 3.7).

ככל שיש צורך בקביעות בנוגע לחלוקת החבות בין חברות הביטוח, הצדדים יודיעו לבית המשפט וינתן פסק דין משלים בעיניין זה. המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

...

לפיכך אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קאופמן וקובעת נכות רפואית בגין השבר כאמור בחוות דעתו.

עם זאת, בנוגע לצלקת, ד"ר קאופמן עצמו קבע כי הנכות בגינה אינה תפקודית, ולפיכך אני קובעת נכות משוקללת כוללת בשיעור של 22%.

סיכום לאור כל האמור, יש לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: הפסד השתכרות בעבר 100,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות 130,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ הוצאות רפואיות 10,000 ₪ נזק בלתי ממוני 125,000 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל 214,000 ₪ בסך הכל ישולם לתובע סכום של 166,000 ₪.

עניינו של ההליך שלפנינו, בחלוקת האחריות בין קניון וקבוצת הניהול שלו, לבין חברת ניקיון שלטענתו העסיק, בגין נזק גוף שניגרם לצעירה שביקרה בקניון לאחר שהחליקה עקב שלולית מים שנקוותה בסמוך לכניסה אליו.

...

סעיפי השיפוי והביטוח לטענת המודיעות, בד בבד עם חלוקת האחריות החוזית, התחייבה חברת הניקיון בסעיף 9.2 להסכם להיות אחראית לכל נזק ישיר, עקיף או תוצאתי שנגרם לקניון או לצד שלישי כלשהו על-ידי חברת הניקיון "במעשה ו/או במחדל רשלניים ו/או בזדון ו/או בקשר עם ו/או כתוצאה מביצוע התחייבותה לפי הסכם זה ו/או אי ביצועו ו/או ביצועו החלקי ו/או הלקוי". עוד התחייבה חברת הניקיון בסעיף 9.5 להסכם, לשפות את "הבעלים ו/או את חברת הניהול בגין כל חיוב ו/או דרישה ו/או תביעה בהן יחויבו בקשר עם ו/או כתוצאה מביצוע התחייבויותיו של הקבלן לפי הסכם זה ו/או אי ביצועו ו/או ביצוע החלקי ו/או הלקוי". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש בסעיפי השיפוי בהסכם כדי לשנות את חלוקת האחריות בין הצדדים.

כפי שציינתי לעיל, אני סבור כי חלק מן האחריות לנזק מוקנה לקניון.

סוף דבר כידוע, "המבחנים לחלוקת האחריות בין שני מעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה, או אשמה מוסרית או צדק ויושר, וזאת מששוקלים את מידת האחריות או מידת הרשלנות של כל אחת מהן" (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ''ד מב(1) 415 (28.3.1988); ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים, פ''ד לה(4) 748 (12.11.1981)).

התובעת נפלה בקניון הנתבעת 1 בעקבות מרצפת שבורה ונגרמו לה ניזקי גוף.

המחלוקת שנותרה היא ביחס לחלוקת האחריות בין הנתבעים 2 ו-3 והצדדים השלישיים.

הנתבעת 2 היא חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון ואחזקה למבנים ובמועדים הרלוואנטיים לתביעה (ועד לחודש אוקטובר 2019) סיפקה לקניון שירותי ניקיון, אחזקה ואבטחה בהתאם להסכם שנחתם ביום 31/03/2016 בינה ובין נציגי הבית המשותף (הקניון).

לעמדתה, הבעלים ומנהל הנתבעת 2 מכיר היטב את מצבו של הקניון כיוון שעבד בחברת האחזקה הקודמת שיעבדה בקניון; הנתבעת 2 הייתה אחראית (בהסכם) גם על תחזוקת הקניון ולכן הייתה חייבת לאתר ולתקן את המפגע בריצוף; הנתבעת 2 התחייבה בהסכם גם לתקן ליקויים וגם לבטח את הנציגות (ויתר בעלי החנויות הקניון) בביטוח אחריות לצד ג' ולא עשתה כן; בעלי החנויות בקניון אכן התחייבו בהסכם לתקן ליקויים שונים ונשאו בתשלומי התיקונים הנ"ל אך המפגע מושא התביעה לא היה חלק מהליקויים שהנציגות התחייבה לתקן; לא נשלחה התרעה ביחס למפגע הנטען עובר לקרות ארוע התביעה.

6.6.4 החברה תפעל לבטח את השטחים המשותפים בקניון בפוליסת ביטוח כנגד נזקים לצדדים שלישיים, שלא תפחת מ- 10 מיליון ₪.

אין חולק כי הסכמה זו הייתה חלק מהסכם קודם שנחתם בין חברת האחזקה הקודמת בקניון ובין הנציגות והסעיף הועתק כמו שהוא גם להסכם הרלוואנטי לתביעה בין הנציגות והנתבעת 2 (עמ' 18 ש' 2-4 לפרוטוקול).

...

שוכנעתי כי הנתבעת 2 הייתה אחראית לתיקון המפגע הנטען.

סוף דבר: ההודעה נגד הצדדים השלישיים נדחית.

הנתבעות ישלמו לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך 15,000 ₪.