חישוב תוספות יוקר בהתאם לצו הרחבה

הסעדים: א. תוספת יוקר – בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניין לפי חוק ההסכמים הקבוציים (צו ההרחבה), היה על המעביד לעדכן את שכרו של התובע בהתאם להלן: במשכורת 1/2011 – תוספת 2% על השכר והחל ממשכורת 1/2012 – תוספת 4% ובסה"כ- 15,172 ₪; ב. חופשה שנתית – ע"פ ס' 37 לצוו ההרחבה, יש לחשב הותק ע"פ הענף בארץ ולא אצל המעביד, תחילת הותק בענף 15/10/2001 ומשכך לאחר ששולמו לו 10,613 ₪ (בתלוש 2/2013) הוא זכאי ל- 26,868 ₪; ג. דמי הבראה – ע"פ ס' 39 לצוו ההרחבה, מאחר שוותק התובע בענף הוא מיום 15/10/2001 וכן מששולם לתובע סכום של 1,721 ₪ (בתלוש 2/2013) הרי שהתובע זכאי ל- 5,711 ₪; ד. פצויי פיטורים – למרות שבהעברת התובע למעמד שכיר איפסו זכויותיו, לא שולמו לו פצויי פיטורים עבור השנים בהם ניהל את הבינוי והאחזקה עד לאותו זמן, טענת הקבוץ היתה כי הם אינם מפטרים את התובע וכי הוא ממשיך לעבוד; ע"פ צו ההרחבה יש למנות השנים לותק "באותו מקום עבודה", המעביד הוא הקבוץ וזאת מיום תחילת עבודתו (14/10/2001), התחשיב הוא 155,750 ₪, מתוך סכום זה שולם סך 73,064 ₪ ועל כן היתרה הנתבעת 84,436 ₪; ה. פיצוי על נזק ממוני כתוצאה של הליך מיכרז פגום ופוגע – כמפורט לעיל, כתמורה ל -12 חודשי עבודה – 168,000 ₪; ו. פיצוי על נזק ממוני ובלתי ממוני כתוצאה מהליך הפיטורים הפגום – 100,000 ₪; ז. פיצוי על הפגיעה הבלתי מידתית ביכולת ההישתכרות של התובע – 150,000 ₪; ח. פיצוי על הפגיעה בשמו הטוב של התובע כמפורט לעיל – 300,000 ₪.

...

סיכום לא נוכל לסיים הכרעתנו בלא לציין: לא שוכנענו כלל ועיקר מתום לבו של התובע בהתנהלותו.

בל נשכח כי משבוטח עפ"י צו פנסיה חובה, אכן חל סעיף 14 לחוק פ"פ! כך לא שוכנענו כלל בתום לבו של התובע, מעדותו או מאמינות דבריו; בשינוי כזה או אחר בגרסאותיו, בכתביו ובראיות שבפנינו כולל טענות בתצהיר, המאוחרות לתביעה (לדוגמא ס' 31).

לאחר ששקלנו כל אלה – קובעים אנו כי זכאי הקיבוץ להוצאותיו בהליך והן נקבעות בזה לסך 20,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בתגובה לטענת המעסיקה בדבר החלת תוספת הוותק בהתאם לותק שנצבר החל ממועד היכנסו לתוקף של צו 2004, טען סעיד כי ההוראה בדבר מתן תוספת וותק מופיעה בצו הרחבה קודמים, לרבות זה מיום 28.12.73, ולכן יש לחשב את הזכאות לתוספת בהתאם לותק במקום העבודה, לרבות הותק שנצבר טרם מועד היכנס צו 2004 לתוקף.

סעיף ב.1 לפרק ו לצוו 2004 קובע כי "השכר המבוטח יהיה השכר המשולב כהגדרתו בהסכם זה ונוסף על כך שכר עדוד." שכר משולב מוגדר בצו 2004 כ"שכר בצרוף התוספות הקבועות המשתלמות לעובד, כדלקמן :תוספת יוקר, תוספת ותק, תוספת מחלקתית ו/או מקצועית ו/או מפעלית קבועה, שיצורפו לשכר המשולב".

...

לאור האמור, דין התביעה לתוספת וותק להתקבל בהתאם לתחשיבי התובע ווליד בסיכומים מטעמו (סע' 106).

לאור האמור, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר תביעתו של התובע 1, סעיד דחבארה, מתקבלת כך שעל המעסיקה לשלם לידיו תוך 30 ימים מיום שיומצא לידיה פסק-הדין, את הסכומים הבאים: כפיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים סך 15,000 ₪; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל; כפיצוי חלף הודעה מוקדמת סך 7,440 ₪; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל; בגין פדיון חופשה שנתית סך 3,586 ₪; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.12 ועד התשלום המלא בפועל.

לפי סעיף ט' לצוו ההרחבה בענף השמירה, נחשבת הזכות לתוספת הותק כשכר עבודה לצורך חישוב תוספת יוקר.

הינה כי כן, ממכתבה הנ"ל של הנתבעת עולה כי, על אף שחלף למעלה מחודש ימים ממועד משלוח מכתבו של התובע המפרט את טענותיו באשר לזכויותיו הסוציאליות, הנתבעת לא ערכה כל חישוב ו/או בדיקה ספציפיים בנוגע להפרשים כאלה ואחרים להם זכאי התובע, היתנתה את תשלום הפרישי תגמולים לפנסיה בהפרשות חלק העובד בנגוד להוראות ההסכמים הקבוציים החלים עליה, טענה כי התובע אינו זכאי לדמי חגים על אף שמתלושי השכר עולה בבירור כי לתובע לא שולמו דמי חגים במהלך כל תקופת עבודתו (למעט סכומים זעומים בחודשים 4-5/09 כמפורט לעיל), וכן לא התייחסה כלל לטענתו של התובע באשר לזכותו לתשלום תוספת ותק בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי משנת 1972, כאשר כלל אין מחלוקת בין הצדדים, כי התוספת הנ"ל לא שולמה מעולם לתובע.

...

לפיכך אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

דין טענתה של הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת – להידחות בזאת, לאור העובדה כי, התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת בטרם התפטרותו בדין פיטורים של למעלה מחודש.

לסיכום – על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן – פדיון חופשה שנתית - בגין 71.5 ימי חופשה בסך של 6,312.4 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל.

כפי שניתן לראות, צו ההרחבה בענף השמירה קובע חישוב שונה של תוספת ותק מהחישוב שנקבע בהסכם הקבוצי, בעוד שבנוסח התובענה הייצוגית ישנה תביעה לתוספת ותק בהתאם לצוו ההרחבה ולא בהתאם להסכם הקבוצי.

על מעמדה המיוחד של תוספת הותק, עמדה כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 132/10, כדלקמן: "ככלל, הזכות לתוספת ותק מכוח ההסכם הקבוצי, הנה בעלת מאפיינים של חקיקת מגן. ולפי שנקבע בפסיקתו של בית דין זה תוספת ותק, בשיעור שנקבע בהסכם קבוצי או בצו הרחבה, מהוה חלק משכר העבודה לצרכי הפרשה לפנסיה. במקרה שלפנינו, לתוספת הותק נפקות אף בכל הנוגע למימושן של זכויות קוגנטיות נוספות ושיעורן. כך, לפי סעיף יב' להסכם הקבוצי, נכללת הזכות לתוספת ותק בבסיס שכרו של העובד לצורך חישוב הפרשות עבור פיצויים, פנסיה ותגמולים. לפי סעיף ט' לצוו ההרחבה בענף השמירה, נחשבת הזכות לתוספת הותק כשכר עבודה לצורך חישוב תוספת יוקר" (ההדגשות אינן במקור- א.ק).

...

ובהקשר זה, נבקש להפנות לעמדתו של כב' השופט רבינוביץ בתיק ע"ע 67/10 (ארצי) יבטח בע"מ – ארז חבושה ( 14/3/12): "ארגון עובדים שאינו עושה די לאכיפתו של הסכם קיבוצי, הופך את האמור בו לאות מתה. בנסיבות כאלה התכלית למניעת הגשת תובענה ייצוגית במקום שיש הסכם קיבוצי למעשה לא קיימת, באשר ההסכם הקיבוצי באופן מעשי הופך להסכם 'מדף' ללא מימוש. התביעה הייצוגית במקרה זה ממלאת את מקומו של ארגון העובדים שעליו מוטלת החובה לגרום לאכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי, והיא מפלטו של העובד, שלא זכה שארגון העובדים ידאג לאכיפת זכויותיו על פי ההסכם הקיבוצי". ואם בכל זאת לא די, בע"ע 132/10 האמור לעיל, נקבע מפורשות על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, הסכם האכיפה אינו חל רטרואקטיבית, ואינו בבחינת הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתם של התובעים: "הסכם האכיפה משנת 2011 אינו חל רטרואקטיבית. השאלות המשפטיות שעמדו לבחינת בית הדין האזורי והעומדות לבחינתנו, נכונות למועד הגשת התביעות והבקשה לאישורן כתובענה ייצוגית, בשנת 2006 ובשנת 2007, בהסתמך על ההסכם הקיבוצי משנת 1972. משכך הוא, הסכם האכיפה 2011 אינו בבחינת הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתם של התובעים, בהתייחס לתקופות עבודתם בחברות השמירה, ואין די בו כדי להקים את החריג שבהוראת סעיף 10(3) כטענת הגנה שיש בה כדי למנוע אישור התביעות לתשלום תוספת ותק כתובענה ייצוגית". סוף דבר בקשות התובעים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית - מתקבלות.

גם בנקודה זו מצאנו להבהיר, שאלת אופן חישוב תוספת הוותק, תברר בשלב השני, היינו, בעת הדיון בתביעה לגופם של דברים.

בהמשך לאמור בסעיף 15 להחלטתנו זו, ובהתאם לתקנה 6 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, אנו מחייבים את ב"כ התובעים/המבקשים להגיש, תוך 15 ימים, תובענות ייצוגיות מתוקנות, שהתיקון היחיד שיתווסף הינו רכיב תביעה של תוספת ותק מכח ההסכם הקיבוצי.

"המשכורת החודשית" צמודה לתוספת היוקר, בהתאם לצוי הרחבה במשק.

כידוע, "בהתאם לפסיקה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות חוזיות, המגיעות לעובד מכוח הסכם (הסכם קבוצי, הסדר קבוצי או הסכם אישי או צו הרחבה שבו הורחבו הוראות הסכם קבוצי כללי" (ע"ע (ארצי) 52050-12-20 איליה דזורייב- מסיעי עמק איילון בע"מ (מיום 29.3.2022)(להלן- עניין דזורייב).

...

נוכח כללם של דברים, לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בדרך הליך פיטוריו של התובע; ומכל מקום לא מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לטובת התובע.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מעדויותיהם של התובע ואריה שנשמעו בפנינו ביום 21.12.2022 וכן עיינו בפרוטוקול דיון קדם משפט שהתקיים ביום 8.7.2021, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובע בעניין שכרו הקובע להידחות, למעט בעניין השלמת פדיון ימי חופשה.

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה, למעט האמור בסעיף 35 לעיל.