חישוב שכר רגיל לשעות נוספות בשבתות וחגים

שעות נוספות אינן נכללות במסגרת רכיבי השכר לחישוב המשכורת הקובעת לפיצויים, למעט שעות שבת וחג בסייג כאמור בסעיף ‎223 לעיל.

קרי, ככל שמדובר בתשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עבודה נוספות ולעובד משולמת תוספת משמרת על המשמרת הספציפית, יש לכלול בשכר הרגיל בחישוב גמול שעות נוספות גם את תוספת המשמרת.

...

טענה זו נזנחה בסיכומיה וממילא מצאנו כי לא שולמו סכומים כאמור ביתר – ראו הדיון ברכיב תביעה של דמי החגים ותוצאתו.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם כדלקמן – 109.1.

אנו דוחים את שאר רכיבי התביעה.

אומר החוק במפורש "כל התוספות", ואין כל סיבה שלא לראות "תוספות משמרות", וב"תוספת משמרות" מדובר בהסכם הקבוצי - ככלולה בגדר "כל התוספות". מעמדת מוצא של החוק מגיעים, אפוא, למסקנה זאת: רצון המחוקק הוא, שבעד כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות - השעה השמינית והתשיעית, בערב חג ובעבודת לילה, ישולם לעובד שכר הגדול ב-% 25מ"השכר הרגיל" המשתלם לו בעד שעות שקדמו לאותן שעות נוספות ו"השכר הרגיל" כולל "כל התוספות", היינו גם "תוספת משמרות". דברים אלה יפים גם לענייננו.

יש להניח שהתשלום הנוסף הוא תוספת עדוד עבור עבודה בלילה ועבודה בשטחי באיו"ש. אותה תוספת היא "שכר רגיל" על עבודת הלילה עצמה ועבור העבודה בשטחי איו"ש. את גמול השעות הנוספות יש לגזור מתוך ערך השעה המשולם עבור עבודת הלילה ועבור העבודה בשטחי איו"ש. עם זאת, חישוביו של התובע בוצעו על דרך האמדנה ולא הוצג בפנינו חישוב מדויק של הפרישי השכר להם זכאי התובע.

יחד עם זאת, אין בידינו לקבל את חישובי הנתבעת 1 במלואם, ולדידנו, התובע זכאי לתשלום בעבור 32 ימי חג, שחלו בתקופת העסקתו בנתבעת 1, וזאת לפי הפרוט כדלקמן: בתקופת עבודתו של התובע בנתבעת חלו 45 ימי חג. התובע אינו זכאי לדמי חג בגין12 ימי חג אשר חלו במהלך תקופת עבודתו, מאחר שימי חג אלו חלו בשבת, בשלושת חודשי העבודה הראשונים של התובע, או שהתובע קיבל תשלום עבורם (כעולה מתלוש השכר שצורף לתצהיר הנתבעת 1).

...

על רקע האמור, בחודש אוקטובר 2015, הסתיימה העסקתו של התובע בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.

וכלשון דברי ההסבר: "ביום כ' בכסליו התשע"ג (4 בדצמבר 2012), נחתם בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות), הסכם שעניינו שיפור תנאי ההעסקה של עובדיהם של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון במסגרת ההתקשרויות שלהם עם המדינה (להלן – ההסכם). ההסכם נחתם בהמשך למסמך העקרונות המוסכמים בין שר האוצר ליושב ראש ההסתדרות שנחתם ביום י"ט בשבט התשע"ב ) 12 בפברואר 2012. החוק המוצע מבקש להחיל, בדרך של צו שיוציא שר האוצר, את תנאי השכר שנקבעו במסגרת ההסכם, על עובדים של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, שהם גוף מתוקצב, גוף נתמך ותאגיד בריאות, כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985." ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.2012 המפרט את השכר ותנאי ההעסקה המינימליים של עובדי קבלני שירותים בתחום השמירה (והניקיון) קובע כי הוא חל על "עובד שמירה", כהגדרתו בהסכם זה. סעיף 1 להסכם מיום 4.12.2012 מגדיר "עובד שמירה" כדלקמן: "מי שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין קבלן שמירה, אשר מועסק בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי המדינה." (ההדגשות אינן במקור א.ד) הנה כי כן, מהוראות ההסכם מיום 4.12.2012 עולה כי הוא חל על עובדים "המועסקים בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד". לאור זאת שההסכם מיום 4.12.2012 חל על עובדים המועסקים בעבודות שמירה, ולאור זאת שתכליתו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים הינה השוואת תנאים בין עובדי קבלני שירות בתחום השמירה, במסגרת ההתקשרויות שלהן עם המדינה, לבין עובדים של קבלני שירת בתחום השמירה, המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, אנו סבורים שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים חל על עובדים המועסקים בעבודת שמירה.

[27: עע (ארצי) 337-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט (פורסם בנבו, 24.5.2012)] אחריותה של הנתבעת 2 לא מצאנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, עילה להטיל אחריות על הנתבעת 2.

בנוסף, לא מצאנו כי יש תחולה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב- 2011 בענייננו, או מקום להטיל אחריות על הנתבעת 2 מכוחו.

סיכומו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצוי פיטורים – 479 ₪.

עוד טענה כי עבדה שעות נוספות רבות כל משמרת עבודה וללא הפסקה בפועל, וכי הנתבעת שילמה לה "תוספת מחלקה" ו/או "תוספת אחריות" בסך 400 ₪, תוספת שהיא למעשה שכר עבודה, ולא היתה תלויה בכלום, סכום שיש לקחתו בחשבון לחישוב זכויותיה הסוציאליות.

התובעת עוברת בתביעתה לחישוב הפרישי שכר כולל גמול ש"נ חודש בחודשו 125% ו- 150% לחודשים 11.13-6.13, כשלטענתה מ- 1.14 שינתה הנתבעת את דו"ח שעות העבודה ואת תלושי השכר, ע"י תשלום 150%, אך לא שילמה 125% לשעות תשיעית ועשירית/ שילמה 150% רק בגין שעות שבת (אך לא על שעות מעל 10 שעות) וכך, עתרה לתשלומים מ- 1.15-1.14; 7.15-6.15,3.15, 3.17-12.15; 5.17 וסה"כ 2,065 ₪ + 13,300 ₪ לתקופה 4.10-5.13 בה לא הוצגו דוחות + 12,312 ₪ (סה"כ 26,677 ₪).

משכך, ועפ"י הנקבע בו – שכר העבודה הרגיל לחישוב גמול ש"נ בעניינינו, בעבור עבודה בשעות לילה, הוא השכר בשיעור 150%, כהצהרת הנתבעת.

בנסיבות אלה – בהן אין חולק כי במקום בו בית האבות פעיל כל ימות השנה ומנגד, סידור עבודה נערך בין כל אנשי הצוות וכשברי כי לפחות בחלק מהתקופה התובעת ביקשה לעבוד בסופ"ש ובחגים (משזו היתה דרכה לעבוד ולהיתפרנס), מחד גיסא ומאידך גיסא, עולה כי לא יכלה – (או בנסיבותיה מרצונה) לעבוד באותם שנתיים בימי העבודה השבועיים, ואף עבדה בחגים/שבתות, ומעבר להקף משרה מלאה [(ותוך תשלום לימי חג ושבת (150%)], ומשמקובל עלינו כי כעובדת היה יתרון (גם כספי) בעבודה בפועל בימי חג, וכי שיבוץ כאמור, בהכרח אמור היה לאפשר גם לעובדים אחרים לעבוד בשבת ו/או חג במחלקה (וליהנות או "ליהנות" מכך, או מהשכר הגבוה יותר ששולם), הרי באי כח הצדדים או המומחה) יבחנו אף ענין זה, בהתייחס לחודשי העבודה הרלוואנטיים באופן הבא: משהתובעת עותרת לכל ימי החג שלא אירעו בשבת, מחד ותוך היתעלמות מאי עבודה יום לפני/אחרי; ומנגד, הנתבעת טוענת ליתרה בסך 807 ₪ בחישוב (ראה חישוב בנספח ז') כך "נניח" (משאין בפנינו הסבר לחישוב, ע"י עורכו) של % משרתה ללא שבת וחג (ובלא שנדע אם % המשרה חושב לחודש/לשנה), ומשאין בפנינו כמה עובדים (אחיות ואחים) חלקו עימה את המשמרות – אנו קובעים כי החישוב ברכיב זה יערך לפי % משרה, ממוצע שעות (ללא שעות שבת/חג, שכאמור שולמו ב- 150%) ממשרה מלאה, מסה"כ זכאות בכל שנה ושנה לימי חג (לא כולל שבת בחג).

...

משכך, עתרה לדחות התביעה ברכיב זה. משתואם חישוב הנתבעת, כאמור, את הוראות החוק – נדחית התביעה ברכיב זה. הפרשות פנסיוניות טוענת התובעת כי חל על הצדדים צו הרחבה לפנסיה חובה ולפיכך, היה על הנתבעת לבצע הפרשות החל מ- 7.2010, ולפי האחוז שבצו, משעבדה משרה מלאה, למעט חודשים בודדים, בנסיבות שאינן תלויות בה. עוד טענה כי לאחר "עיון בדוחות של מגדל חברה לביטוח" עולה כי ההפרשות לא נעשו משכר עבודה מלא, אלא משכר מופחת, כאילו עבדה משרה חלקית וכי במקום עבודה קודם היתה לה קרן פנסיה פעילה.

ובאשר להוצאות – לא נחה דעתנו מעדויות הצדדים [התובעת לא הרשימה באמינות דבריה, הוצגו על ידה שאלות באופן שאינו כדבעי, מחד ומאידך, הנתבעת לא הציגה (עד עתה) עותק מדוגל, כמתחייב מהחלטות ביה"ד ואף עדות העדה מטעמה היתה חסרה מידע עובדתי מתחייב, בנסיבות שלא הובהרו די צרכן, כמו גם ניסוח כתביה (ושלא לצורך)].

לאור כל אלה – לא מצאנו ליתן צו להוצאות.

כיצד אם כך יש לחשב את גמול השעות הנוספות בימי מנוחה שבועית וחג? בע"ע 300175/97 **** כהן – עריית נהריה, פד"ע לז 49 (2001), נקבע כי יש לחשב את התמורה בגין שעות נוספות בשבת על השכר הרגיל (100%) ובתוספת גמול עבודה בשבת (שיטה מיצטברת), ולא על בסיס התוספת המיוחדת של המנוחה השבועית (שיטת ההכפלה).

...

אשר לסכומים שיש לפסוק לכל אחד מהמשיבים לנוכח קביעות אלו, ומאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני ייחודי, ולפיו הסכומים ייפסקו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים, וזאת במסגרת המתחם של "ריצפת הסכומים" ו"תקרת הסכומים", עליהן הוסכם בין הצדדים, קבע בית הדין האזורי כך: "לאחר שנתנו דעתנו למכלול קביעותינו לעיל ולחומר שבתיק, ובכלל זה הסכומים שחושבו על ידי הנתבע ביחס לגמול המגיע בגין משמרות הלילה בימי חול (ככל שמגיע), כמו גם לעובדה שכאמור דחינו את טענות התובעים באשר להפסקה ביום עבודה שעולה על 3 שעות, החלטנו לחייב את הנתבע לשלם לתובעים בגין הפרשי שכר עבור גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית/חג, את הסכומים הכוללים הבאים, במסגרת מתחם "ריצפת הסכומים" ו"תקרת הסכומים", עליהן הוסכם בין הצדדים: לתובע מיכאל מוחדינוב, סך של 19,681 ₪.

בית הדין האזורי הטעים כי: "בכל הכבוד להשקפת עולמו הערכית של מנהל מעון, אי יידוע העובד על הכוונה המתגבשת לפטרו, היא פגם שיורד לשורש תכליתו של הליך השימוע. כאמור, מבחינה מהותית על המעסיק להעמיד את העובד בפני הכוונה המתגבשת לסיים את עבודתו אצל המעסיק ולאפשר לו להשמיע את טענותיו כנגד כוונה זו ולנסות לשנות מרוע הגזירה. השימוע לא נועד רק כדי לאפשר למעסיק לשמוע את גרסת העובד אלא ובעיקר כדי לאפשר לעובד לנסות ולשכנע את המעביד לשנות מכוונתו לגבי אותו עובד. כאשר המעסיק אינו מיידע את העובד על הכוונה המתגבשת לפטרו, ברי שאין באפשרות העובד להשמיע את טענותיו כנגד כוונה זו וכפועל יוצא מכך, לא ניתנת לו ההזדמנות, לא כל שכן ההוגנת, לשנות מרוע הגזירה. מטעם זה, טענות לגבי תפקודו של העובד ושמיעת התייחסותו לגביהן, אינן יכולות להוות תחליף לשימוע לפני פיטורים, שעה שלא נמסר לעובד על הכוונה לסיים את עבודתו." לנוכח זאת מסקנת בית הדין האזורי הייתה כי: " אי לכך, שומה היה על מנהל המעון להבהיר לגב' זרבאילוב כי לאור הטענות שהועלו כלפיה, הוא שוקל לפטרה ולאפשר לה לטעון את טענותיה כנגד כוונה זו לפטרה. משלא נעשה כן, אין זאת אלא שבניגוד לסברת הנתבע, לא הוגשמה בענייננו תכלית השימוע כלל ועיקר, ועל כן בפיטורי הגב' זרבאילוב הופרה זכות השימוע המוקנית לה מכח הדין וההלכה הפסוקה." בסיכומו של דבר קבע בית הדין האזורי כי גם אם ההחלטה על פיטוריה של הגב' זרבאילוב הייתה סבירה בנסיבות העניין, עדיין אין בכך כדי לפטור את איל"ן מלקיים לה הליך פיטורים כדין, ומאחר, שכאמור לעיל, בהליך השימוע נפלו פגמים מהותיים - היא זכאית לפיצוי בגין כך. אשר לדעתנו - לאחר עיון בטענות הצדדים בסוגיה זו, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, ולא מצאנו כי יש בכלל טיעוני איל"ן טעם המצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי בעניין זה. אשר על כן, ערעור איל"ן לעניין תביעתה של גב' זרבאילוב – נדחה.

סוף דבר בעניין הפרשי שכר - אין מקום להתערב בנפסק על ידי בית הדין האזורי בעניינם של המשיבים, לרבות בעניינו של מר מירוזיאן, ואילו בעניינו של מר מוסקלנקו – הצדדים יערכו תחשיב כאמור בסעיף 54 לעיל.

כמו כן, מתקבל הערעור שכנגד לעניין זכאות מר מוסקלנקו לדמי חגים, הן בחגים בהם עבד והן בחגים בהם לא עבד, כמפורט בסעיף 91 לעיל.

עם זאת, אין באמור כדי לשלול אפשרות של השלמת תקן חודשי באמצעות שעות מנוחת הפצוי, כפי שהסכימה הנתבעת ליישם בהתאם לאמור בסעיף 14 לתגובתה מיום 21.7.22 - ומשכך על הנתבעת לפעול בהתאם להסכמה זו. אופן חישוב גמול שעות נוספות בשבתות וחגים המחלוקת ביחס לרכיב זה מתייחסת לקביעתנו בפסק הדין ביחס להפרה החמישית בה נדונה סוגיית תשלום שעות נוספות בגין עבודה נוספת במנוחה שבועית/חג. תמצית טענות הצדדים לטענת התובעים גמול שעות נוספות אמור להיות מחושב במכפלה לפי תעריף השעה, ללא יוצא מן הכלל, גם בימי ולילות חול וגם בימי ולילות שבתות וחגים.

לגופו של עניין טוענים התובעים כי בסעיף 42 לפסק הדין ציין בית הדין כי הוא מקבל את עמדת התובעים, ועמדת התובעים שצוטטה בסעיף 33 לפסק הדין היא שיש לחשב את גמול השעות הנוספות כמכפלה על שכר השעה המלא, כולל התוספות, במנוחה שבועית וחגים.

הטעות, כאמור, נובעת מחישוב השכר הרגיל, לצורך חישוב גמול העבודה בשעות המנוחה השבועית, על בסיס "השכר הרגיל" בתוספת גמול השעות הנוספות, כאשר אין להוסיף בחישוב זה את גמול השעות הנוספות ל"שכר הרגיל".

...

הבסיס לפיו יש לחשב את מענק המשמרות המחלוקת ביחס לרכיב זה נוגעת להפרה שנידונה בפסק הדין תחת הכותרת "ד3 – מענק משמרות", ביחס אליה קבענו בסעיף 110 לפסק הדין כי: "משכך שוכנענו כי יש לקבל את תביעת התובעים בנדון ויש לקבוע כי המדינה לא שילמה לתובעים את מלוא המגיע להם בגין מענק המשמרות המגיע להם וכי יש לבצע תחשיב זה בהתאם לכלל רכיבי השכר ששולמו לתובעים בגין כל המשמרות שעבדו בהם בפועל." תמצית טענות הצדדים לטענת התובעים, לצורך תחשיב מענק המשמרות יש לקחת בחשבון את כל תוספות המשמרות שקיבלו העובדים, לרבות בגין שעות עודפות ונוספות, בשבתות ובחגים, לפי מה שעבדו בפועל, ללא 'תקרה'.

ובאופן דומה קבענו בסעיף 108 לפסק הדין כי: "יובהר כי את תשלום מענק המשמרות יש לבצע לפי הסכומים ששולמו לתובעים בפועל בגין המשמרות שבוצעו על ידם, ללא קשר להיקף המשרה הפורמלי המוגדר להם במערכת השכר, כדי שהמענק ישקף שיעור השתכרות בפועל". עם זאת, אין בידינו לקבל את פרשנות התובעים כי יש לכלול בחישוב מענק המשמרות גם תוספות ששולמו בגין שעות שמחוץ לשעות התקן של העובדים, שעה שמענק המשמרות נועד לפצות את העובד על רכיבי שכר שאינם משולמים בעת חופשה ולמעשה להגדיל את רכיב דמי החופשה המשולם לעובדים, ומשטענת הנתבעת לפיה יום חופשה משולם בהתאם לתקן היומי של העובד, ללא שעות נוספות - לא נסתרה, ואף לא הועלתה על ידי התובעים טענה לפיה יש לכלול רכיבים אלו במסגרת חישוב דמי החופשה.

לפיכך, מקבלים אנו את טענת הנתבעת לפיה יש לכלול במסגרת תחשיב מענק המשמרות רק את התוספות ששולמו בגין שעות התקן של העובד, ללא הכללת תוספות ששולמו במסגרת שעות נוספות.