חישוב שכר בסיס לעובד שעתי עבור פיצויי פיטורים

על פי הפסיקה, דרך המלך לחישוב פצויי פיטורים עבור עובד שעתי היא על פי תקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964, ותקנה 7 בפרט.

טרם שנעבור לבחינה פרטנית של זכויות התובעים, נתייחס לטענת התובעים בדבר זכותם לתשלום פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר).

הנתבעת 1 מסרה לה כי הנתבעת 2 דורשת את המשך העסקתה כחלק מתנאי ההסכם עם הנתבעת 1, ואכן המשיכה לעבוד באתר באמצעות חברת G4S. לטענת הנתבעת 1, ככל שיקבע כי התובעת 3 זכאית לפצויי פיטורים, חרף טענותיה, אין כל בסיס לתחשיב שהוצג על ידה, שכן בהתאם להלכה הפסוקה יש לחשב לפי חלקיות משרה בכל אחד מחודשי העבודה בהתאם להקף משרתה של העובדת בכל שנה.

...

כמו כן, מקובלת עלינו הטענה כי פדיון 11.3 ימי החופשה בתלוש השכר האחרון חושבו בחסר, היות שהיו אמורים להסתכם בסך של 2,305 ₪ (11.3*8*25.5), ושולם בפועל 1953 ₪ (ולא 1,903 כפי שנטען על ידי התובע 5 בסיכומיו בשגגה), כך שנותרה יתרה לתשלום בסך 352 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – השלמת פיצויי פיטורים בסך של 14,419 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעים ביחד הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בעיניין זה נפסק (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13): "בית הדין הארצי בפסיקתו יישם את עקרון היסוד שנקבע בחוק פצויי פיטורים ובתקנות פצויי פיטורים, וקבע כי יש לחשב את פצויי הפיטורים על בסיס שתי תקופות העסקה (או יותר) כאשר חל שינוי מהותי במהלך תקופת במהלך תקופת העבודה, כמפורט להלן. בעיניין גוטרמן [דב"ע (ארצי) שן/3-107 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138 (1990), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש לחשב את פצויי הפיטורים המשולמים לעובדת בנפרד לכל אחת מתקופות העסקתה, עקב השינוי המהותי שחל במתכונת העסקתה - העסקה במשרה מלאה בשכר חודשי בתקופה הראשונה לעומת העסקה בשעות בלתי קבועות על בסיס שכר שעתי בתקופה השנייה. בעיניין איסר מזר [דב"ע (ארצי) נו/3-269 איסר מזר הסתדרות מדיצינית הדסה (25.2.1997)] דן בית הדין בזכאותו של עובד לפצויי פיטורים אשר במהלך תקופת עבודתו הועסק כאח, כסטאז'ר וכרופא בבית החולים. בית הדין אישר את קביעתו של בית הדין האיזורי כי "בין תקופות ההעסקה השונות של המערער כאח, כסטאז'ר וכרופא, חל שינוי יסודי, המחייב חישוב נפרד של פצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה". העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פצויי פיטורים, תקנות פצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים: שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה; שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד.

על פי עדות זו, הכללת עמלות המכירה בחישוב השכר השעתי של התובע תוביל להגדלת שכרו, וזאת בנגוד לתכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, לפיה הגמול בגין עבודה בשעות נוספות או במנוחה השבועית, לא נועד להעשיר את העובד, אלא להפוך את ההעסקה בשעות הנוספות ובמנוחה השבועית לבלתי כדאית עבור המעסיק (דב"ע לז/4-2 האירגון הארצי של עובדי התעשיה האווירית - התעשיה האווירית בע"מ פד"ע ח 459 (1977); דב"ע מה/22- 3 אגד בע"מ – קרץ, פד"ע יז 21 (1985)).

...

לאור הפסיקה לעיל, לא מצאנו שהעובדה שבהסכם הקיבוצי אצל הנתבעת קיימת התייחסות לשכר קובע לצורך מחלה או חופשה, משמעה כי אותו תחשיב יחול גם על הגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

התובע לא התייחס לעניין זה, לא הבחין בין התשלומים השונים ולא חקר את העדות מטעם הנתבעת על כך. לאור כל המפורט לעיל, נדחית התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות.

סוף דבר - התביעה נדחית.

ביום קבלתו לעבודה נימסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה לפיה ישולם לו שכר שעתי בסך 47 ₪ בחודשיים הראשונים להעסקתו, ולאחר מכן שכרו השעתי יועלה ל-50 ₪.

בנסיבות אלה, יש לתת תוקף מלא לאמור בהודעה לעובד, לפיו "תנאים סוצאיליים להם זכאי העובד בהתאם לחוק, והפרשות לקופת גמל יחושבו משכר הבסיס (שעות עבודה רגיל), מבין ומסכים לכך". לפיכך, אין לקבל את טענת התובע בדבר הכללת תוספת 1,500 ₪ עבור הישתתפות בהחזקת רכב, בבסיס ההפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, ודין תביעתו לדמי נסיעות – להדחות.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית: הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 31,842.27 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 12,732 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 7,000 ₪.

כמו כן, שכר התובע לצורך חישוב זכויותיו יחושב לפי השכר השעתי הבסיסי ששולם לתובע, ללא התוספת השעתית הגלובאלית ששולמה עבור עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה.

לטענת התובע, יש לראות בהתפטרותו כמזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מאחר שהוא התפטר מעבודתו בשל הפגיעה בזכויותיו הקוגנטיות עקב הפיצול המלאכותי של שכרו השעתי.

...

לפיכך, טענת הקיזוז בגין אי מסירת הודעה מוקדמת נדחית.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 1,161 ₪.

טענות הקיזוז של הנתבעת – נדחות.

סעיף 6(ב) לצוו פנסיה חובה קובע כי "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא, שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פצויי פיטורים". הרכיבים שעניינם אש"ל ולינה מהוים תוספות שכר משתנות ותלויות בבצוע העבודה, כך שאינם נכללים בהגדרת השכר כאמור בתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964.

עם זאת, אין חולק כי הנתבעת ערכה שינוי בתנאי שכרו של התובע בחודש 4/2019 כאשר החליטה לחשב את שכרו על בסיס שעתי ולא על בסיס יומי, ולהפסיק לשלם שכר עבור שעות ההפסקה.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 101,827 ₪ הפרשי שכר 5,280 ₪ הפרשי שכר שעתי 2,934 ₪ שעות נוספות 59,198 ₪ פנסיה 4,115 ₪ פדיון חופשה 7,843 ₪ הבראה 2,498 ₪ חגים 512 ₪ קרן השתלמות 3,161 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2019 ועד למועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים הבאים: לרכיב שעות נוספות אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 2/2016 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.9.14; לרכיב פנסיה אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מיום 1.5.16; ולרכיב קרן השתלמות אשר מתייחס לתקופה שבין 7/2018 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.1.19.

נוכח מהות המחלוקות העקרוניות בתיק, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי ביחס למרבית המחלוקות העקרוניות, טענותיו של התובע התקבלו, אך מנגד שקלנו גם את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לעיל, ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.