שאלת שווי זכויות החייב בדירה חשובה ומשמעותית וכיצד יש לחשבן היא השאלה שתעמוד לדיון בשלב זה, וממנה ניתן יהיה לגזור ולהכריע בשאלה האם יש לקבל את הצעת אשת החייב לפדיון.
בעניינינו, המדובר בזכות בעלות, ומשכך יש לפנות להוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 הקובעת בזו הלשון:
"החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתא או בפשיטת רגל... יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר לדורות החדש".
הדברים ברורים מקום בו החייב הוא בעל הזכויות היחיד בנכס, אולם המצב משתנה מקום בו המדובר כאמור בבני זוג הרוכשים במסגרת חייהם המשותפים את הדירה, והזכויות נרשמות – דרך כלל – בין בני הזוג בחלקים שוים.
יודגש ויובהר שבכל הקשור והנוגע להליכי פשיטת הרגל ולתכלית שמטרתה מימוש נכסי החייב לטובת הנושים, להבחנה זו חשיבות מרובה לאור הפער המשמעותי שבין שווי הזכויות במכירת הדירה כפנויה (4,640,000 ₪) או כתפוסה (1,856,000 ₪), וזאת אף מבלי שאני נזקק להדרש לכך שעם מכירת הדירה כתפוסה, יהיה על החייב ובני המשפחה לשלם דמי שכירות לבעל הבית (כפי שיקבע בית הדין לשכירות), ואלה יהיו בשיעור ראוי בהיעדר מיגבלה של דייר שרכש בתמורה את זכותו (ולעניין זה אני מפנה גם לקוים המנחים לשומת זכויות של האגף לשומת מקרקעין במשרד המשפטים, אותה הגיש החייב עצמו במסגרת תגובתו) .
...
לאחר ששקלתי את העניין, גם אני סבור שבסופו של יום, המדובר בסכום פדיון ראוי, שנותן גם ביטוי לממד הזמן שעשוי להיחסך עם אישורה המידי של ההצעה, שמשמעה העברת סכום כסף לא מבוטל לקופת פשיטת הרגל בעגלא ובזמן קריב, ועל כן אני מאשר את הצעת אשת החייב לפדות את זכויות החייב בדירת המגורים בסכום של 800,000 ₪.
משאישרתי את הצעת הפדיון, אני מורה לאשת החייב להעביר את הכספים לידי כונס הנכסים הרשמי וזאת בתוך 4 חודשים מהיום (כמוצע על ידה).
אני סבור שעל המנהל המיוחד להזמין את החייב לחקירה ולבחון את הצורך בבחינת התשלום החודשי, שנדמה לי – על פי הנתונים שלפניי, צנוע מאד הוא ונמוך באופן של ממש מיכולות החייב ובהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות הגבוה שלו וברמת החיים בה הוא חי, תוך בחינת מקורות הכנסתו והוצאותיו (תשומת הלב לעניין המשכנתא ולכך שניתן היה לחסוך מחצית ממנה עם קבלת הצעת צד שלישי) וזאת גם בשים לב שגם הבת הבוגרת בת ה- 20 מתגוררת בבית, יש לבחון גם את הכנסותיה, ככל וישנן, לתא המשפחתי, והאם אין מקום לצמצום בהוצאות.