חישוב קצבת תלויים מביטוח לאומי עבור תלויים

לתוצאה זו הגיע בית המשפט בעקבות ניתוח נרחב ומעמיק של הוראות הדין הרלוואנטיות, מאמרי מלומדים ועוד, שבסופו קבע כי יש לראות את כספי התשר שניתנו למנוח כהכנסת עבודה הבאה בגדרי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, הגם שאינה מאת מעסיקו, ומכאן שלצורך חוק הביטוח הלאומי, יש לסווג מלצר כעובד (ולא כעובד עצמאי) ולכלול את הכנסותיו מתשר בחישוב קצבת התלויים, גם אם לא שולמו בגינן דמי ביטוח לאומי – זאת כפועל יוצא ורק ביחס לגימלאות שאינן גמלאות מתנדבים.

בית המשפט לא היתעלם מהקשיים הטמונים בפרשנותו האמורה, שהמרכזי בהם הוא באכיפת תשלום מס הכנסה בגין כספי תשר, אך סבר שקשיים אלה פחותים מהקשיים שמעורר סיווג תשר ישיר כהכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה, והטעים כי ממילא, בראייה כוללת, אין מנוס מסיווג זה. קושי נוסף שנזכר, לבד מקשיי האכיפה והגבייה, נוגע לשאלה האם העובד צריך לשלם בעצמו, עבור הכנסה מתשר ישיר, דמי ביטוח לאומי, והאם אי עמידה בחובה זו גוררת הפחתה או שלילה של הגימלה לפי סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי (שעניינו, כאמור, הפחתה או שלילה של גמלה בשל פגור בתשלום דמי הביטוח).

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 6189-01-12 ניתן ביום 26 יוני 2013 יעקב עטיה המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב בפני: השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן נציג ציבור (עובדים) מר אליהו בן גרא, נציג ציבור (מעבידים) מר יצחק דויטש המערער – בעצמו בשם המשיב – עו"ד רועי שביט פסק דין

לסיום, מציין המוסד כי כל תביעות המערער בעיניין הארוע התאונתי משנת 1998 בנוגע לבסיס חישוב הגימלה, בנוגע לקיצבת התלויים עבור ילדיו, ובנוגע לדו"ח ועדת הרשות משנת 2005 אינן ברורות ואף התיישנו זה מכבר.

בהתאם לכך, הותקנו התקנות, בין היתר, תקנה 2(2) לתקנות הקובעת כי המוסד רשאי לתת מקדמה למקבל קצבה "אם לדעת פקיד שקום ... הוא זקוק למקדמה לצורך ביצועה של תוכנית שקום או לצורך הכשרה מקצועית, לפי הענין, ...". מעיון בלשון תקנה 2 עולה כי המחוקק ראה לנגד עיניו את תקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי), התשט"ז-1956 ואת סמכותו של פקיד השקום הפועל לפיהן.

...

מקדמה עבור טיפולי שיניים אינה עומדת בתנאי החוק והתקנות.נ אף יתר טענות המערער דינן להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ודין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

כיוון שהדברים ידועים, נביאם בקצרה: "ככלל, כאשר נפסק לניזוק פיצוי בגין נזקיו, מנוכים מסך הפצוי מלוא תגמולי המל"ל אשר שולמו לניזוק ואשר עתידים להיות משולמים לו בגין הפגיעה מושא התביעה. הניזוק מקבל איפוא את מלוא הפצוי שנפסק לו, אולם פיצוי זה ניתן לו בשני חלקים המשלימים זה את זה לכדי סכום הפצוי הכולל: חלק אחד באמצעות תגמולי המל"ל אשר שולמו וישולמו לו, והחלק השני - המהוה את יתרת סכום הפצוי - משולם על ידי המזיק. בכך נשמר עיקרון היסוד של פיצוי הניזוק על מלוא נזקיו, ובה בעת נימנע מצב בו הניזוק יזכה בפצוי יתר, שאילו תגמולי המל"ל היו משולמים לניזוק בנוסף למלוא הפצוי אשר נפסק לו בבית המשפט, היה שיעור הפצוי והתגמולים עולה על שיעור הנזק. המל"ל, מצידו, זכאי לחזור על המזיק בתביעה לפצוי בגין התגמולים שנאלץ וייאלץ לשלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה, זכות המעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק). בכך נשמר העיקרון לפיו על המזיק לשאת במלוא הנזק שגרם. אלא שכשם שהניזוק מקבל את הפצוי בשני חלקים, כך המזיק משלם את הפצוי בשני חלקים: חלק אחד ישירות לניזוק, והחלק השני למל"ל (ראו, בין היתר: ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103, 114-113, פסקה 2 לפסק דינה של השופטת חיות (2003) (להלן: ע"א אררט); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 987-985 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין – תאונת הדרכים)).

בדומה לשני פסקי הדין האמורים, בעב"ל (ארצי) 98-08‏ ‏ ליאת יחיאל נ' המוסד לביטוח לאומי (16.10.12) דן בית הדין הארצי לעבודה בערעורה של אלמנה שהמל"ל שלל ממנה קצבת תלויים עקב הפיכתה לידועה בציבור כבת זוג.

ס' 135 לחוק הביטוח הלאומי אינו מבחין בין מצבים בהם המל"ל קיבל שיפוי עבור הקיצבאות שישלם לבין מצבים בהם הוא אינו זכאי לשיפוי כאמור, ואין זה נכון שבתי המשפט יערכו את האבחנה שהמחוקק נימנע מלעשות.

...

לסיכום, הלכה היא שאין חובה על המל"ל לשלם לניזוק את שקיבל מהמזיק על פי זכותו מכח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, ואין בסירובו לעשות כן משום התעשרות שלא כדין.

" במאמר מוסגר אציין שבית הדין הארצי העיר שם, בדומה לפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, שגם לגופו של עניין אין לניזוק עילת תביעה כנגד המל"ל, הנשענת כל כולה על הטענה שהמל"ל קיבל מהמזיק סכומים בהנחה שהוא ישלמם לניזוק: "הסכום שקיבל המוסד מחברת הביטוח אבנר על פי ההסכם ביניהם, אינו רלבנטי כלל כלפי המערער..." מכל מקום, כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אני דוחה את טענת המל"ל בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. מעבר לצריך אציין, שברע"א 454/09 שנזכר לעיל התברר ערעור על תביעה בעילה דומה שהתבררה במערכת בתי המשפט האזרחיים, ובית המשפט העליון לא העלה שאלה בדבר סמכותו של בית המשפט האזרחי להיזקק לתובענה, אף שככלל, בית המשפט יעלה שאלת סמכות עניינית מיוזמתו.

לסיכום התובעת הייתה זכאית לקצבאות תלויים מיום מותו של בעלה הראשון בתאונת עבודה, ועד לנישואיה השניים בשנת 2014.

תנאי נוסף לזכאות לגמלה של "עובד עצמאי" קבוע בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, ולפיו על המבוטח להיות רשום כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי בעת הפגיעה או לעשות "את המוטל עליו כדי להרשם". מן המקובץ עולה כי שאלת ההתחשבות בדמי התשר שמקבל מלצר לצורך חישוב קצבת התלויים תלויה הן בשאלת סיווגו של המלצר כ"עובד" או "עובד עצמאי" והן בשאלת סיווג מקור ההכנסה שלו מדמי תשר, לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

חברנו השופט מלצר בחוות דעתו ראה את המלצרים כאוכלוסיה חלשה יחסית ולכך עוד אשוב; מסכים אני כי אין מדובר באוכלוסיה חזקה על פי רוב, גם כאָב למלצריות לשעבר בהיותן סטודנטיות; אך עדיין חסר המענה לא רק לשאלה של העלמת מס, אלא גם לחיוב המוסד לביטוח לאומי ליתן קיצבאות שלא שולמו בעבורן דמי ביטוח, דבר שקשה מאוד להלמו ועלול לעלות במקרים קונקריטיים; וחבריי לא מצאו לו פיתרון, וגם לכך אשוב.

...

יחד עם זאת נראה לי כי שלושה מעקשים עומדים עדיין בדרכה של תיאוריה זו: (א) היא יוצרת חיוב מכוחה של קונסטרוקציה משפטית מונחת, או מוסקת, ולא מכוחם של נתונים עובדתיים ריאליים.

לאור כל האמור לעיל – דומה עלי שלעת הזו – ובאין חקיקה חדשה מסדירה אחרת, יש להשאיר בעינה את הלכת עניין ספארי הולדניגס, כפי שיושמה בעניין כהן, מושא הדיון הנוסף.

בהקשר זה אוסיף כי ההנמקה שניתנה לתוצאה זו על ידי חברתי, השופטת ע' ארבל בפיסקה 5 לחוות דעתה – מקובלת עלי, והנני מצטרף אליה.

רקע עובדתי רלוואנטי המערערת זכאית לתשלום קצבת נכות כללית מלאה החל מחודש 9/2010 ותוספת תלויים עבור שני ילדיה.

עוד היתייחס פסק הדין בעיניין עיסא לקביעת בית דין זה בעב"ל (ארצי) 15964-01-14 זנגריה – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015) (להלן – עניין זנגריה), שם אישר בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האיזורי מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 כדלהלן: "נדחו טענות המערערים לעניין מהות התגמול המשולם לפי חוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: החוק) [...] התגמול החודשי המשולם הנו בגדר קצבה שהנה בגדר הכנסה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ועל פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980". וכפי שקבע בית הדין בעיניין זנגריה: "סע' 3(א) לפקודת מס הכנסה [...] קובע כי סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו". לבסוף, קבע בית דין זה בעיניין עיסא כדלהלן: "סיווגה של הכנסה כקצבה המשולמת על ידי קרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה אינו חידוש בבחינת ההלכה הפסוקה (ראו עניין צדקה ומילוא לעיל) ולא מצאנו כי יש מקום לשנותה. בית הדין האיזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה." בית הדין ער לנסיבותיה של המערערת, אולם המצב החוקי הנתון לא מאפשר להכיר בקיצבה המשולמת ממבטחים כתשלום שאינו הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה לעניין חישוב קצבת הנכות ותוספת התלויים המשולמת למערערת על ידי המוסד.

...

כאמור, לא מצאנו טעם להבחין בין סיווג התגמול לפי חוק התגמולים כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה לצורכי חוק הבטחת הכנסה בין סיווג תגמול זה לצורכי קצבת הנכות".

עוד התייחס פסק הדין בעניין עיסא לקביעת בית דין זה בעב"ל (ארצי) 15964-01-14 זנגריה – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2015) (להלן – עניין זנגריה), שם אישר בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האזורי מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 כדלהלן: "נדחו טענות המערערים לעניין מהות התגמול המשולם לפי חוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: החוק) [...] התגמול החודשי המשולם הינו בגדר קצבה שהינה בגדר הכנסה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ועל פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980". וכפי שקבע בית הדין בעניין זנגריה: "סע' 3(א) לפקודת מס הכנסה [...] קובע כי סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו". לבסוף, קבע בית דין זה בעניין עיסא כדלהלן: "סיווגה של הכנסה כקצבה המשולמת על ידי קרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה אינו חידוש בבחינת ההלכה הפסוקה (ראו עניין צדקה ומילוא לעיל) ולא מצאנו כי יש מקום לשנותה. בית הדין האזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה." בית הדין ער לנסיבותיה של המערערת, אולם המצב החוקי הנתון לא מאפשר להכיר בקצבה המשולמת ממבטחים כתשלום שאינו הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה לעניין חישוב קצבת הנכות ותוספת התלויים המשולמת למערערת על ידי המוסד.

סוף דבר - הערעור נדחה.