חישוב קצבת נכות מעבודה על בסיס משכורת

הנתבע הודיע לתובע כי חישוב שכרו לצורך גמלת נכות יעשה על בסיס הישתכרותו בחודשים 10/17 – 12/17, חודשים בהם הישתכר התובע 4,620 ₪ לחודש.

התובע קיבל קצבת נכות בשיעור של 3,300 ₪ וחישוב קצבת הנכות מעבודה לפי השכר המלא הוא הפרש של מאות שקלים בלבד אך היא תוספת משמעותית בעבור התובע.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

משכך מצאנו מקום שלא להתייחס לכך למרות האמור בסיכומי התובע.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

בדומה לכך המל"ל, במסגרת תביעותיו של התובע לדמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות מעבודה, חישב את הגימלאות על בסיס ממוצע שכר רבע שנתי ע"ס 23,325 ₪.

...

במחלוקת זו בין הצדדים, החלטתי לאמץ את חוות דעתם האקטוארית של הנתבעים, העומדת בקנה אחד עם תקנות ההיוון של המל"ל מ- 1/10/2017 המורה שחישוב גמלאות ההיוון לעתיד יעשה לפי ריבית היוון בשיעור 2%.

בעניין זה יצויין שבפרשת המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) – שלעיל, הצדדים הגיעו להסכמות כי ריבית ההיוון של הגמלאות תעמוד על 3%, כך שביהמ"ש העליון היה פטור מן הצורך להכריע בסוגיה זו. בנסיבות המקרה לפניי, ובהיעדר הסכמות בין הצדדים ביחס לריבית ההיוון, נראה שאין מקום לסטות מהוראות הדין, ולכן אני מקבלת את חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעים שלפיה סכום הגמלאות ששולמו וישולמו לתובע בגין נכות כללית עומד ע"ס 717,107 ובתוספת ריבית בסך 5,830, עומד הסכום ע"ס 722,937 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל הנני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע באמצעות מבטחתו הנתבעת 2 פיצוי בסך של 187,375 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך של 710 ₪, הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

בעיניין צורן קיימת היתייחסות לטענה זו וכך נקבע: "לטענת התובע חישוב גמלת התובע מפלה אותו לעומת פנסיונרים אחרים במצבו שלא נזקקו להשלים הכנסתם בעבודות מזדמנות, ולפיכך חישוב הגימלה בעיניינם יעשה על בסיס הכנסתם האחרונה אף אם היתה שנים רבות קודם לכן. מדובר בשאלה תיאורטית. לא בכדי לא הציג התובע מקרה דומה. ההיגיון נותן כי פורשים אחרים בגילו של התובע ובמצב בריאותי כשלו (לאמור, בגיל צעיר יחסית ובריאים, שכן נכותם התגבשה רק שנים רבות לאחר הפרישה) לא נפלטו משוק העבודה לאחר פרישתם לפנסיה, אלא המשיכו לעבוד בעבודה אחרת ולא מן הנמנע כי שכרם אף עלה". לאמור לעיל נוסיף טעם נוסף - על פי הפסיקה, כשמוגשת תביעה להחמרת מצב בסיס השכר מחושב לפי השכר עובר למועד שבו נקבעה הנכות לראשונה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו כלל טענות הצדדים מצאנו כי כדין קבע הנתבע וכי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהיתחשב בכך שעדותה של האלמנה היא עדות יחידה של בעלת דין שיש לה אינטרס כספי מובהק, ועדותה אף עומדת בסתירה למסמכים רפואיים ולמסמכי המל"ל, נקבע איפוא כי בסיס השכר של המנוח יחושב על בסיס קצבת הנכות בלבד שעמדה על סך של 7,712 ₪ נכון למועד הפטירה (ללא ניכוי מס הכנסה).

קצבת הנכות מעבודה מחושבת על בסיס השכר שלפני התאונה, ותשלום הקצבה במקרים שבהם הנפגע ממשיך לעבוד עשוי להיות קשור לטעמים אחרים כגון עדוד הנפגע לשוב לעבודתו.

...

על רקע כל האמור לעיל, ומכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סד"א, מצאנו להכריע בערעור על יסוד החומר שבכתב שלפנינו, ואקדים ואומר כי דין הערעור להידחות.

סופו של דבר, שמקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא, כי אין לראות בקצבה המיוחדת כחלק מהכנסת המנוח אשר הפסקתה כתוצאה מפטירת המנוח מהווה נזק ממוני בדומה להפסד השתכרות.

עוד אפנה לתקנה 1(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), התשל"ז-1976, המחריגה מהגדרת "הכנסה" קצבה מיוחדת המשתלמת מכוח סעיף 112 לחוק, מה שתומך במסקנה כי המחוקק אינו רואה בקצבה המיוחדת כמקור הכנסה.

ברם, על רקע נסיבותיו של המנוח; גילו; ומחלות הרקע שמהן סבל שאינן קשורות לתאונות, אין לפנינו מקרה "רגיל" של אובדן שירותי בן זוג, ולא מצאתי אפוא להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בעניין זה. אי לכך, דין הערעור להידחות גם בנקודה זו. סוף דבר, הערעור נדחה.

בהשלמת טיעוניו בעל פה הוסיף ב"כ המערערת, שחישוב הנכוי הרעיוני צריך להעשות על בסיס חישובי השכר שערך בית משפט קמא.

אילו המשיבה הייתה בוחרת לקבל קצבת נכות מעבודה הייתה בכל מקרה מקבלת את הקצבה לפי גובה שכרה הרבע שנתי עובר לתאונה ולא לפי שכרה ע"פ פוטנציאל ההישתכרות אותו הביא ביה"מ קמא בחשבון לצורך חישוב הפסדי השכר.

...

העובדה שהחוקר מטעמה של המערערת מצא לנכון לשאול את המשיבה האם היה רטוב, או מפגע אחר (עמ' 5 לתמליל), מחזקת את המסקנה שכבר אז ידעה המערערת או צפתה כי זאת הטענה, או הגורם להחלקה, המוזכרת בתביעה, שאחרת מדוע החוקר מטעמה שאל דווקא על רטיבות?! גם מחקירתה הנגדית של המשיבה על ידי המערערת, עולה שהאחרונה צפתה את הטענות שהמשיבה תעלה.

נוכח התוצאה, לפיה הערעור ברובו נדחה, אציע לקבוע, כי המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 יום אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.