חישוב פנסיה ומענק פרישה לשוטר בהתאם לחוק הגמלאות לשוטרים

המשיבים טענו כי המערער מבקש להכיר בצרוף תקופות עבודה לצורך חישוב ותק לגימלאות עבור מוסדות שאינם בשירות המדינה ולא נחתם לגביהם "הסכם רציפות". כמו כן פנימיית "עלומים" השייכת לרשת "משען" (להלן: "עלומים") אינה "מוסד חינוכי מוכר" בהתאם לחוק הגימלאות ואין בעובדה שתקופת העבודה ב"עלומים" הוכרה לצרכי ותק לשכר כדי להשליך על הכרה בה לצרכי ותק לגימלאות.

המערער הגיש מסמכים רבים ובהם בין היתר: תשובת האגף הבכיר לפרישה וגימלאות במכתב שכותרתו: "הסכם רציפות" מיום 28.3.12; מכתב אגף משאבי אנוש (להלן: "אמ"ש") שכותרתו: "צירוף תקופת שירות נוספת לפנסיה בשירות המדינה" מיום 30.10.13; מכתב אמ"ש שכותרתו: "הכרה בשירות קודם" מיום 1.2.09; אגרת לשוטר שכותרתה: "החלטות ממשלה לענין זכויות הפרישה של שוטרים – עידכון" מספטמבר 1999; מיסמך שכותרתו: "קביעת שיעור צבירה לפנסיה של 2% לכלל אנשי שירותי הביטחון, משטרת ישראל ושרות בתי הסוהר; מכתב אמ"ש שכותרתו: "הסכם שכר שנחתם בין ההסתדרות הכללית לבין משרד האוצר – עידכון" מיום 15.11.10; מכתב מפכ"ל לשוטרים וגמלאים מיום 9.1.12; מכתב משרד החינוך, גף כוח אדם בהוראה שכותרתו: "ותק" מיום 26.4.11; פירוט צבירת כספים על שם מהערער מטעם מנורה מבטחים מיום 4.6.13; מיסמך קג"מ; רשימת המוסדות והמפעלים ההסתדרותיים אשר חלה עליהם חוקת העבודה; החלטת ועדת מעקב מיום 17.1.95; מיסמך שכותרתו "תקשי"ר נציבות שירות המדינה – חלק 8 – פרישה מן השרות וזכויות פרישה; תדפיס המוסד לביטוח לאומי שכותרתו "רשימה עדכנית של תקופות דיווח, תקופות עבודה ופרטי מעסיקים מיום 5.5.13.

התביעה למענק נוסף לקיצבה מכוח סעיף 77 לחוק הגימלאות בדיון מיום 3.9.14 הודיע ב"כ המערער על מחיקת רכיב זה מהתביעה על כן לא ברור מדוע חזר התובע על טענה זו בסעיף 4ב לסיכומיו.

...

משכך הם פני הדברים אין בידינו לקבל רכיב זה של התביעה.

בנסיבות אלה לא נוכל להידרש לטענות המערער, שנראה שנטענו כלאחר יד. לסיכום המערער לא השכיל לבסס את תביעתו, לא הוכיח אותה, ולא הצליח לשכנע כי החלטות המשיבים חרגו ממתחם הסבירות, ודאי שלא באופן המצדיק את התערבות בית הדין.

לפיכך התביעה נדחית במלואה.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים, עומדת השאלה - מה משמעות נסיבות פרישתו של התובע משרותו במישטרה, עקב החלטת ועדה רפואית בעיניינו, וכיצד יש לפרש את הוראות סעיף 100 לחוק: לטענת המערער - הוא זכאי להגדלת תקופת השרות, המשפיעה על שיעור הקצבה, מכח שני סעיפי המשנה בסעיף האמור, ולדעתו, יש להוסיף ולהגדיל את תקופת שרותו גם לפי סע' 100(ב), בעוד 1.6%, או 1.5%; לטענת המדינה - נוכח החלטות ממשלה, שהן המקור לאפשרות להגדלת תקופות השרות לשוטר, כאמור בסעיף 100 לחוק, מדובר בהגדלות חלופיות, לפי ס"ק (א) או לפי ס"ק (ב); נוכח הגדלת קצבת המערער, מכח סעיף 100(א) לחוק, בשיעור העולה על 4%, המערער לא זכאי להגדלה נוספת של תקופת שרותו, לצורך חישוב קיצבתו, מכח סעיף 100(ב) לחוק, שלא חל עליו, כאשר, ממילא, כבר קיבל את ההגדלה המאקסימאלית לפי ס"ק (ב) - בשיעור 4%.

ביום 31.3.15 הודיעה ראש אגף משאבי אנוש למערער, כי לאור מצבו הבריאותי, שאינו מאפשר לו למלא את תפקידו כאיש מישטרה, נאלצים להפסיק את שרותו והוא יסיים את השרות ביום 31.5.15, מכוח הוראות סעיף 20 לפקודת המישטרה, וכי הוא זכאי לקיצבה ולמענק, מכוח סעיפים 15(2) ו-22 לחוק [כתב העירעור - שכונה, בטעות, "תביעה" - נספח א'].

ביום 28.11.00 התפרסמה ברשומות החלטת ממשלה, שעניינה: "הודעה על החלטת ממשלה בדבר מדיניות פרישה במשטרת ישראל ובשרות בתי הסוהר" [הודעת ההבהרה, נספח א' (להלן: החלטת הממשלה הראשונה); צורפה גם לסיכומי המדינה]; שם נקבעו תנאי ההגדלות לפי סעיף 100 לחוק, ושיעוריהן, בסעיפים 1 ו-2, ובסעיף 3 נאמר, מפורשות, כך: "יובהר, כי הפרישה לגימלאות במישטרה ובשב"ס תהיה על פי סעיף 100(א) או לסעיף 100(ב) לחוק הגימלאות, וכי לא תהיה אפשרות לזכאות בשילוב שני מסלולי פרישה אלו." (ההדגשות הוספו).

הקטנת הוצאות בגין תשלומי פנסיה תקציבית מחליטים להנחות את נציב שירות המדינה כי החל מיום 1 בינואר 2006 ואילך, כי במסגרת השמוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 100(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970, לא יורה על הגדלת תקופת השרות של עובד כגדולה משהייתה למעשה, מטעמים שאינם מנויים בסעיפים 85.143 ו-85.144 לתקנון שירות המדינה (להלן - תקשי"ר).

להנחות את המפקח הכללי של משטרת ישראל ואת נציב שירותי בתי הסוהר לפעול בהתאם לאמור בסעיף 1 לעיל, במסגרת השמוש בסמכויות הנתונות להם לפי סעיף 100(ב) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970, לגבי שוטר או סוהר, לפי העניין.

...

המדינה הרחיבה בסיכומיה את הטענה, כי הסמכות המוקנית למפכ"ל המשטרה, להורות על הגדלת תקופת שירותו של שוטר, שנולד לאחר שנת 1968, לפי סעיף 100(ב) לחוק שירות המדינה - היא רק מכוח הטעמים המפורטים בסעיפים 85.143 ו-85.144 לתקשי"ר. על כך השיב המערער, כי הוא טוען להגדל שירות מכח סעיפים אלה, ולא מצבים אחרים, ומשכך - שנת לידתו אינה רלוונטית.

לא מצאנו שהיה בכך צורך, לענייננו, הואיל וצודקת המדינה בטענתה, כי גם אם היתה טעות ביישום הדין, במקרה/ים אחר/ים, אין היא יוצרת הכרח לפעול כך גם עם המערער.

מאחר שנקבע בה במפורש - כפי שכבר נקבע בחוק, מכוחו התקבלה החלטת ממשלה זו - שאין תחולה לשני המסלולים יחד, והתובע כבר קיבל הגדלת שירות לפי ס"ק (א), בגובה 5.17% - אין עלינו להכריע בשאלה, האם ניתן לתת לשוטר גם הגדלה לפי ס"ק (ב), במקרה בו הגדלת השירות לא הגיעה לתקרה של 4%, כפי שמשתמע מההנחיה שניתנה לגורמי המשטרה, בעקבות ההבהרה שנערכה בתיק זה. הכרעה סופית בנקודה זו נשארת "בצריך עיון", אך, לטעמנו - דומה שהתשובה צריכה להיות שלילית, לאור הלשון הברורה של החוק והחלטת הממשלה מכוחו.

) סעיף 76 לחוק הגימלאות שעניינו שלילת גמלה בגלל עבירה וסעיף 77 שעניינו מענק נוסף לקיצבה קובעים כדלקמן: (א) סעיף 15 ייקרא כאילו במקום פיסקאות (2) עד (4) בא: (2) "מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי וכן מי שפוטר מסיבה אחרת לאחר עשר שנות שירות כשהוא בגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת השניה, או יותר ולא נשללה ממנו זכות לגמלה לפי החלטה של המפקח הכללי של המישטרה". (ב) המפקח הכללי של המישטרה לא יתן החלטה כאמור בסעיף 15(2) אלא באישור שר המישטרה ואם פוטר השוטר לרגל עבירה, לרבות עבירה משמעתית, שעבר בתקופת שרותו, ובנסיבות הענין יש בעבירה משום קלון או משום פגיעה חמורה בחובותיו כשוטר.

אי לכך אנו קובעים כי התובע לא ענה על התנאים הקבועים בחוק הגימלאות המזכים אותו הן בהסדר הפנסיוני המבוקש, והן במענק פרישה – אשר ניתן למי שפוטר בנסיבות שבהן זכאי הוא לגימלה.

בסך הכל דורש התובע 26,567 ₪ בגין אי תשלום פצויי הפיטורים במועד כשלדבריו התשלום נסחב בצורה לא סבירה ובחוסר תום לב. ואולם, לא ברור לנו כיצד חישבה ב"כ התובע את התקופה, שכן, משאין מחלוקת שגזר הדין בגין כתב האישום השני ניתן רק ביום 14.11.2012 – הרי שרק אז התגבשו סופית הנסיבות שלפיהן נבחנה זכאות התובע לפצויי הפיטורים.

על פי סעיף 79א לחוק הגימלאות: (א) מי שהצטרף לשירות המישטרה עד יום ה' בטבת תשס"א (31 בדצמבר 2000), ופרש מהשרות כשוטר, תובא בחשבון תקופת שרותו לענין חוק זה תקופת שירות החובה שקדמה לשירותו, אם שירת במישטרה עשר שנים לפחות.

...

ביום 14.11.2012 ניתן גזר דין בעניין כתב האישום השני, כדלקמן: אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: 5 חודשי מאסר בפועל.

לסיכום לנוכח האמור לעיל, תביעת התובע נדחית במלואה.

נראה לי שיש טעם לפגם בהחלטה לשלילת הפנסיה ללא ידיעת השווי האקטוארי שלה, קרי- ללא ידיעה ודאית של הנזק שנגרם לתובע בהחלטה זו. אשר להודעה מוקדמת - לדעתי היה צריך לתת הודעה מוקדמת של 30 יום, נוכח תקופת השירות הארוכה של התובע במשטרת ישראל.

לסיכום: הוחלט בהתאם לדעת הרוב של כב' השופטת עידית איצקוביץ ונציג מעסיקים מר זהר זלמן אקשטיין.

רקע לבקשה ועיקר טענות הצדדים המשיב, יליד 1977, שירת בתפקידים מגוונים במשטרת ישראל במשך 24 שנים, החל משנת 1998 ועד לפרישתו לגימלאות ביום 31.8.2022.

לטענתו, אותה גיבה בחוו"ד אקטוארית, חרף העובדה כי שימש עד לסיום שרותו בתפקיד מבצעי, נגרמו לו הפסדי שכר עבודה משמעותיים, כמו גם הפסדי מענק פרישה ומענק לוחם והפסדי פנסיה תקציבית.

בהתאם לפסיקה, את בחינת סמכות ביה"ד לעבודה לידון בתביעה המוגשת על ידי שוטר יש לערוך באופן דו שלבי: ראשית, יש לבחון האם התובענה באה בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

אף בעיניין חישוב הפסדי מענק פרישה טענת המשיב היא כי הדבר אירע עקב הורדת השכר בעקבות מעברו לתפקיד מינהלי, למרות שבפועל עד לסיום שרותו היה לוחם בתפקיד מבצעי לכל דבר ועניין, כאשר את מענק הפרישה מחשב הוא לפי תחשיבי שכר ללא ניכוי המעבר לתפקיד המינהלי (ר' סעיף 22 לכתב התביעה).

...

עוד נקבע בעניין זליג כי (הדגשה נוספה, כאן ומכאן ואילך, מ.ק) – "אם וככל ובחינתן של עילות התביעה השונות על פי המבחן הדו שלבי לעיל מביאה לתוצאות שונות מבחינת הסמכות העניינית אזי אין מנוס מפיצול התובענה. משמע, עניינים המצויים בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה – שכן התובענה באה בגדר סעיף 24 לחוק ואינה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה - ידונו בפניו. ואילו, עניינים שאינם מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה – שכן ההכרעה בתובענה כרוכה בהכרעה באחד העניינים המנויים בסעיף 93א לפקודה – ידונו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

מסקנה זו אף תואמת את הפרשנות המרחיבה לסעיף 93א לפקודת המשטרה אותה אימץ בית משפט זה (ראו, למשל, בג"ץ 2620/12 סלאמה נ' השר לבטחון פנים, [פורסם בנבו] פסקה 4 (11.6.2012)).

נפסק, כי זהו סעד נדיר וחריג: "יש לעשות שימוש זהיר ביותר באפשרות להכיר בזכאות לפנסיה תקציבית מכח עילת חיצונית לחוק הגימלאות ולייחדה ל'נסיבות מיוחדות' (ע"ע 7469-09-15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.6.18, פיסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט רועי פוליאק)), כן ראו: ע"ע 7758-10-11 משטרת ישראל נ' בהג'ת (1.1.14)).

(1) הגיש העובד בקשה על כך באמצעות הנהלת משרדו תוך שנים עשר חדשים מיום ששב לשירות או - אם לא השלים העובד 5 שנות שירות ופרש משרותו החוזר מחמת נכות או מחלה או 3 שנים במקרה של מוות - הגישו הוא או שאיריו בקשה כאמור, תוך שנים עשר חדשים מיום פרישתו; באישור נציב השרות או מי שהסמיך לכך מותר לקבל בקשה שהוגשה אף לאחר המועד האמור אם שוכנע שהבקשה הוגשה באיחור מטעמים סבירים וכי מן הצדק לעשות כן; (2) ראה נציב השרות טעמים סבירים לכך; (3) פצויי פיטורין ומענק שקבל העובד עקב הפסקת השרות, הוחזרו לאוצר במועד ובאופן שהורה החשב הכללי".

ההוראה המקבילה בחוק הגימלאות משנת 1970 נימצאת סעיף 10 הקובע כי "בחישוב תקופת השרות לענין חוק זה יחולו כללים אלה:... (4) עובד שתקופת שרותו הרצופה נפסקה, מותר להביא בחשבון את תקופת השרות שלפני ההפסקה, אם החליט כך נציב השרות לפי כללים שקבעה ועד השרות". חוק הגימלאות משנת 1970 מגדיר "עובד מדינה" או "עובד" כך – "מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים וכן שוטר וסוהר, למעט עובד חדש כמשמעותו בסעיף 107א, וכן למעט – על אף האמור בסעיף 108 – מי שנתקבל לשירות המדינה בנציגות ישראל בחוץ-לארץ במעמד עובד מקומי" הנה כי כן, יש להבחין בין המונח "עובד" לבין המונח "עובד חדש" בבואנו לפרש את הוראות החוק.

לטעמנו, ברי כי ביטויים אלו יש לפרש בהתאם למשמעותם בחוק הגימלאות.

...

אשר על כן אנו מורים בזאת למדינה לשלם לתובעת את הפיצוי שהוצע על ידה לעיל.

נזק בלתי ממוני ועגמת נפש אף כי המדינה כללה בסכום הפיצויים שהיא הציעה לתובעת פיצוי בסך של 25,429 ₪, אנו סבורים כי הטעות בשיוך, משך הזמן הרב שלקח למדינה לתקן את הטעות, והקושי הטבעי שהתובעת ודאי נאלצה להתמודד עמו כשנודע לה שההסדר הפנסיוני שלה עליו היא נסמכה היה טעות, על המדינה להוסיף סך של 10,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.