חישוב פיצויים בגין נזקי גוף: גיל פרישה כגורם

הפסד שכר לעתיד התובע יליד 23.1.57, כיום כבן 66 שנה ו-2 ח', כך שצפוי להגיע לגיל פרישה לשכיר (67), בעוד כ- 10 חודשים.

"הפיצויים בשל עזרה במשק הבית, ייפסקו כאשר הוכח כי אמנם גרמה הפגיעה, ועתידה לגרום בעתיד הוצאות, שלא היו נגרמות לנפגע אילמלא הפגיעה. עצם הפגיעה ותוצאותיה, אין בהן, כשלעצמן, כדי לזכות את הנפגע בפצוי בגין עזרה במשק הבית ועליו להוכיח שהנכות שבה לקה גרמה לו ועתידה לגרום לו בעתיד, הוצאות בשל צורך זה." (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה שניה, עמ' 581).

יחד עם זאת בשים לב לתקופת אי הכושר המלא של כ- 6 חודשים, בהם החלים מניתוח שעבר עקב התאונה, הנכות הצמיתה והמגבלות התפקודיות, גילו המתקדם של התובע כיום ותוחלת חייו, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך כולל של 60,000 ₪.

עיון בהחלטת הוועדה עררים ניידות מיום 23.8.10 (נספח 6 לתיק מוצגי הנתבעת) נמצא כי קצבת הניידות שולמה בגין "הנבדק סובל מנזק שורשי אשר גורם לצניחה חלקית של כף רגל שמאל ללא ממצאים מעל לברך.". כפי שעולה מחוות דעת מומחה בימ"ש בתחום האורתופדי, פרופ' סלעי, וכן, המומחה בתחום הנורולוגי ד"ר בלט, הפגיעה העצבית ושיתוק רגל שמאל ( DROP FOOT), החלה עוד לפני התאונה מיום 6.5.7, כעולה מתיעוד רופא קופת החולים ד"ר צ.סגל מיום 1.5.07, בו נרשם בתיקו האישי של התובע כי מצב DROP FOOT החל לפחות כשנה עובר לתאונה מיום 6.5.7.

בהתאם לחישוב על פי הילכת פרלה עמר החלק היחסי של הנכויים הקשור בתאונה ובתקופת עבודתו של התובע בנתבעת הנו בשיעור 8.5% מסכום הגימלאות, המסתכם לסך 55,405 ₪ אותם יש לנכות מהפצוי לו זכאי התובע.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הדרישה לתשלום פיצוי בגין נזק במנגנון מיקרו טראומה מצטבר עלה במסגרת כתב התביעה המתוקן ובהתאמה נתבע פיצוי בגין רכיב זה במסגרת הודעת צד השלישי המתוקן שהגישה הנתבעת כנגד צדדי ג'.

בנסיבות אלה, נכותו התפקודית של התובע גבוהה לעין שיעור מנכותו הרפואית, ובשים לב לגילו המבוגר של התובע כבן 50 במועד התאונה (2007) העדר השכלה או מקצוע למעט עבודת כפיים, והנכות המשמעותית, אני סבור כי מאז התאונה מיום 6.5.07 מצוי התובע באי כושר תעסוקתי מלא.

התובע יכול היה להגיש חוות דעת נגדית ו/או לטעון לעניין הניכוי ו/או שיעורו במסגרת סיכומי התשובה מטעמו אולם בחר שלא לעשות כן, ועל כן, אין מקום להיעתר לבקשתו להשלים את טיעוניו בעניין זה. לתובע נקבעה במל"ל נכות כללית משוקללת מיום 1.8.08 בשיעור 85% : (נזק בעצב וולנרי באזור מרפק ימין 5%, סכרת65%, השמנת יתר 10%, כאבי גב תחתון25%, נזק בשורשים מותניים +חולשה ברגל שמאל 20%, נזק בעצב באזור מרפק שמאל 5%, תסמונת CTS (התעלה הקרפלית) מימין 5% ותסמונת CTS שמאל 5%).

אזכיר כי לפי הדין, הנטל להוכיח אובדן נכסים או אובדן הזדמנויות עסקיות ואחרות בגין נזק גוף בתאונה - הוא נטל מוגבר; בין היתר, בשל ריחוק הנזק והסבירות שקיימים גורמים נוספים שיכולים לכאורה להשפיע בענין גרימת נזק אובדן מסוג זה. אינני מקבל את טענת התובע כי יש לייחס לתאונה הפסד כלשהוא הכרוך בניהול עסקיו, לרבות לא - גרימת חובות שנצברו לחברות או לו אישית לאחר התאונה.

לפניו שנות הישתכרות כשכיר - עד לגיל 67 - 14 שנים וחודשיים, היינו, 170 חודשים חישוב הפצוי בגין פוטנציאל אובדן כושר ההישתכרות של התובע מהיום ועד גיל פרישתו בגיל 67 (משך 14 שנה ועשרה חודשים, היינו - 178 חודשים) לפי בסיס שכרו לעתיד שכאמור הועמד על סך 17,000 ₪, ונכות תפקודית בשיעור 34% - הוא 829,581 ₪ [17,000 ₪ * 34% נכות תפקודית* מקדם ההוון על בסיס 3%, שהוא: 143.5262].

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

נזק לא ממוני כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, תחשיב הנזק כערכו להיום, בשים לב לגילה של התובעת ולשיעור נכותה הרפואית, הוא 22,591 ₪.

אני מביא בחשבון גם כי הפסיקה קבעה כי כאשר מדובר באחוזי נכות נמוכים, הנכות התפקודית נמוכה פעמים רבות מן הנכות הרפואית (דוד קציר פיצויים בשל ניזקי גוף כרך א 259 (מהדורה חמישית 1997)).

הבאתי בחשבון את גילאי הילדים, ואת ההנחה שהחל מגיל מסוים, קל יותר גם למי שמעידה על עצמה שהיא הגורם הדומינאנטי בטיפול בהם, להגדיל את משרתה.

מצאתי איפוא לקבוע לצורך חישוב כי החל מיום 1.9.2018 (תחילת שנת הלימודים באותה שנה) סך של 500 ₪ כולל פנסיה, ובסך הכול לעבר 34,413 ₪, ומכאן והלאה, ועד גיל פרישה של 67 שנה, אראה בתובעת כמי שמפסידה תוספת שכר בסך של 750 ₪ כולל, ובסך הכול לעתיד 143,072 ₪.

...

סיכום והוראות לסיכום, אלה ראשי הנזק שבגינם פסקתי פיצויים: כאב וסבל: 22,591 ₪.

התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 211,076 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסך הפסוק, ואת סך אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת בתוספת הפרשי הצמדה למדד.

מדובר בהגבלה מזערית בעמוד השידרה, ובנוגע לליקוי תחושה באזור הירך, הרי שלדעתו, זה אינו גורם לכאבים וכמוהו כצלקת, וכי לו הליקוי היה גורם לכאבים, היה המומחה קובע זאת בחוות דעתו.

החישוב האקטוארי בוצע לפי הנתונים הבאים, שלוקחים בחשבון את כל טענות הצדדים: גיל פרישה מהעבודה במקצועות חופשיים וכאשר התובע הוא עצמאי, עומד על גיל 70 מכוח הפסיקה, אף בהיעדר ראיה ספציפית או כללית.

עזרת הזולת ב"כ הנתבעת מפנה לספרו של דוד קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף, שם נאמר כי "הפיצויים בשל עזרה לא ייפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של הנפגע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש". (עמ' 792).

כאב וסבל בהתאם לחישוב על פי הוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, שיעור הנכות המשוקללת 9.75% ובהנתן שהתובע אושפז יומיים (יום אחד לאחר התאונה ויום נוסף ביום 27.8.19 לצורך הטרייה וקרצוף של איזורי כויות השפשוף), הסכום המגיע לתובע עומד על 16,300 ₪ במעוגל.

...

לאחר ששמעתי התובע והאמנתי לדבריו, לאחר שבחנתי טענות ב"כ הצדדים, בהינתן שכאבי גב נגרמים במקרה זה לא רק בשל פציעתו אלא גם בעקבות שינויים ניווניים בעמוד השדרה (במרווח L 5-S 1 ), ואלו מן הסתם יתגברו במהלך השנים, אני מוצאת לנכון להעריך את גריעת כושר ההשתכרות לפי 40% מהחישוב האקטוארי בקירוב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובע סכום של 180,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ובצירוף הוצאות משפט.

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונה מיום 6.4.16, בעת שעשה שימוש ב- "מקדח עמוד", במהלך עבודתו כמסגר-רתך בשירות הנתבעת 1, המבוטחת בידי הנתבעת 2 (להלן: "המקדח" או "התאונה" או "המעסיקה" או "המסגריה" לפי העניין).

כידוע, בגדר החובה כאמור, אין המזיק נידרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית וכבר נפסק, כי "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעיניין זה מבוססות על שיקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהיתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאנטרס הצבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102).

בהיתחשב בגילו כיום [ארבעים ושלוש שנים ועשרה חודשים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 110,087 ₪, המשקף 60% מחישוב אקטוארי מלא, לפי שכרו ערב התאונה בסך של 10,507 ₪ ומשוערך להיום על סך של 12,033 ₪, נכות תפקודית בשיעור של 7% ומקדם הוון בשיעור של 217.8287 (לפי 3% ריבית עד גיל 70).

...

מכאן ולנוכח המפורט לעיל בהרחבה שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, כי התאונה אירעה בנסיבות הנטענות על-ידו וכל שנותר לקבוע, האם בנסיבות אלו, חבה הנתבעת כלפי התובע בעוולת הרשלנות, אם לאו.

זאת ועוד, התובע לא הביא כל ראיה התומכת בטענה, לפיה הוא נדרש להעסיק שני עובדים נוספים, במסגרת העסק העצמאי שלו, לביצוע העבודה הפיזית שאינו מסוגל לבצע בעצמו בעקבות מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה; הוא אינו עותר לכל פיצוי בראש הנזק של הפסד שכר לעבר בגין התקופה שמאז הקמת העסק ועד היום ומאליו עולה המסקנה, כי לא נגרמה לו כל גריעה בשכר באותה התקופה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בשים לב לתקופת אי-הכושר והנכות הצמיתה האורתופדית, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לסיכום האמור לעיל, נזקי התובע כתוצאה מהתאונה עומדים על סך של 132,190 ₪, וכמפורט להלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 54,148 ₪ הפסד שכר לעתיד - 110,087 ₪ עזרת הזולת [לעבר ולעתיד] – 10,000 ₪ הוצאות [לעבר ולעתיד] – 5,000 ₪ כאב וסבל – 37,000 ₪ __________ 216,235 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי - 84,045 ₪ (-) __________ 132,190 ₪ הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כמפורט לעיל ותישא בתשלום שכר-טרחת עו"ד בסך של 30,932 ₪, שכר-טרחת המומחה מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחה מטעם בית-המשפט בכפוף להמצאת אסמכתאות מתאימות, תשלום אגרה ויתרת האגרה השנייה.