על כן ראוי כי בית הדין ישקול את הפגיעה בגובה הקצבה שתישאר לעובד לאחר השלילה, מצבו הכלכלי ומצב התלויים בו בהווה ובעתיד, ויכולתו ליצבור זכויות פנסיונית בעתיד (ראו: עידית צימרמן, יובל טוכמן ועומר רוזנוקס "שלילת פצויי פיטורים במשפט הישראלי – קריאה לשינוי הדין" מעשי משפט, כרך י"ד 2023, 311).
בהמשך פסק הדין ולצורך חישוב הפרישי הפקדות לגמל ציין בית הדין האיזורי את הנתונים הבאים: "שכרו של התובע לשנת 2012 עמד על סך של 61,100 ש"ח; בשנת 2013 על סך של 80,576 ש"ח ; בשנת 2014 סך של 87,764 ש"ח ; בשנת 2015 עמד על סך של 97,632 ש"ח ; בשנת 2016 על סך של 122,235 ש"ח ; בשנת 2017 עמד על סך של 151,560 ש"ח ; בשנת 2018 עמד על הסך של 141,688 ש"ח.".
הכלל הוא שבסיס השכר לחישוב פצויי הפיטורים של העובד הנו שכרו האחרון, ועל הטוען אחרת – הנטל להוכיח.
...
על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.
נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש
מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.
סוף דבר
על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.